אבירי כף היד

א.

תמיד אהבתי גברים על סוסים, אבל בתור ילד אף פעם לא הייתי בעניין של אבירים. קאובויים עשו לי את זה הרבה יותר. גם מבחינת הביגוד - בתור ילד דתי בפתח תקווה, ג'ינס וחולצת פלנל משובצת היו הרבה יותר זמינים משריוני מתכת, וגם הרבה יותר מתאימים לאקלים, ובעזרת הרבה דמיון מודרך כל כיפה סרוגה היא גם מגבעת רחבת תיתורת; גם מבחינת האביזרים - תמיד הייתי טוב יותר בלשלוף אקדח תיאורטי מאשר בלנפנף בחרב היפותטית; וגם מבחינת הפסקול - אעדיף את הבנג'ו על-פני הצ'מבלו כמעט בכל שעה משעות היממה.

אבל כל הדברים האלה הם שוליים יחסית. גרדרובה ואקססוריז, כמו שאומרים במדורי הסטייל. העיקר מבחינתי תמיד היה סט הערכים. כשחושבים על זה, מדובר בסט ערכים די דומה בסך-הכול, הרי מהו הקאובוי בעצם אם לא נכדו הרוחני של האביר (יש גם בן דוד מזרחי, הסמוראי). סט הערכים מורכב מכל מה שגבר צריך - אומץ, כבוד, הקרבה, נאמנות, ענווה, חמלה כלפי החלש והפגנת יחס נאות לגברות. אם יש לך הדברים האלה, אתה גבר שיש לו הכול. אתה אפילו לא צריך סוס. מספיקות נקישות עקבי מגפיך על המדרכה בשביל להבריח כל צר ואויב שאורב בדרך.

ב.

הילד שלי, לעומתי, מעדיף אבירים, לפחות כרגע. אני מתאר לעצמי שזה חלק הכרחי בהתבגרות הרוחנית של כל גבר. למצוא את המודל שלך, למרוד באביך הזקן ולפלס את דרכך בערבות האין-סופיות של העולם הקשוח וחסר הרחמים הזה. אני אוהב להניח בפניו גם את האופציה השלישית, החביבה עליי וגם עליו לא פחות, של גיבור העל, אבל מהו גיבור העל אם לא קאובוי מהעתיד, רק עם התחתונים מעל המכנסיים?

בדרך כלל אני לא חושב על כל הדברים האלה - דעתי שקועה תמיד בעניינים שברומו של עולם, כידוע, ומצבי הטבעי הוא להיות אחוז שרעפים ומודאג - אבל השבוע קראתי בעיתונים על אביר חדש: ג'ונתן "ג'וני" אייב (Ive), 44, שקיבל מהוד מלכותה אליזבת השנייה את התואר "אביר מפקד המסדר המצטיין ביותר באימפריה הבריטית". ועזבו עכשיו את זה שבריטניה היא לא אימפריה, למה להתעסק בקטנות.

אייב, בחור נחמד ועדין למראה, אב לתאומים ממש כמוני, לא הכניע מעודו אף דרקון, לא גבר על אף כנופיית שודדים ביער מכושף ולא הציל שום נסיכה. על שום מה זכה בתואר הנכבד? על "שירותו לעיצוב, ויוזמה". האיש האביר הנ"ל הוא מעצב מוצר. לא סתם מעצב מוצר, זה נכון, מדובר בסגן נשיא לעיצוב תעשייתי באפל והאיש שעיצב את האייפוד, האייפון, האייפד, האיימק, המקבוק והפאוור-מק. אז הוא אולי מעצב מוצר גאון, אבל בכל זאת - מעצב מוצר.

עכשיו, אנחנו יודעים שתואר האבירות הוא כבר מזמן לא הרבה יותר מצ'ופר, ומובן שמעצבי מוצר הם אנשים עם כישרון נדרש, הכול נכון, ועדיין יש לנו פה הזדמנות פז שלא תחזור לדון במושג האבירות, כמו גם בחברת אפל ובטכנולוגיה בכלל. אגב, כשאני אומר "הזדמנות פז שלא תחזור" אני לא מתכוון באמת, המלכה מחלקת תוארי אבירות פעמיים בשנה, ולא פעם לכאלה שעשו הרבה פחות למען האנושות מהחבר ג'וני אייב, אבל אין יום שהוא לא יום טוב לדון בו באפל, בטכנולוגיה ובכלל.

ג.

קודם הזכרנו את סט הערכים והתכונות של האביר. אני בטוח שאייב עצמו מצויד בכולם, אבל השאלה היא אם החברה שעבורה עבד במשך כמעט עשרים השנים האחרונות ושעבורה עיצב את כל הדברים האלה שעיצב בכישרון כה רב, יכולה להיות מוגדרת כאבירית. כי לתאגיד, לכל תאגיד, יש אישיות אנושית (כמו שלמדנו בכתבה המצוינת של ורד קלנר בגיליון האחרון של G).

