"יש לפקח על קידוחי הגז בים, אחרת תהיה קטסטרופה"

אלונה שפר-קארו, מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, הופתעה השבוע לגלות את שמה מוזכר ב-ynet ברשימת חברי המפלגה העתידית של העיתונאי יאיר לפיד. בשיחות פרטיות הבהירה כי אין לה שום כוונות להצטרף לפוליטיקה וכי הקשר היחידי שיש לה עם לפיד הוא חברות אישית קרובה עם אחותו. "אני רואה את עתידי בשירות הציבורי", היא אומרת ל"גלובס", "יש לי זכות גדולה לעבוד אצל השר ארדן, ואם הספקנו כאן בשנתיים מה שלא נעשה ב-20 שנה - זה בעיקר בזכותו". שפר-קארו הכירה לראשונה את ארדן כששימשה מנכ"לית "חיים וסביבה", ארגון הגג של ארגוני הסביבה. ב-2009 היא הציגה את המלצות הארגונים להפחתת פליטות גזי חממה לצוות מאה הימים שהקים בנימין נתניהו לקראת הקמת ממשלתו החדשה. ארדן, שהיה חבר בצוות, השתכנע ושכנע את שפר-קארו להפוך לראש המטה שלו. אחרי שנה וחצי בתפקיד התמנתה שפר-קארו בפברואר 2011 למנכ"לית המשרד להגנת הסביבה.

אתמול קרא ארדן לנתניהו להקים ועדה ציבורית לבחינת השימוש בכל משאבי הטבע בישראל, ובהם מים מינרליים, חול ים, פוספטים ומלח המופק מים סוף. היוזמה באה על-רקע הביקורת הקשה שמתח ארדן על הסדר התמלוגים החדש בין המדינה לכי"ל.

- יש היום תחושה שאווירת אנטי-ביזנס השתלטה על השירות הציבורי.

"אני חושבת על הטענה הזו לא מעט. אנחנו רואים חשיבות בתעשייה חזקה כי רק תעשייה חזקה תוכל להרשות לעצמה לעמוד בתקנים ולקדם את נושא הצמיחה הירוקה. באתי לקדם במשרד מים, אנרגיה ומזון. זה משולש שווה צלעות - זאת ההזדמנות הגדולה של ישראל. אנחנו רוצים שהתעשייה תעשה אדפטציה ושתהיה הבנה שמה שהיה לא יהיה. המים והחול הם משאבים מוגבלים ויש להם מחיר. מצד אחר, אנחנו רוצים שהתעשייה תתייחס לסביבתיות כאל מנוף לפיתוח עסקי ולשמחתנו הרבה זה אכן קורה. המוצר הכי פורץ של כי"ל היום הוא מוצר שמפחית את פליטות הכספית בתחנות כוח פחמיות; התעשייה האווירית נכנסת להתפלה ושיכון ובינוי לתרמו-סולאר - אלה רק דוגמאות בולטות".

שחטו את המאגר

מעורבותו של המשרד להגנת הסביבה בתחום האנרגיה גברה מאוד בתקופתו של ארדן ובמיוחד על-רקע משבר הגז המצרי. המעורבות הזו מעוררת ביקורת רבה מצד גורמים בשוק האנרגיה שטוענים כי התעקשות המשרד על עקרונות סביבתיים גורמת לנזק כלכלי כבד. רק בימים האחרונים העלו בכירים במשרד האנרגיה את הטענה כי בסירובו לאשר לחברת החשמל הפעלת תחנות כוח בסולר ובמזוט, גרם ארדן לשאיבת-יתר ממאגר מרי-B של ים תטיס, המאגר היחידי שמספק כיום גז לחברת החשמל. בין פברואר לאפריל בשנה שעברה הוגברה השאיבה מים תטיס ביותר מ-100% ולכן ירד לחץ הגז במאגר לרמות כה נמוכות שניתן להפיק ממנו גז רק באמצעות מדחסים. "הם (המשרד להגנת הסביבה, ע"ב) פשוט שחטו את המאגר", אמר ל"גלובס" גורם בכיר מאוד במשרד האנרגיה.

"אנחנו אמונים על האינטרס הסביבתי ולא על ניהול משק הגז", משיבה שפר-קארו, "ברגע שהתחילו תקלות חוזרות ונשנות עם הגז המצרי, הסכמנו על מתווה גמיש של הפעלת תחנות הכוח ואישרנו חריגות מתקן פליטות כשהקו האדום שלנו הוא חריגה מתקן סביבה, שמשמעותו פגיעה בבריאות הציבור. ברור לנו שתהיה בעיה ושהולכת להיות שנה קשה".

