"אני חושב שיש לי כל מה שאני צריך. אני לא מתלונן".
זו הייתה התשובה של שלמה ינאי, מנכ"ל טבע היוצא, לשאלה האם הוא עוזב את טבע כאיש עשיר, במסגרת ראיון שנתן בסוף השבוע האחרון ל"ידיעות אחרונות".
ינאי צודק. אין לו על מה להתלונן. עוד לפני שהגיע לטבע צבר עשרות מיליוני שקלים במכתשים אגן, אך ברור מעבר לכל ספק שכהונתו כמנכ"ל טבע העשירה את חשבון הבנק שלו.
בכמה בדיוק? ובכן, זו השאלה הגדולה שננסה (רק ננסה, אנחנו לא מבטיחים דבר) לענות עליה כאן. טבע, שנסחרת כרגע לפי שווי של 39 מיליארד דולר, היא חברה דואלית, ולכן היא נהנית משני העולמות: כחברה זרה שנסחרת בשוק ההון האמריקני, היא אינה מחויבת לפרט את שכר בכיריה; וכחברה ישראלית שנסחרת במקביל בשוק ההון הישראלי והאמריקני, היא משוחררת מדו"ח ברנע, ומתקנה 21 שמפרטת את עלויות השכר של מנהליה הבכירים.
כך, לא ניתן לדעת מהו שכר הבסיס של ינאי או של אייל דשא, סמנכ"ל הכספים, מהו גובה הבונוס השנתי שקיבלו, כמה אופציות ו/מניות חסומות העניק להם הדירקטוריון, מה שווי הרכב שעומד לרשות ינאי, ושאר הטבות סוציאליות אחרות. כלום. נאדה. גורנישט.
ובכל זאת, טבע נאלצה בעברה הרחוק לחשוף את שכר בכיריה, והדו"ח השנתי שהחברה מגישה לרשות לני"ע האמריקנית (20F) מגלה משהו על מדיניות התגמולים של החברה. לכן, מושג מסוים על ההון שצבר ינאי בחברה כן אפשר לקבל, ואם טעינו - כתובת המייל שלנו רשומה בהמשך. אתם מוזמנים לכתוב לנו.
נתחיל בעלויות השכר: טבע ידועה כחברה שאינה מפנקת את עובדיה, החל מהזוטר וכלה בבכיר שבהם, בשכר גבוה מעל הממוצע שנהוג בשוק ההון הישראלי. זו לא אל על שמפזרת על בכיריה בונוסים ששווים עשרות מיליוני שקלים, או בזק שמחלקת למנהליה אופציות כאילו אין מחר.
טבע תמיד הייתה צנועה יחסית במדיניות התגמולים שבחרה לאמץ, ואם זיכרוננו אינו מטעה אותנו - בשנים שבהן שכר מנהליה כן היה ידוע בציבור, הוא לא דורג גבוה בדירוג שיאני השכר, למרות היותה החברה הישראלית בעלת השווי הגבוה ביותר.
עלות השכר הממוצעת למנכ"ל של חברה ציבורית, לפי מעקב "גלובס" אחר שכר המנהלים בארץ, עמדה אשתקד על 2.9 מיליון שקל. ינאי הצטרף לטבע לפני חמש שנים, ועל בסיס ממוצע זה (ושוב, לפי מבחן ההיסטוריה - עלויות השכר של מנכ"לי טבע נמוכים מהממוצע), הוא צבר לפחות 15 מיליון שקל, שזה פחות או יותר 4 מיליון דולר (בלי לקחת בחשבון שעם פרישתו אולי יקבל מצנח זהב מפנק).
זה האופציות, לא השכר
במונחי תגמול מנהלים זה ממש לא הרבה, אך "הכסף הגדול" של מנהלי טבע, לדורותיהם, לא נצבר דרך שכר בסיס ובונוס אלא דרך תגמול הוני - אופציות למניות ו/או מניות חסומות (כלי תגמול שטבע החלה לאמץ בשנים האחרונות אך לא באותה המידה כפי שהיא עדיין מאמצת את האופציות למניות).
