פעם שוטפי הכלים היו ישראלים

"חוק המסתננים", שאושר סופית הלילה (ג'), הוא דוגמא למדיניות אומללה של הממשלה. העיקרון שעומד מאחוריו נכון: המסתננים שמגיעים מאפריקה הם רובם ככולם אינם פליטים אלא מהגרי עבודה, והם צריכים לדעת שברגע שיחצו את הגדר לא תחכה להם הגאולה והנחלה - שום מעסיק ישראלי לא יקלוט אותם, ולכן מוטב שינסו את מזלם במקום אחר.

כל זמן שהפערים החברתיים בישראל הם הגבוהים בעולם, כל זמן שישראל היא שיאנית בהעסקת עובדי קבלן, אין מקום לעוד שכבה של עובדים וילדים עניים.

אבל בישראל, כמו בישראל, לקחו את העיקרון החברתי הפשוט הזה והפכו אותו לחקיקה דרקונית, שאין בה דבר וחצי דבר חברתי.

אותה מדינה, שמעסיקה בעצמה עובדים אפריקנים כעובדי תברואה באמצעות קבלנים של הרשויות המקומיות, מטילה עונשי מאסר של עד 15 שנה למי שיסייע למסתננים בעת שהותם בארץ - גם אם מדובר בארגון הומניטרי שעושה עבודת קודש.

רק ברגע האחרון הסכימה הממשלה להגביל את הסעיף למי שיסייע למסתננים שעברו עבירה פלילית. לפי החוק, מספיק שהמסתנן חצה את הגדר בלי כוונה לפגוע במישהו, והוא מיד מושלך למה שמכונה "מתקן שהיה".

זה נשמע כמו מקום לא נעים לבלות בו יום-יומיים, אך בפועל ה"שהייה" לפי החוק האומלל הזה היא למשך 3 שנים שלמות. החוויה הזאת הופכת פחות נעימה כשלוקחים בחשבון שתנאי "השהייה" במתקן קטנים משמעותית מהתקן של בתי כלא בעולם.

סוגיית המסתננים גוררת הרבה דמגוגיה ואוטומטיות מחשבתית משני צדי המתרס. אנשי הימין מיד מתגייסים למלחמה במסתננים ומקצינים את "הטיפול" בהם, תוך שילוב מסרים שמזכירים שנאת זרים מתקופות חשוכות. מנגד, המכונים "חברתיים" (לרוב מהשמאל) מתגייסים אוטומטית לכל ניסיון לצמצם את תופעת המסתננים, הקרויים על ידם "פליטים" - אף שברוב המקרים זה קשקוש.

הם אף לא נבהלים מהעובדה שהמסתננים מועסקים במסעדות, בבתי מלון, באולמות אירועים ובמקומות שונים, בטענה כי "הם עובדים בעבודות שהישראלים לא מוכנים לבצע". כן, גם זה קשקוש.

לפני כל שוטף כלים אפריקני עבד קודם צעיר ישראלי. אבל כשאתה עיתונאי, עו"ד או מנהל חשבונות, המסתנן מאפריקה לעולם לא יאיים עליך. לכן קל יותר לחבק אותו, כל זמן שיחזור בסוף היום לשכונה בדרום העיר - החצר האחורית שלנו.

יצאתי פיתה: הפופקורן של שאמה, לא של כבל

בשבוע שעבר, בטור שהוקדש לכוונתו של ח"כ איתן כבל לרוץ לראשות ההסתדרות, כתבתי כי "מבקריו של כבל לועגים על כך שאחת מהצעות החוק שנושאות את שמו עסקה בהפחתת מחירי הפופקורן בבתי הקולנוע". ובכן, לא פופקורן ולא סביח.

על ההצעה המדוברת חתום ח"כ כרמל שאמה ולא כבל, ואני - איך נאמר - יצאתי פיתה.