הנשיא הבא בארה"ב: תחזיות והזיות

הברירה היא בין השערה סולידית ובין ניחוש נועז, או סתם ניחוש פראי. השערות סולידיות מצילות את המשער מפני חרפת הפרכתו. ניחושים פראיים פוטרים אותו מעכבות.

הבה ננסה את שניהם, את הסולידי ואת הפראי.

ב-3 בינואר יהיה הסיבוב הראשון בבחירות המקדימות לנשיאות, באייווה.

7 רפובליקנים מנהלים את אחד המאבקים ההפכפכים ביותר שנראו אי-פעם. המטוטלת נעה בתנודות עוצרות נשימה. חמישה מן השבעה הספיקו, בשלב כזה או אחר, להוביל. שלושה מן החמישה התרסקו. רביעי צולל. חמישי הוא שווה-ערך של צעצוע ישן ונשכח, "תנחומא קומא". הוא נופל, וקם, נופל, וקם. שמו מיט רומני.

כולנו עבדים נרצעים של קלישאות חבוטות ושל מצוות אנשים מלומדה. אין לנו ברירה אלא לצטט את ידעוני הפוליטיקה האמריקנית: אם רומני ינצח בשבוע הבא, קשה לראות מי יוכל לבלום אותו. הסיבה: שבוע אחד אחר כך יהיה הסיבוב השני, בניו המפשייר. הסקרים מראים יתרון עצום לרומני, זו סביבתו הטבעית, הוא היה מושל מסצ'וסטס השכנה. עם איווה ועם ניו המפשייר בתרמילו, איש לא יוכל לעצור את תנופתו.

אבל מה יקרה אם איווה תניב תוצאה לא צפויה? היא עשתה כן בעבר. הסקר האחרון (מיום ד') מ-CNN מראה מטאור חדש בשמי הרפובליקנים: הסנאטור לשעבר ריק סנטורום מפנסילבניה, שמרן לתיאבון, דתי עד עמקי נשמתו, שנוא נפשם של ליברלים, מקור לחיקויים מרושעים בתכניות סאטירה בטלוויזיה. סנטורום בילה יותר זמן באייווה מכל יריביו, חרש אותה לאורכה ולרוחבה, אבל נראה רק בקושי על המכ"ם, עם שלושה או ארבעה אחוזים בסקרי דעת הקהל.

הסקר החדש מעניק לו 16%, מעמיד אותו במקום השלישי, דוחק את ניוט גינגריץ' למקום הרביעי, ורומז על פוטנציאל של טריפת הקלפים. ראינו בחודשים האחרונים שקפיצה דרמטית, כמעט בן לילה, מחוללת תנופה שאינה נבלמת אלא כמה שבועות אחר כך. אבל סנטורום זקוק רק לחמישה ימים של תנופה. אם היא תניף אותו אל המקום השני, או אפילו הראשון, אפשר שיתרחשו כמה שינויים מעניינים.

המעניין ביותר יתכן בתחנה השלישית, הקריטית, של הבחירות המקדימות: דרום קרוליינה. המצביעים הרפובליקנים במדינה הדרומית הזו נוטים להיות מן השמרנים והדתיים ביותר בארה"ב. התייצבותם לצד מועמדים ימניים הצילה אותם מהתרסקות פוליטית: רונלד רייגן ב-1976, ג'ורג' בוש הבן ב-2000.

הנטסמן נגד סנטורום. סליחה?

הנה איפוא התרחיש הסולידי: מיט רומני ינצח באיווה ובניו המפשייר, יעבור בשלום את דרום קרוליינה (מקום שני, בהפרש קטן; או אפילו מקום ראשון, אם הקולות השמרניים יתפצלו בין ארבעה), ינצח בפלורידה בהפרש קטן ואחר כך במישיגן, מדינת הולדתו, בהפרש גדול, ויבטיח בזה את מועמדותו.

התרחיש הנועז למדי: רון פול, שוחר פירוקה של הממשלה, המטיף למדיניות חוץ פסיבית, ינצח באיווה בהפרש קטן. סנטורום יהיה במקום השני. רומני יצנח למקום החמישי. שריון הקשקשים שלו יישרט במידה כזאת, שהטוען המורמוני השני בשדה הרפובליקני, מושל מדינה ושגריר לשעבר, ג'ון הנטסמן, ימריא למקום השני בניו המפשייר, על חשבון רומני. רומני יוכה בדרום קרוליינה, ויפסיד בפלורידה. המירוץ הרפובליקני יימתח עד הרגע האחרון, זאת אומרת עד ועידת המינוי של המפלגה בסוף חודש אוגוסט. רומני עדיין יהיה המנצח, אבל פצוע וחבול לקראת הבחירות הכלליות. מצב כזה יועיל כמובן לנשיא אובמה.

