על מה בוכה שלמה מעוז?

שלמה מעוז בוכה. על פי עדות עצמו, הוא כמעט לא מפסיק לבכות, מאז נאום האשכנזים הלבנים שלו. הוא גם מספר, שטילפנו אליו מאות אנשים, שגם הם בכו. "על נהרות בבל, שם ישבנו וגם בכינו" - שם לפחות אנחנו יודעים על מה הבכי, "בזוכרנו את ציון". כלומר געגועים לארץ המולדת, שממנה גלו הבוכים. אבל על מה ולמה הנהי הזה, על נהרות הבורסה?

על פיטוריו של מעוז מאקסלנס, יש להניח. מעוז היה הכלכלן הראשי של בית ההשקעות. אנחנו קוראים ושומעים שהוא השתכר שם, כעובד קבלן, כמיליון שקל לשנה.

בהחלט יש מקום לצער על אובדן הכנסה כזאת, אבל בכי תמרורים במשך ימים שלמים? או שמא מעוז בוכה כי הוא מבין שפתח פה גדול, והוציא ממנו דברי שטות והבל.

"אדם פרטי"?

מה שמצער זה שמעוז, בתגובותיו, ממשיך לומר דברים שבלשון חסד ניתן לקרוא להם "משונים". הנה: "דיברתי ככלכלן פרטי בכנס אקדמי". זה מזכיר לי את עזר ויצמן, שבהיותו נשיא המדינה אמר דבר שטות, ועל הביקורת השיב ש"דיבר כאדם פרטי".

אין דבר כזה שנושא תפקיד בכיר מדבר כ"אדם פרטי", כי הוא מזוהה עם הגוף שהוא מייצג.

מכללת ספיר הייתה מזמינה את מעוז לדבר, לולא היה אחד מבכירי אקסלנס? אנשים היו באים לשמוע את הגיגיו, לולא נשא בתפקיד המכובד?

בעלי מעמד בכיר יכולים להביע דעות "פרטיות" בביתם או אצל חברים - לא בציבור, בוודאי לא בפני קהל שהוא ברובו מתחום עבודתם. או, כמובן, ללכת לפוליטיקה.

עוד אומר מעוז, כי "זו הייתה הרצאה בכנס אקדמי סגור". זה כבר חייב להעלות גיחוך. יש דבר כזה הנקרא כנס סגור? מה גם שראינו בטלוויזיה את הנאום, אז איך סגור?

יצא מהג'ונגל

נאום הלבנים של מעוז, מזכיר לי את היפני שיצא מהג'ונגל חמישים שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, ושאל: "המלחמה נגמרה"? בימים שמעוז דיבר עליהם, ספק אם הוא היה מגיע למעמדו הנוכחי. אצלו, שום דבר לא השתנה מאז ימי המעברות.

אני מקווה שבאקסלנס לא מתרשמים יותר מדי מביקורת של אנשים, החוששים שאם לא יגנו את הפיטורין, לא ייחשבו נאורים; או, לחילופין, ייחשבו "גזענים".

מוסד רציני לא יכול להעסיק את מעוז. לא רק בגלל שהוא שור מועד שהתפרצויותיו צפויות פחות מזה של הר געש; אלא מפני שבמהות דבריו, ולא פחות מכך בצורת אמירתם, הוא יוצר ספק אם אפשר לסמוך על עצותיו ושיקול דעתו.