"למדתי פרסום בניו יורק, עבדתי בענף כחמש שנים ואהבתי מאוד את התחום. חזרתי לארץ לפני כמה שנים, ומאז - בין השנים 2009-2011 - עבדתי בשתי חברות פרסום מובילות.
"בשני מקומות העבודה המעסיקים משתמשים בטריק חשבונאי - שבמסגרתו הם מסכמים עם העובד על שכר חודשי מסוים, למשל, 10,000 שקל ברוטו; אך למעשה השכר מורכב מ-7,000 שקל ברוטו, ועוד 3,000 שקל תוספת גלובלית - עבור שעות נוספות.
"מי שמכיר את עולם הפרסום בארץ, יודע שעובדים בו הרבה מאוד שעות נוספות, בין 10 ל-20 שעות בשבוע. במשך השנים הנ"ל היה אולי יום אחד או יומיים בחודש, שסיימתי את העבודה ב-18:00. הממונים במשרד יודעים שהם לא משלמים על שעות נוספות, ולכן לא אכפת להם להחזיק את העובדים בלי סיבה מיוחדת עד השעות הקטנות של הלילה, כמעט כל לילה.
"מה שמפתיע הוא שכולם מקבלים את העובדה הזו כגזירה משמיים, ואומרים ש'ככה זה בעולם הפרסום'. בעיניי זו עבדות מודרנית, ולכן פרשתי מהתחום".
טלי ברק, יועצת קריירה ומנחה בנטע במרכז לפיתוח קריירה, עונה לתום:
"גם העובדים אשמים"
"תום, סביר להניח שאם עובדי משרדי הפרסום, שמועסקים במתכונת זו במשך שנים, היו תובעים את מעסיקם - הם היו זוכים, ומשרדי הפרסום היו פועלים אחרת. מדוע זה לא קרה?
"עובדי משרדי פרסום זוטרים, רואים לרוב בעבודה במשרדי פרסום תקופת התמחות וקרש קפיצה לתפקידי שיווק בחברות עסקיות, ולפיכך הם מוכנים לקבל את נורמות ההעסקה בשוק זה. לאורך שנים מתקיים 'חוזה פסיכולוגי' בין העובדים למעסיקים בענף, שאומר: 'אנחנו נלמד אותך, ואתה 'תשלם' לנו עבור הלימוד, דרך עבודה בשעות רבות ובשכר נמוך'. והתחלופה הרבה בהחלט מעידה על כך: מרבית העובדים נשארים לתקופה של שנה-שנתיים בתחילת הקריירה ועוזבים. מי שנשאר ומתקדם, ממשיך אמנם לעבוד קשה מאוד, אך מתוגמל בשכר גבוה, ואז מתקיים קצת יותר איזון בין ההשקעה לשכר.
"מה הסיכוי לשינוי? ייתכן שכיום כחלק מההתעוררות בנושא הצדק החברתי, מאבק הרופאים המתמחים, מאבק המתמחים במשרדי עורכי דין, יחול שינוי גם בשוק הפרסום. התקווה מונחת בדור העובדים שנכנס היום לשוק העבודה, דור Y, שאינו מוכן לשעבד עצמו לארגון בכל מחיר".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.