התרחיש הפראי: סנטורום מנצח באיווה, רון פול שני, רומני במקום השלישי, גינגריץ' רביעי. הרוח יוצאת ממפרשי גינגריץ', והוא יורד למקום החמישי בניו המפשייר. הנטסמן נוחל הישג גדול בניו המפשייר, כמעט-שוויון עם רומני. סנטורום מנצח בדרום קרוליינה, וכל יריביו באגף השמרני פורשים. הנטסמן, בתנופה לאחר ניו המפשייר, מנצח בפלורידה. סנטורום, שני צמוד, מנצח בשאר מדינות הדרום, כולל טקסס. הנטסמן משיג תיקו סנסציוני במסצ'וטס, שרומני היה המושל שלה. הוא מנצח במדינות המערב והדרום-מערב. רומני מנצח רק במישיגן ובאילינוי , אבל מפסיד בכל שאר מדינות המערב התיכון לסנטורום. העימות הרפובליקני מגיע אל שיאו במקום לא צפוי, קליפורניה, התחנה האחרונה. הנטסמן או סנטורום, סנטורום או הנטסמן, קצת קשה לקרוא את המספרים ממרחק כזה, אולי צריך עדשות חדשות...

התחזית הסולידית: עידן רפובליקני מפציע

2011 מסתיימת בחדשות קצת יותר טובות בשביל הנשיא אובמה: ירידה באבטלה, סימנים של שיפור באמון הצרכן. מעמדו בסקרים השתפר, אבל השיפור הזה הוא רק יחסי לתהום העמוקה שבה היה חודש אחד קודם. הפופולריות שלו עדיין נמוכה מן הרמה הנחשבת הכרחית לנשיא כדי לחזור ולהיבחר, באמצע ה-40.

אין סיבה מיוחדת להניח ש-2012 תניב חדשות כלכליות מסעירות. בהיעדר שיפור דרמטי, האבטלה תוסיף לעמוד ברמה לא מתקבלת על הדעת בשביל נשיא שוחר בחירה שנייה. האם אובמה ישכיל לנצל תרעומת כלפי וול סטריט וכלפי בעלי הכנסות גבוהות, כדי לבודד את הרפובליקנים? האם הרפובליקנים בוושינגטון יוסיפו להתבצר בגבהים אידיאולוגיים שישתקו את פעולת החקיקה, וימאיסו אותם על מצביעים מתונים ובלתי תלויים? האם די צעירים, שחורים והיספנים יגיעו לקלפיות כדי לתמוך באובמה (שכל הסקרים חוזים לו מיעוט בין הלבנים, לא מפני שהוא שחור, אלא מפני שהוא דמוקרט)?

אם התשובה על כל אחת מן השאלות תהיה חיובית, ברק אובמה יחזור וייבחר.

התרחיש הסולידי: בעוד שנה כעת חיה תבלה משפחת אובמה את פגרת סוף השנה האחרונה שלה בבית הלבן. הדאגה מן המצב הכלכלי והאכזבה ממנהיגותו של הנשיא ינחילו ניצחון ברור למיט רומני בנובמבר. הרפובליקנים יזכו ברוב קטן בבחירות לסנאט, וישלימו בזה את השתלטותם על הקונגרס. בשנתיים הבאות תהיה להם חזקה על המערכת הפוליטית.

התרחיש הפראי: רון פול, ציר הקונגרס הזקן מטקסס, שונא הממשלה ושוחר הבדלנות, ושל מדיניות חוץ בדלנית, ייצא בטריקת דלת מן המפלגה הרפובליקנית, ויתייצב כמועמד עצמאי לנשיאות. הוא לא יתקרב כלל לנצח, וידו לא תהיה על העליונה בשום מדינה. אבל הוא ישאב די קולות ממיט רומני כדי לאפשר לברק אובמה לנצח עם פחות מ-45%. כך ניצח ביל קלינטון ב-1992 את ג'ורג' בוש האב (מועמד שלישי, רוס פרו, קיבל 19%, בעיקר על חשבון בוש האב).

או ההיפך. הבה נקווה שעל אף לוח השנה של המאיה (העולם מסתיים ב-2012) נחזה כאן, באי-הצלחה ניכרת, גם את 2013.

רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com