הקבלות של עופר עיני

הח"כ מהעבודה נחוש לרוץ לראשות ההסתדרות נגד כל הסיכויים, וחושף לראשונה את האסטרטגיה שלו "אני הולך עם זה עד הסוף".

מי שקרא עיתון או שניים בשבוע האחרון, התבשר על כך שח"כ איתן כבל (עבודה) יתמודד בבחירות הקרובות לראשות ההסתדרות. שום רמז לפרט שולי אחד קטן: כבל כלל אינו רשאי להתמודד, משום שלא היה חבר הסתדרות שלושה חודשים רצופים לפחות לפני שפורסם ספר הבוחרים. כדי שהוא יוכל להתמודד, צריך לשנות רטרואקטיבית את חוקת הבחירות לארגון, אף שפסיקה מהעשור הקודם הגבילה מאוד את האפשרות הזאת.

בקריאה ראשונה של הסיפור הזה, כבל מסתמן כמי שמוביל ספין לא רע בכלל: הנה אני ביקשתי להתמודד, אבל עופר עיני, הדיקטטור הגדול, מנע זאת ממני. בדרך הזאת הוא נהנה מכל העולמות: גם נוקם בשלי יחימוביץ' באמצעות ניגוח בן בריתה; גם נוקם את נקמת אחיו בועז, שפוטר על ידי עיני מההסתדרות; וגם מתחמק מתבוסה בעצמו. כך הוא יכול לעלות שוב על בימת הכנסת ולנאום כפי שרק הוא יודע, רק שהפעם הבדיחה תהיה על חשבון יו"ר ההסתדרות - ולא ראש הממשלה.

זה כבר לא ספין

בקריאה שנייה, כבל התאהב ברעיון הזה. זה כבר לא ספין, הוא הולך עם זה עד הסוף. בשיחות סגורות הוא מבטיח להישאר במרוץ גם אם עמיר פרץ יתמודד בעצמו. העתיד שלו במפלגת העבודה מקרטע, והקמת מסגרת פוליטית חדשה, שתתמודד בהסתדרות ותעשה גלים גם בכנסת, מלהיבה את חושיו.

אותו לא מעניינת חוקת הבחירות. מבחינתו היא לא שווה דבר, אם בסופו של יום יהיה מועמד יחיד. בשיחה עם "גלובס" הוא חושף לראשונה את האסטרטגיה שלו: לקבוע עובדות בשטח, לנהל קמפיין כאילו הוא מועמד לכל דבר. לעופר עיני לא תהיה ברירה אלא לגייס כל חוות דעת משפטית שתכשיר את שינוי חוקת הבחירות כדי שכבל יתמודד. "אני מתכוון לנהל קרב ציבורי כדי שעיני לא יישאר לבד במערכה. אם יש משהו שנותן לי היום מוטיבציה אדירה, זה אותם ועדים שמספרים לי על שלטון הפחד שהוא השליט בהסתדרות. לכן אני הולך עם זה עד הסוף", הוא אומר.

כבל טוען כי הוא ישאף למצב את ההסתדרות לא רק כאיגוד מקצועי חזק, אלא כארגון החברתי הגדול בישראל. "המחאה החברתית הייתה צלצול פעמון חזק מאוד. היא הוכיחה שעיני לא מדבר באותה שפה, היא הוכיחה שההסתדרות לא עשתה את עבודתה מול הממשלה. גם אם מסתכלים על המאבק של ההסתדרות למען עובדי הקבלן - הרי במאבק כזה אתה פותח בתחילת הקדנציה שלך ומתפלל להגיע להישגים בסופה, ופה הוא מנהל משהו בסוף הקדנציה וזה נראה כמו 'שיפצורים' ולא משהו רציני. עזוב את העובדה שההסתדרות המציאה את עובדי הקבלן".

"מה אני, ההסתדרות?"

כבל משתדל להתחמק כשמעמתים אותו מול הישגי ההסתדרות בתקופת עיני. הסכם היסטורי לפנסיה חובה, תיקוני חקיקה לחיזוק העבודה המאורגנת, עשרות אלפי עובדים שהקימו ועדים חדשים וחתמו לראשונה על הסכמים קיבוציים - כל זה מתגמד, לדעתו, מול עיני האיש.

"לא יכול להיות שתהיה כאן מנהיגות שמבוססת על פחד", הוא מקפיד לומר. הוא לא מתרגש כשמטיחים בו כי הוא מעולם לא הקדיש את עשייתו הפרלמנטרית לציבור העובדים. הוא לא חיים כץ, לא חיים אורון, בטח לא שלי יחימוביץ'. מבקריו לועגים על כך שאחת מהצעות החוק שנשאה את שמו עסקה בהפחתת מחיר הפופקורן בבתי הקולנוע.

"מה זה חוקי עבודה? מה, אני ההסתדרות?", הוא משיב. "הצעות החוק שלי נוגעות לאזרח, באשר הוא. אני מוביל בכנסת בכל מה שקשור לצרכנות וצדק חברתי. הובלתי את חוק המילואים, את החוק שמאפשר לקבל החזר כספי על החזרת מוצר ואני מוביל כעת את ההצעה שתחייב מוקדים טלפוניים של חברות לענות בתוך שלוש דקות".

עיני צפוי לגבור בקלות רבה גם על איתן כבל וגם על עמיר פרץ. שלטון הפחד זה לא רק סיסמה אלא מציאות עבור מי שמכיר את הארגון, אבל לא זאת הסיבה שהוא ינצח בקלות. גם לא המנגנונים המשומנים שוודאי מסייעים ליו"ר המכהן.

עיני צפוי לנצח משום שיש לו קבלות. הוא יו"ר הסתדרות טוב יותר מקודמו, והעובדים שיגיעו לקלפי יודעים את זה. לכן הוא צריך לקוות לכמה שיותר מועמדים בבחירות הקרובות, וההיסטוריה מראה שכשרוצים לשנות תקנונים - זה יותר מאפשרי.