נתונים חדשים שנאספו על ידי כלכלן הבנק העולמי ברנקו מילנוביץ' בספרו The Haves and the Have-Nots (אלו שיש להם ואלו שאין להם) מגלים חוסר פרופורציה משווע, אם כי לא מפתיע, בין האיזורים המאוכלסים בעולם לבין האיזורים בהם חיה האוכלוסיה העשירה בעולם.
על מנת לקחת חלק מהמועדון האקסקלוסיבי של האחוז העליון בעושר העולמי, אדם צריך להרוויח בסך הכל 34 אלף דולר בשנה אחרי מיסים. ואיפה חיים האנשים הללו? כמחצית מהם - 29 מיליון - חיים בארה"ב.
4 מיליון חיים בגרמניה, והשאר מפוזרים באירופה, אמריקה הלטינית וכמה מדינות באסיה. מבחינה סטטיסטית, הם לא חיים באפריקה, סין או הודו, האיזורים המאוכלסים ביותר בעולם. הנתונים הללו מכניסים לפרופורציה את רעיון הצמיחה המהירה של השווקים המתפתחים. אלה מתחילים מראש מנקודת פתיחה נמוכה ביותר, ולכן מעמד הביניים במדינות הללו, כשמו כן הוא - עדיין מתפתח.
מעמד הביניים הגלובלי האמיתי אינו יכול לרכוש בית, מכונית, לחסוך לפנסיה או לשלוח את ילדיו לאוניברסיטה. למעשה, מבחינה עולמית, מעמד הביניים חי בממוצע על 1,225 דולר לשנה.
ארה"ב נמצאת, אם כן, במצב מזהיר לעומת שאר העולם: 5% העניים ביותר באמריקה נמצאים במצב כלכלי טוב יותר מאשר שני שליש מאוכלוסיית העולם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.