וגם כאן נניח מספר הנחות. טבע אינה מפרטת כמה אופציות חילקה מדי שנה לכל מנהל ומנהל בנפרד, ורק מציינת את המספר הכולל של אופציות שחילקה מדי שנה לכל מנהליה הבכירים, כולל המנכ"ל.
בטבלה המצורפת אספנו נתונים אלו עבור כל שנה מחמש השנים האחרונות. כפי שניתן לראות, למעט השנים 2006 ו-2009, שבהן נרשמו חלוקות גבוהות מהרגיל, ביתר השנים מדובר במאות בודדות של אלפי אופציות.
לפי מבחן מקוב
ונחזור לינאי. האחרון החל לכהן כמנכ"ל טבע במארס 2007, אך ההודעה על מינויו נמסרה כבר במהלך סתיו 2006, וזה כנראה אומר שחלוקת האופציות החריגה שנרשמה באותה שנה מיוחסת לכניסתו לתפקיד.
כמה אופציות בדיוק קיבל ינאי? ובכן, גם כאן נצטרך ללכת אחורה. מנתונים ש"גלובס" חשף בעבר (ונראה שבעקבות החשיפה טבע צמצמה את מידת הגילוי הנאות לגבי שכר בכיריה), עולה כי ישראל מקוב, המנכ"ל שקדם לינאי, קיבל מיד עם כניסתו לתפקיד 600 אלף אופציות (נכון לאותה שנה, לפני ספליטים).
בהנחה כי טבע לא חרגה מגבולותיה, ולא פינקה את ינאי הרבה יותר ממה שפינקה את מקוב, סביר להניח כי ינאי צבר - לפחות "על הנייר" - אופציות שמגלמות כרגע רווח של עד 10-15 מיליון דולר - רק מהקצאה בודדת שבוצעה עם כניסתו לתפקיד.
זהו סכום יפה, אך כפי הנראה כאן מסתיימים רווחיו של ינאי. טבע מקצה אופציות לפי מחירי מימוש שזהים למחיר המניה ביום ההקצאה, וכפי שניתן לראות בטבלה המצורפת, האופציות שניתנו החל משנת 2008 ועד היום (וסביר להניח כולל אלו של 2011) מצויות "מחוץ לכסף".
טבע מאפשרת למנהליה לממש את האופציות בפרק זמן של 7 שנים לכל היותר, וינאי, לפחות לפי דיווחי החברה לרשות לני"ע האמריקנית, לא מימש חלק מהאופציות למניות ומכר את המניות בשוק.
ייתכן שעם פרישתו, וכמו שקורה לא פעם, טבע תאפשר לו לממש את כל האופציות שהן עדיין לא ברות מימוש, וכך לתרגם רווח "על הנייר" למזומן בחשבון העו"ש.
אז כמה ינאי צבר בטבע? ובכן, כנראה שלא מעט, ולכל היותר - סכום מכובד עבור חמש שנות כהונה כמנכ"ל של "מניית העם". לא תצטרכו לקבץ עבורו נדבות בצמתים, ולינאי לא יהיה על מה להתלונן.
ינאי/טבע: ארבע הערות נוספות
1. אם במקרה שיעמם לכם בסוף השבוע האחרון - לא נסעתם לגלוש בחרמון ולא נצמדתם לערוץ 20 - עיתוני סוף השבוע סיפקו לכם שלושה ראיונות בעקבות פרישת ינאי. "כלכליסט" ראיינו את ישראל מקוב, המנכ"ל שקדם לינאי; "ידיעות אחרונות" ראיינו את ינאי עצמו, ואילו "מעריב" תפסו לשיחה את ג'רמי לוין, מחליפו של ינאי, בדירתו בניו יורק. התזמון של כל אחד מהראיונות הללו היה לגיטימי כמובן, אך לנו הפריע בעיקר זה עם מקוב.
