"לאורך זמן ובשיטתיות פעלה מערכת יחסים בין יזמי הנדל"ן ובעלי הקרקע לבין עובדי ונבחרי ציבור, כך שיזמי הנדל"ן מספקים מעת לעת את צורכיהם הכספיים של עובדי הציבור והמקורבים להם, ובתמורה פעלו עובדי ונבחרי הציבור להסרת מכשולים, דחיית התנגדויות, קיצור ההליכים התכנוניים, הגדלה ניכרת של אחוזי הבנייה, שינויים בייעוד המקרקעין, הקלות בחובות הבנייה והפחתת מסים" (מתוך כתב האישום בפרשת הולילנד).
איכשהו, שוחד נדל"ני לא הכי מפחיד אותנו. העובדה שכתב האישום בפרשת הולילנד כולל 13 נאשמים, בסאגה שנמשכה יותר מ-10 שנים ועם חיבור בלתי נתפס של שני ראשי עיריית ירושלים, מנהל מינהל מקרקעי ישראל, סגן יו"ר בנק הפועלים, מהנדס עיריית ירושלים ושורה ארוכה של בכירים, נראית כמו משהו שבאמת יכול לקרות רק פעם בכמה דורות.
אם כל-כך הרבה בכירים צריכים לשלב ידיים ולשבת במחשכים כדי להוציא לפועל מפלצת בנייה כזו - אולי אפשר אפילו ללחוש "דיינו".
יותר מפחיד משחיתות
הפחד הגדול באמת הוא מה יקרה מכאן ולהבא. במדינה שבה צריך שני ראשי ערים, מהנדס עיר, מנהל מינהל והרבה מאוד כסף מתחת לשולחן "להסרת מכשולים, דחיית התנגדויות וקיצור ההליכים התכנוניים".
עכשיו, אחרי שהתברר כי המערכת מושחתת, יהיה הרבה יותר קל וטבעי, אולי אפילו מתבקש, לא להסיר מכשולים, לא לדחות ולשמוע התנגדויות ולא לקצר הליכים.
מישהו ראה כתב אישום נגד ראשי ערים/מהנדסי עיר/מנהלי מינהל שמרחו, עיכבו ואמרו שוב ושוב רק לא?
לפעמים, הפתרון הקל של הפקידים מפחיד יותר משחיתות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