אז איפה אפל בסולם האבירות: חוששני שהמצב לא טוב. מתוך שבע תכונות האביר ניתן לייחס לה רק אחת: אומץ. יש לה, והרבה. כל שאר התכונות, למצער (למעט הפגנת יחס נאות לגברות, שזה לא ממש קשור פה) חסרות לאפל. חמלה כלפי החלש? הצחקתם אותי. הפועלים במפעליה בסין התאבדו מרוב עומס עבודה והיא לא הנידה עפעף. ענווה? כן, בדיוק התכונה הראשונה הקופצת לראש כשחושבים על סטיב ג'ובס.

גם שאר התכונות אין לה כלל וכלל, אבל היא בהחלט דורשת אותן מנתיניה, כלומר מלקוחותיה, שנדרשים להקריב כל מערכת יחסים עם מי שאינו לקוח, לכבד את החברה (שלא לומר לסגוד לה), להיות נאמנים לה ולהתייחס אליה בענווה ראויה, כלומר להיות אסירי תודה לנצח על כך שניאותה למכור לנו את מוצריה הנעלים. אפל, לסיכום, היא אנטי-אביר. לגיטימי.

מאפיין נוסף של האבירים היה לשרת. במרבית המקרים הם שימשו כווסלים, היו נתונים למרותו של אדון. בקריטריון הזה עומד האביר ג'וני בכבוד רב.

במשך שנים הוא שימש כעוזרו של ג'ובס, שהיה כנראה האיש הכי נורא בעולם לעבוד איתו, אם להאמין לפרסומים. פורסם גם שאף שג'ובס גזל מאייב לא מעט קרדיטים וכבוד על עבודות שעשה האחרון, הוא נשאר נאמן.

ד.

ובאשר לטכנולוגיה. אני אוהב את האירוניה הדקה שיש לה לפעמים, להיסטוריה. אייב מקבל תואר אבירות בזכות תרומתו לטכנולוגיה, או לפחות על תרומתו לשימוש שלנו בה. אם לצטט את ועדת הפרס: "הכישרון של מר אייב היה לעזור לאנשים להפסיק לדאוג ולפחד מהטכנולוגיה, ופשוט להתחיל להשתמש בה". אני מניח שאפשר לראות בזה מעשה אבירי.

איפה האירוניה? שמה שהביא להכחדת האבירים מן העולם בסופו של דבר היה הטכנולוגיה - אבק השריפה, הרובה והתותח הפכו את השריון, שהיה הנכס העיקרי של האביר, לחסר תועלת, ואת האביר, שעוצמתו הכריעה קרבות במשך מאות שנים, למטרה מסורבלת, כמעט נייחת. היה בזה סוג של צדק פואטי.

האבירים תמיד היו בני מעמד האצולה, עוצמתם באה להם מהכסף, ומהכסף בלבד, זה שאפשר להם לרכוש מגן וסוס ונתן להם יתרון בשדות הקטל. הטכנולוגיה הפכה את עושרם לחסר משמעות אל מול התותחן הפשוט, בן המעמד הנמוך.

כי הטכנולוגיה, תמיד הייתה לה תכונה אחת בולטת: היא המשווה הגדול. נכון שהראשונים לאמץ אותה הם אלה שיכולים להרשות לעצמם, אבל הטכנולוגיה היא כמו מים - תמיד מחלחלת, תמיד חודרת הכי עמוק. היא תמיד, אבל תמיד, תשאף להתפשט. הביטו סביבכם ולא תוכלו למצוא ולו טכנולוגיה אחת הנמצאת בשימוש, מראשית ההיסטוריה ועד היום, שלא חלחלה לה, ודי מהר, מלמעלה ועד למטה. המוצא הישר יוכל לבחור כל פרס שעולה על דעתו. כך יקרה, אני בטוח, גם לטכנולוגיות השמורות כיום לעשירים בלבד, כמו למשל טיסות לחלל. הו, טיסה לחלל, איזה חלום.

הטכנולוגיה, כמו האוויר והמים, שורה בכול. לפעמים היא אהבה טהורה. לדוגמה: לפני כמה זמן קניתי גרביים מטורפים, עם מין טכנולוגיה כזו של כריות אוויר בילט אין במקומות אסטרטגיים בכף הרגל וחיי השתנו. מישהו שאני לא מכיר ושלא מכיר אותי ישב באיזה מפעל גרביים באיזה מקום וממש חשב על איך אפשר לקחת גרב ולעשות ממנה משהו טוב יותר. מישהו, איפה שהוא, אוהב אותי.

חלליות וגרביים, זה הכול אותו דבר. הכול טכנולוגיה. ושימו לב איך הכול רק הולך ומשתפר כל הזמן. טכנולוגיה זה הדבר הכי יפה בעולם. לצד המוזיקה היא הביטוי הנשגב ביותר של רוח האדם. כמו המוזיקה היא מכילה את הכול, את הגרביים ואת החלומות, את החלליות ואת הסיוטים. לפעמים, כשאני מודאג, אני חושב על הגרביים של העתיד ונרגע. הכול יהיה בסדר.

נשתה אם כן לחיי כל העוסקים בכל המלאכות ולחיי האביר ג'וני אייב!

הרהור

 דרור פויר

איפה אפל בסולם האבירות: חוששני שהמצב לא טוב. מתוך שבע תכונות האביר ניתן לייחס לה רק אחת: אומץ