אבי טיומקין: "פישר כישלון טוטאלי; בגללו יפרוץ משבר"

במבחן התוצאה סטנלי פישר הוא כישלון טוטאלי. קשה להבין על מה מתבססת האמרה השגורה בפי כל לפיה "מזל שיש לנו את סטנלי". נראה כי הדימוי החיובי לו זוכה נגיד בנק ישראל בחוגים הכלכליים נובע ממערכת משומנת של יחסי ציבור, ובעיקר מהתבטלות חסרת הסבר של הישראלים בפני מי שמגיע לכאן מחו"ל כשבעברו תפקידים בכירים בגופים בינלאומיים.

כשבוחנים את פעולותיו של פישר בבנק ישראל אחת לאחת, הכישלון בכל אחת מהן קופץ לעיניי המתבונן.

אינפלציה

מיום שמונה פישר לתפקידו, במאי 2005, באף שנת כהונה שהשלים (כלומר ממאי 2005 עד אפריל 2006, וכן הלאה) לא עמדה האינפלציה בישראל ביעד שקבע הבנק המרכזי - 1%-3% בשנה (כולל שנה אחת בה הייתה האינפלציה מתחת ליעד). פישר קיבל את המשרה עם אינפלציה של חצי אחוז בשנה שקדמה לכניסתו לתפקיד, ותחת ניהולו חרגה האינפלציה מהיעד, ולחודשים אחדים, במהלך המשבר של 2008, אף המריאה לקצב שנתי של 5.5%.

גירעון מסחרי

לישראל יש היום את הגירעון המסחרי הגדול בתולדותיה - מעל 15 מיליארד דולר. לשם השוואה, בשנת 2007, שהייתה שנת "בום" כלכלי וקדמה למשבר הפיננסי העולמי, עמד הגירעון המסחרי על 10 מיליארד דולר, ובשנה שלאחר פרוץ המשבר הוא ירד ל-4.5 מיליארד דולר. שנתיים אחרי, הגרעון צמח פי ארבעה - לא ייאמן.

שוק הנדל"ן

מעולם לא היו כאן כזו עליית מחירים וחשיפה כה גדולה של המערכת הבנקאית לענף. המיתון המתפתח, וירידת המחירים התלולה שסימנים ראשונים לה כבר נראים בשטח, יפוצצו בקרוב את האגדה לפיה "מערכת הבנקאות הפגינה חוסן יוצא דופן במשבר 2008" (כשבנק ישראל לוקח עצמו את מרבית הקרדיט לכך), וזו תתגלה כחסרת בסיס. שוק הדיור הוא גם מהסיבות העיקריות למחאה החברתית שפרצה כאן בקיץ האחרון.

ניהול מדיניות מטבע

מעולם, למיטב זכרוני, לא ניהל בנק מרכזי מדיניות מטבע שהביאה לתוצאה כה כושלת כפי שעשה זאת בנק ישראל תחת הנגיד הנוכחי. פישר קיבל את השקל בשער של 4.45 מול הדולר, והצליח להגיע איתו לרמה של 3.3 בלבד. ולמרות שהבנק רכש 60 מיליארד דולר במהלך התקופה, שער השקל נותר בממוצע סביב 3.5. האופן שבו בחר בנק ישראל להתערב בשוק המט"ח - תחילה בקצב של רכישת 25 מיליון דולר ליום - היה מגוחך. אם זה לא היה עצוב כל כך, ומעיד על פער הבנה עמוק החוצץ בין ראשי הבנק למה שמתרחש בשוק בפועל, זה היה מצחיק.

קשה לספור את הפעמים בהן אמרו בנק ישראל והעומד בראשו כי אי אפשר להילחם בתנאי השוק לאורך זמן. מדובר בטענה נואלת ולא נכונה, בכל הנוגע למהלכים הקשורים בחיזוק שער המטבע המקומי. אין בנק מרכזי בעולם שלאורך תקופה ניסה ולא הצליח למנוע את התחזקות המטבע שלו, בתנאי שעבד בצורה נכונה. כך, לרוע מזלו של הנגיד, רק לאחרונה הראה הבנק המרכזי של שוויץ שכשעובדים בצורה נכונה, ההתערבות בשוק המט"ח עולה יפה. את תוצאות מדיניות המטבע של פישר התחיל סקטור היצוא - שמהווה 45% מהתל"ג של ישראל - לחוש על בשרו ביתר שאת בתקופה האחרונה, לאחר שלמשך זמן קצר קיזז התיקון הכלכלי של 2010 את ההשפעות מדיניות המטבע ההרסניות עליו.