לא רק 2012 תהיה קשה. בשלוש השנים הקרובות ישלמו צרכני החשמל בישראל תוספת מצטברת של 10 מיליארד שקל לחשבונות החשמל שלהם. המשק כולו ניצב בפני סכנה של הפסקות חשמל יזומות, כפי שהזהיר מנכ"ל חברת החשמל. הסיבה: מחסור חריף בגז טבעי כתוצאה מהפסקת הזרמת הגז ממצרים. המחסור בגז עתיד להסתיים רק כשיחובר לישראל מאגר "תמר", וזה לא יקרה כנראה לפני תחילת 2013. התוכנית המקורית הייתה לחבר את המאגר לארץ כבר בפברואר השנה דרך תחנת קבלה שתוקם באזור חוף דור. אבל התוכנית להקמת תחנת הקבלה נדחתה בקיץ 2010 ע"י המועצה הארצית לתכנון ולבנייה ברוב דחוק. נציגי הארגונים הסביבתיים ותושבי היישובים הסמוכים לחוף דור, שניהלו קמפיין אגרסיבי נגד הקמת מתקן הקבלה, חייבים במידה רבה את ניצחונם באותה הצבעה מכרעת לשחר סולר, נציג המשרד להגנת הסביבה במועצה, שהצביע נגד התוכנית. באותו הזמן איש לא צפה את משבר הגז, אבל גם כיום זוכה הצבעתו של סולר לגיבויה המלא של שפר-קארו.

"גם היום אנו מתנגדים לתוכנית מתקן הקבלה", אומרת שפר-קארו, "לדעתנו כל התהליך היה לקוי כיוון שהתכנון נמסר לידיו של היזם. אם היום כולם מבינים שתכנון ע"י היזם משרת בעיקר את האינטרסים הכלכליים שלו ופוגע באמון הציבור במערכת - הקרדיט לכך מגיע לשר ארדן".

המאבק נגד מתקן הקבלה בחוף דור הצטייר בתקשורת בשעתו כמאבק סביבתי נגד טייקוני הגז. בפועל, הכוח המניע מאחורי הקמפיין היה תושבי יישובים כמו קיסריה, חדרה וזכרון יעקב, שחששו שערך הנדל"ן שלהם ייפגע, כלומר מאבק Nimby ("לא בחצר האחורית שלי").

"זה נכון שיש המון נימב"י במאבקים נגד הקמת מתקני קבלה ותחנות כוח בקרבת יישובים כמו באר טוביה", מאשרת שפר-קארו, "החשש של התושבים לגיטימי והמענה היחיד הוא תהליך תכנוני שקוף ומסודר, תוך שכופים על היזם את החלופה שהכי פחות פוגעת בסביבה. יש משרדים שבהם מסתכלים על הציבור כמשהו מאיים שלא מבין היגיון. אני באתי מהארגונים הירוקים ואני לא מפחדת מהציבור - זו תופעה חיובית בעיניי. כשמנחיתים על הציבור כל מיני הנחתות שלא מסבירים אותן - אז הציבור לא פראייר. עובדה שבמקרה של מתקן קבלת הגז ניסו לעשות מחטף ונכשלו. הסבירו לנו שאפשר להזרים את הגז רק בצינור בקו המהיר ביותר על החוף ושהמתקן חייב להיות על החוף. עכשיו כבר מדברים על הרחקת מתקן הקליטה מהחוף. נכון שזה עולה יותר ליזמים, אבל כשהתכנון נעשה ע"י המדינה זה נראה אחרת. פתאום מתברר שיש עשרות חלופות".

- אז הפעם תתמכו בתכנית?

"זה תלוי איפה יוקם המתקן. אם ייבחר אתר שפוגע פגיעה מינימלית מבחינת נצפות וקרבה לבתי תושבים ותהליך הפחתת הלחץ ייעשה בים, הרווח אדיר. לכולנו יש אינטרס להביא לכאן כמה שיותר מהר את הגז. אני שמחה שבמשרד התשתיות מבינים שהנושא הסביבתי התכנוני הוא מהותי, ומשתפים אותנו בתהליכים מרכזיים כמו בוועדה לבחינת מדיניות הממשלה במשק הגז".

נזקים של מיליארדים

בחודש שעבר פנה ראש האגף לים וחופים במשרד להגנת הסביבה רני עמיר לכל בעלי הרישיונות לחיפושי נפט וגז במימי ישראל ודרש מהם לספק מידע מפורט על פעילויות של הזרמת שפכים או פסולת לים. מדובר בצעד ראשון של המשרד להטלת פיקוח על הנעשה בקידוחים, שרובם נערכים מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. שפר-קארו אומרת כי מדובר בנושא שמעורר דאגה רבה במשרד לאור החשש מאסון אקולוגי דוגמת דליפת הנפט במפרץ מכסיקו ב-2010.

