במשחק הזה אי אפשר לנצח

בשיחה אגבית עם בכיר לשעבר בערוץ הספורט, שאלתי מה היה קורה אילו הייתי מחליט, כצרכן נבון, להתנתק מהערוצים שבתשלום בחודשים דצמבר עד פברואר ויוני עד אוגוסט, חמישה חודשים בשנה. "אסון כלכלי" הוא השיב מיד.

בשנים האחרונות הולכת אופ"א עם גופי השידור השונים, מאחרת את המחזור האחרון של שלב הבתים של ליגת האלופות עמוק לתוך אמצע העונה (לחודש דצמבר), ומקדימה את שלבי הנוקאאוט (לפברואר). ועדיין ינואר נותר יתום: העובדה שבחודש הזה משחקים כדורגל בעיקר באנגליה, הופכת את החודש הזה לעקב אכילס של ערוצי הספורט בתשלום.

המזל הגדול שלהם הוא שרובנו צרכנים גרועים: לו היינו מבקשים להתנתק מהחבילה בפגרות השונות, היה מצבם הכלכלי, הרעוע גם כך, גרוע עוד יותר. המצב הכלכלי הבעייתי של ערוצי הספורט הייעודיים לא נוצר יש מאין: הם נאלצים לשווק מוצר שאין לו יותר מדי קונים. קחו לדוגמה את השבת האחרונה: 41.6% רייטינג השיג משדר הגמר של "בית הספר למוזיקה". מישל כהן, הזמיר מדימונה, השיג רייטינג שיוסי בניון, וירטואוז הכדורגל מדימונה, היה יכול רק לחלום עליו.

אני לא מדבר רק על הרייטינג הממוצע החד-ספרתי של שידורי הכדורגל בערוץ 1. גם בימים הטובים יותר, בהם שודרה ליגת העל בערוץ 10 או ערוץ 2, השיג הכדורגל רייטינג ממוצע של פחות ממחצית גמר "בית הספר למוזיקה". גם כשנתלים באילנות גבוהים פחות, הנתונים מעליבים את הכדורגל הישראלי: שידורים חוזרים של סיטקומים בינוניים, משיגים כאן רייטינג טוב יותר משל "משחקי עונה" (מעניין האם יצליח "משחק עונה" שכזה בין אשדוד לקרית שמונה, הערב בערוץ 1, לחצות את ה-10%. כנראה שלא).

בפעם האלף מתבררת אותה אבחנה: אם לא מדובר בגמר של ליגת האלופות, יורו או מונדיאל, אין סיבה לערוץ ברודקאסט לרכוש זכויות שידור של משחקי כדורגל.

זה מחזיר את הכדור למגרש של הערוצים הייעודיים, אלא ששם מתברר שוב שהרגולטור תקע את אצבעו בחור הלא נכון בסכר: חלק מהשידורים מוגבל לערוצים פתוחים. והערוצים בתשלום? הם אמנם משלמים על זכויות שידור (אלו שהרגולטור מאפשר להם לרכוש) כמו כל ערוץ ברודקאסט, אבל להם אסור אפילו לנסות להתפרנס בכבוד ממכירת פרסומות.

טועה מי שחושב שהמצב הנוכחי יכול להימשך עוד זמן רב. במוקדם או במאוחר העסק יקרוס.

***

יש עוד עניין שגורם לנדודי שינה אצל רואי החשבון של ערוצי הספורט הייעודיים. אם לא מספיקה הבעיה שלהם להתחרות עם מפלצות הריאליטי של הברודקאסט, הם גם צריכים להתחרות בינם לבין עצמם על נתח השוק המצומצם של חובבי הספורט כאן שמוכנים לשלם כסף על שידורים.

בצ'רלטון, שמודעים כמובן לבעיה הזאת, הדגישו השבוע את נקודת החוזק שלהם אל מול המתחרים מערוץ הספורט: "יותר שידורים, פחות דיבורים", קורא הסלוגן החדש איתו עלתה מפעילת הערוצים ספורט 1 וספורט 2. מדובר בהגשמה של מדיניות רבת שנים אצל צ'רלטון: כמעט אפס תקציב לאולפן, וניתוב כל הכספים לרכישת זכויות שידור.

הרציונל מאחורי התפישה הזאת הוא שערוץ ספורט במהותו הוא ערוץ "ארועני", כלומר, כזה שהצפייה בו מתקיימת בעיקר בצמוד לשידורים חיים. מנגד, ייצג ערוץ הספורט, על שלל ערוציו, תפישה הפוכה, ובנה לעצמו עוגן של תכני מקור: "חדשות הספורט", "יציע העיתונות" ואפילו תוכניות סאטירה כמו "בובה של לילה". הבעיה היא שהחיים הם קצת מורכבים יותר מ"או זה או זה": לפעמים יש תחושה שבצ'רלטון מגזימים עם חוסר הנכונות שלהם לתת קצת ערך מוסף לשידורים החיים הרבים שלהם.

דוגמא חיה מתקבלת בימים אלו, עם חגיגת שידורי הפרמיירליג שמתקיימת סביב חג המולד וראש השנה האזרחית באנגליה. השידורים החיים משוועים לתכני אולפן, אפילו יהיה מדובר בפאנל הפשוט ביותר שיחבר בין כל המשדרים. לא מעט חובבי כדורגל אנגלי ישמחו לשבת שעות אל מול המסך, אם יהיה מישהו שימלא עבורם את הדקות המתות שבין השידורים.