נזק כפול למשקיעים בחברה

בשבוע שעבר נחת על שולחננו תשקיף ההנפקה עב הכרס של חברת הבנייה א. דורי. מדובר בחברת בנייה ותיקה שבתחילת חודש מארס 2010 עברה טלטלה: בעקבות חילוקי דעות בין השותפים מכר המייסד, הקבלן אורי דורי, את מניותיו תמורת 82 מיליון שקל לשותפו, חיים כצמן (באמצעות חברת גזית גלוב).

תשקיף ההנפקה של קבוצת דורי מלמד בין היתר על האופן שבו העסיקה החברה, או רכשה שירותים, ממספר בני משפחת דורי, בתנאים שספק אם יכולים היו לגבות ממעסיקים אחרים. כך למשל, העניקה בתו של דורי, שרון רנדליך, מאז יוני 2001, שירותי ייעוץ ארגוני והשמת עובדים בתעריף 75 דולר לשעה בתוספת מע"מ (כ-330 שקל), וזאת במשך 60 שעות לפחות מדי חודש.

במונחים שנתיים מדובר בתשלום של רבע מיליון שקל, ובסך הכל יותר מ-2 מיליון שקל ששולמו לבתו של בעל השליטה לשעבר מאז נחתם הסכם השירותים עמה.

גם עופר רנדליך, בעלה של שרון, לא קופח: עד יולי 2008, מלמד התשקיף, שימש חתנו של בעל השליטה כמנהל יחידת המחשב של קבוצת דורי, בשכר שעלותו כ-30 אלף שקל, ולאחר מכן הפך לספק חיצוני של "שירותי פיתוח, החזקה ותפעול לתשתיות המחשב" בעלות של כ-1.8 מיליון שקל בשנה.

בהחלט ייתכן שבתו של אורי דורי היא עילוי בתחום ההשמה ושבעלה הוא גאון מחשבים, אך כל עוד השניים מועסקים על ידי "החברה של אבא", קשה יהיה לשכנע את הציבור שהתגמול לו הם זוכים אכן נקבע באופן ענייני ההולם את כישוריהם.

הנזק הכפול

כשאומרים במקומותינו "נפוטיזם", מתכוונים בדרך כלל למנהג הנפסד של העסקת בני משפחה ומקורבים, שהשתרש במגזר הציבורי המוניציפלי ובחברות הענק הנמצאות בבעלות ממשלתית. אבל האמת היא שהנפוטיזם חי ובועט גם ב"שפיץ" של המגזר הפרטי - בשורה ארוכה של חברות ציבוריות, אשר בהן משובצים רבים מבני משפחות הבעלים בתפקידי ניהול או כנותני שירותים. דורי היא רק דוגמה.

"המשפחתיות" המאפיינת חברות אלו גורמת נזק כפול לציבור המשקיעים במניה: היא פוגעת באמון המשקיע כי בחברה מועסקים המנהלים המתאימים ביותר לתפקידם, ולא פעם גם בכיסו ממש - במקרים בהם מעדיף בעל השליטה לחלק משכורות מנופחות ומענקים נדיבים למקורביו, על חשבון דיבידנדים לכלל בעלי המניות.

אבל כעת כל זה עומד להיגמר. רבות נכתב לאחרונה על תיקון 16 לחוק החברות, שגרם למהפכה של ממש בתיגמול בעלי החברות הציבוריות. בעקבות התיקון, שהעביר לבעלי המניות מהציבור את הכוח לקבוע את שכרם של בעלי השליטה, נאלצו רבים מהם להתפטר, בעוד אחרים נאלצו להסכים להפחתה בשכרם.

פחות תשומת לב ניתנה לאפקט העצום שיש לתיקון על בני משפחתו של בעל השליטה, אשר גם הם נדרשים כעת לזכות באישור של רוב מקרב בעלי המניות מהציבור, כתנאי להמשך העסקתם בחברה. התוצאה היא שרבים מקרב שבטי המנהלים הללו עומדים בפני פיזור.