ניהול יתרות המט"ח

קשה להבין איך בדרך מיתרות מט"ח של 20 מיליארד דולר ליתרות של 80 מיליארד דולר, לא רכש בנק ישראל ולו אונקיה אחת של זהב. וזאת, בתקופה שבה עלה מחיר הזהב מ-900 דולר ל-1,600 דולר לאונקיה וכאשר בנקים מרכזיים בעולם עשו זאת באופן שיטתי, החל בסין והודו וכלה בבנגלדש וסרילנקה. במספר פעמים פישר אף התגאה שבנק ישראל מחזיק אפס יתרות זהב, ואין לו כוונה לשנות זאת.

תהייה נוספת שעולה מדברים שאמר הנגיד בעצמו, היא מה החשיפה הנוכחית של בנק ישראל לאירו ולאג"ח של מדינות אירופה שנקלעו בשנה האחרונה לקשיים כלכליים חמורים, ומהו היקף ההפסד שספג הבנק כתוצאה ממשבר גוש האירו. סביר להניח שמדובר בהפסדים כבדים, שכן פישר הודה כי עד לעת האחרונה הוא לא צפה את התפתחות המשבר באירופה.

טיפול במערכת הפיננסית

בעת שהעולם עומד על סף מיתון עולמי נוסף, בו מצבה של כלכלת ישראל יהיה בוודאי גרוע מזה שבו הייתה במשבר 2008, אפשר לקבוע כי בשלוש השנים שחלפו מאז, אפשר בנק ישראל לבנקים להגדיל את חשיפתם לסקטור הנדל"ן בצורה משמעותית.

במקביל, הוא לא ניצל את ההתאוששות במשק ובעולם להקטנת החשיפה של מערכת הבנקאות לפעילות הריאלית או לצמצום חשיפת הגופים המוסדיים לאג"ח הטייקונים, שחלקם עומדים היום ערב "תספורת" בדרך של הסדרי חוב שיקזזו מיליארדי שקלים מחסכונות הציבור.

יכולת חיזוי

ההערכות של פישר והבנק שהוא עומד בראשו התגלו כחסרות עקביות באופן מחפיר. כדאי לזכור שבספטמבר 2008, כשבועיים לפני נפילת ליהמן ברדרס, עדיין נלחם הנגיד באינפלציה והעלה את הריבית.

אבל זה לא נגמר שם. ביוני 2010 עדיין הסביר פישר שהאירו יהפוך למטבע עיקרי בעולם ושמשבר המטבע האירופי ייעלם, ורק לפני חודשיים טען שאם היו אומרים לו שגוש האירו יהיה על סף התפרקות, ומדיניות באירופה יצטרכו לסייע למערכת הבנקאות, הוא היה אומר שהסבירות לכך היא אפס (מה שכאמור מעורר חשש לגבי חשיפת בנק ישראל לאג"ח של המדינות הנגועות במשבר). אפשר להזכיר גם שביוני 2011 הועלתה תחזית הצמיחה של בנק ישראל, ושרק לפני שלושה חודשים העריכה מחלקת המחקר של הבנק כי הריבית במשק תעמוד על 3%.

לא פלא שפישר רוצה לחזור הביתה

לאחר שורת הנזקים שגרמו בנק ישראל והעומד בראשו למשק בשנים האחרונות, הוא עומד היום בפתח האסון הגדול ביותר, שיהיו לו לא רק השלכות כלכליות, אלא גם חברתיות ופוליטיות. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהבנתו הכלכלית מוטלת בספק, ושר האוצר, יובל שטייניץ, שחף מכל הבנה כלכלית, מתנגדים להרחבת התקציב, כשאת הלגיטימציה למדיניות נואלת זו הם שואבים מתמיכה חד משמעית של הנגיד במדיניות של תקציב מהודק ואי פריצת מסגרת התקציב.

למה דומה הדבר? לקונספציה צבאית של "בואו נחכה שהסורים יגיעו לכנרת ואז נגייס את המילואים". כלומר, הם למעשה אומרים בואו נחכה למשבר ואז נטפל בו.