גם אם מקוב שמח לאידו של ינאי, הוא יכול לפחות לנסות לטשטש זאת. כמו שקורה לא פעם, כשמנכ"ל בסדר הגודל של ינאי פורש, על רקע השמועות שליוו את נסיבות פרישתו, יש מי שנוהגים להזין את חרושת השמועות. במקרה של מקוב זה היה מעט בוטה: "עכשיו יש חילופים, ינאי הלך, לוין הגיע; זה עשוי לשנות את המגמה, והמניה תחזור לעלות".
מקוב הרחיק לכת. ממנכ"לים בשיעור קומתו ניתן לצפות שיימנעו מהתפלשות בביצת השמועות המקומית, ויכבדו את מי שעובר כרגע בדיוק את מה שהם עברו לפני שנים. הפרישה של מקוב, למי ששכח, לוותה אף היא בחרושת של שמועות, החל ממערכת יחסיו עם אלי הורביץ ז"ל, אז היו"ר, דרך מערכת יחסיו עם עובדי טבע, וכלה במערכת יחסיו עם שוק ההון. "מקוב לא הסתדר עם האנליסטים. יש לו בעיה ביחסי אנוש, ולזה אלי הורביץ שם לב", אמרו אז ל"גלובס" בכירים בטבע.
הסתדר או לא, מקוב חווה את מה שינאי חווה עכשיו, ונעים זה לא. מן הראוי היה שלא יתפתה להצטייר כעולז עוד בטרם יבשה הדיו על כתב העזיבה של ינאי.
2. מניית טבע עלתה בשבוע האחרון ב-8.6%, והרבה מעלייה זו מיוחס לפרישה של ינאי ולמינוי של לוין - כל אחד באופן ספציפי - אך היינו רוצים לספק הסבר אחר. טבע מצויה בתקופה קשה. מבול הבשורות הקשות שנחת בשנה האחרונה על ציבור המשקיעים בה היה די חזק, וכשזה קורה - בעיקר בשוק ההון האמריקני - כל שינוי באשר הוא נתפס כשינוי לטובה. לוין עדיין צריך להוכיח את עצמו, ועד שזה יקרה יעברו הרבה יותר משבעה ימים ולילות.
3. רגע לאחר שטבע הודיעה על פרישת ינאי, זעקו הכותרות בעיתונות הכללית (להבדיל מהכלכלית): "האם טבע תישאר חברה ישראלית? האם אפשר להגדירה כחברה ישראלית כשהיו"ר והמנכ"ל אמריקניים? האם החברה תוציא את פעילותה מחוץ לישראל?"
ובכן, אנחנו יכולים לקיים פה דיון שלם על ההגדרה של חברה כישראלית, ועל האפשרות שנטוס לניו יורק במקום לנסוע לפתח תקווה כדי לראיין את לוין, ועל מה שהופך את טבע לישראלית, כן או לא. במקום זאת, ולמרות שאינו ממש אובייקטיבי כרגע, בחרנו לצטט את לוין, מתוך אותו ראיון ל"מעריב": "זה דיון מדהים. איפה אל על יושבת? בישראל. אף אחד לא שואל אם יצרנית התרופות נובו נורדיסק הולכת לעזוב את דנמרק... אף אחד לא חושב שחברת התרופות רוש תעזוב את שוויץ, אף שהיא קנתה חברות מכל העולם".
4. והנה עוד שאלה שהתעוררה בעקבות פרישת ינאי, ובחרנו לתת לה פה תשובה משלנו: "האם אין מספיק מנהלים טובים בארץ שטבע הייתה צריכה לייבא מנכ"ל Made In America"?
ובכן, צר לנו לאכזב אתכם, אבל התשובה היא שאין. יש הרבה מנהלים בארץ, אבל אין מספיק מנהלים טובים, ועל אחת כמה וכמה - מנהלים שיכולים להוביל ענק כמו טבע באחת התקופות המאתגרות בחייה. כל עוד לוין יוכיח את עצמו - אנו בעד יבוא של מנכ"לים כמוהו. תעודת זהות כחולה, קצת שיעורים בשפה העברית ואנחנו מסודרים.
תוכניות האופציות של מנהלי טבע
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.