"אם יהיה אסון בקידוחים תהיה כאן קטסטרופה", אומרת שפר-קארו, "בקידוחי הגז יכול להימצא גם נפט מתחת לגז וזיהום יגרום בעיות בסדרי גודל עצומים. אין כמעט ידע מקצועי בנושא ואין אמצעים - אנחנו מתבססים בעיקר על מתנדבים ובקושי מצליחים לתת מענה לדליפות שמן מהאוניות. התרענו בפני האוצר שאנחנו לא ערוכים לעשות את הפיקוח כמו שצריך ושאין לנו ציוד, כוח אדם ומשאבים. כשדיברו על חוק ששינסקי אמרנו שאנחנו רוצים לקשור את ההכנסות מתמלוגים להיערכות למצבי חירום - ולא רצו לשמוע. כולם ממוקדים ברווח שאפשר להפיק מהקידוחים ואנו מרגישים שיש כאן חזרה על הטעות שעשו כשנתנו את הזיכיון לכי"ל בים המלח, המדינה עשויה למצוא את עצמה שוב עם נזקים בהיקף של מיליארדים.

- משרד האנרגיה מתכוון להטיל פיקוח על הקידוחים.

"סוף סוף משרד האנרגיה הבין שגם עליו לדאוג לנושא. הבעיה היא שאין די ידע מקצועי ולכן פרסמנו מכרז לייעוץ בינלאומי ונעשה סדנת מומחים מארה"ב לכל גורמי הממשל הרלוונטיים. אנחנו נצטרך לעשות את הפיקוח ומשרד האנרגיה יהיה הרגולטור".

ממשרד האנרגיה נמסר: "הדרישות לקידוחים הימיים נמצאות בהליכי גיבוש. השבוע פרסם משרד האנרגיה והמים מסמך המסכם עבודת מטה שנערכה ושכללה קבלת הערות ממשרדי הממשלה השונים. המסמך נועד להסדיר את תעשיית הנפט והגז הטבעי בישראל, להעמידה בשורה אחת עם המדינות המפותחות בעולם ולהבטיח כי הפעילויות הנובעות מפעולות החיפוש וההפקה של נפט וגז טבעי מתבצעות ברמה הגבוהה ביותר, תוך נקיטת אמצעי הבטיחות והבקרה הטובים ביותר.

המזבלות יהפכו לתחנות כוח

"תחום הפיתוח של האנרגיות המתחדשות היה במקור במשרד להגנת הסביבה", אומרת שפר-קארו, "אבל לפני כמה שנים לקחו לנו את האנרגיה הסולארית, את הרוח ואת המים. השאירו לנו רק את האשפה". פרויקט הדגל של השר ארדן בתחום הוא הקמת קרן ניקיון שאותה מנהלת שפר-קארו. "הפסולת המוטמנת כיום בישראל שווה הרבה מאוד כסף, כמיליארד שקל בשנה", אומרת שפר-קארו. לצורך ניצול הפסולת מקדם המשרד הקמת מערכת כלל-ארצית שתאפשר הפרדה במקור בין פסולת שמקורה במזון (רטובה) לבין פסולת אחרת (יבשה). תוצרי הפסולת הרטובה ישמשו לייצור אנרגיה או קומפוסט והפסולת היבשה תשמש למיחזור או לייצור אנרגיה.

קרן הניקיון שמרכזת את הפרויקט צברה עד היום כ-600 מיליון שקל מתקבולי היטלי ההטמנה וחוק האריזות. הכספים מיועדים להקמת רשת מתקני מיון ומיחזור בכל הארץ ומתקן מרכזי לטיפול בפסולת רטובה בגוש דן. המתקן, המוקם בשיתוף פעולה עם החשב הכללי באוצר, יהיה בעל כושר קליטה של 1,000 טון פסולת רטובה ליום, כשליש מהפסולת היומית שמייצר גוש דן. בחירייה מוקם מתקן ממיין שיפריד פסולת יבשה ויעביר אותו למתקן של נשר ברמלה לייצור אנרגיה.

- מה פוטנציאל הפקת החשמל של הפסולת במדינה?

"להערכתנו מדובר ב-200 מגה-ואט, כמחצית מכושר הייצור של תחנת כוח המופעלת בגז טבעי. התעריף הנוכחי מגלם פרמיה מאוד גבוהה לייצור חשמל מביומסה".