תוצאות המדיניות שהנהיג פישר בבנק ישראל כבר התחילו לבוא לידי ביטוי במחאה החברתית שפרצה בקיץ, והן יקבלו ביטוי הולך וגדל ככל שיחריף המיתון. זה ילווה, להערכתי, בירידת מחירים חדה בשוק הנדל"ן, במשבר גדול במערכת הבנקאות, ובאבטלה הולכת וגוברת. כל אלה יגרמו להגברת התסיסה החברתית ויוסיפו מאות אלפים למעגל המוחים, בהם אותם רוכשי דירות מהשנים האחרונות, שיפגעו מהירידה בערכן ומאובדן רווחי ההון שרשמו "על הנייר" כתוצאה מעליית המחירים הפרועה.

אין פלא, איפוא, שהנגיד רוצה לחזור לארה"ב. הוא מבין היטב את עוצמת המשבר שעומד ליפול על ראשנו, ומבין שזה יהפוך אותו לאלן גרינספן הבא. לאחרונה הציג פישר את מועמדותו לנשיאות קרן המטבע הבינ"ל, למרות שידע שאין סיכוי כי גיל המקסימום לתפקיד ישונה לטובתו, וכי אין מועמד אחר לתפקיד מלבד קריסטין לגארד.

בכך הוא שלח מסר לפיו בכוונתו לעזוב, ולדעתי הוא כבר מחפש בכוח תפקיד שיוציא אותו מכאן. די משעשע היה לשמוע את הנימוק שנתן פישר להתאמתו לתפקיד: "מאחר שיש לי את המומחיות בטיפול במשברים". כדאי לזכור שפישר, בשבתו כמספר 2 בקרן המטבע, בעת משבר מדינות אסיה בסוף שנות ה-90, טעה לחלוטין בדיאגנוזה של המשבר, וממילא בדרך הטיפול בו.

וכל אלו שנאחזים בכך שדירוג החוב של מדינת ישראל עלה בתקופתו של הנגיד, צריכים לזכור שמדובר באותן חברות דירוג שהעניקו את הדירוג המקסימלי, AAA, למשכנתאות סאב פריים שהתבררו כחדלות פירעון. ומי שמתבשם מצירופה של ישראל לארגון ה-OECD, צריך לזכור שגם מדינות שכלכלותיהן קרסו לאחרונה, כמו יוון, פורטוגל ואירלנד, חברות בארגון זה.

הדבר שהכי מקומם בעיניי הוא שישראל היא משק קטן יחסית, שאפשר להשפיע עליו דרך מדיניות תקציבית מרחיבה באופן משמעותי, ודרך הורדת ריבית אגרסיבית בצורה אפקטיבית, וכך להקהות את המכה הכלכלית העולמית.

כדי לממן את אותה הרחבה תקציבית משמעותית, יש צורך לבטל מיד את רפורמות נתניהו בשוק ההון ולהנפיק אג"ח מדינה מיועדות, אותן ירכשו הגופים המוסדיים בשמחה. בנק ישראל צריך לרכוש באופן מאסיבי, לפי הצורך, את האג"ח הממשלתיות, כפי שעושים כיום מרבית הבנקים המרכזיים החשובים בעולם, כולל זה שבראשו עומד הנגיד האמריקני, תלמידו של פישר בן ברננקי, שקנה עד היום 2 טריליון דולר אג"ח מדינה.

בעבר התפיסה הכלכלית הייתה "שהממשלה היא הבעיה והמגזר הפרטי הוא הפתרון", אבל היום, למרבה הצער, התהפכו היוצרות: המגזר הפרטי הפך לבעיה והממשלה היא זו שחייבת לספק את הפתרון.

בבנק ישראל סירבו להתייחס לדברים.

* אבי טיומקין הוא יועץ לקרנות גידור בינלאומיות בתחום המאקרו, המחלק את זמנו בין ישראל וארה"ב. בין היתר הוא מייעץ לשר הביטחון, אהוד ברק, בנושאים כלכליים. טיומקין התפרסם בעבר כמי שחזה את המשבר בגוש האירו ואת עליית מחיר הזהב

 האינפלציה בתקופתו של סטנלי פישר

 הנגיד לא הצליח לשמור על שער הדולר גבוה