המופע של מוטי זיסר

שמונה חודשים עברו מאז חשף "גלובס" את קשייו של מוטי זיסר לעמוד בהחזר חוב אישי לבנק הפועלים, כמיליארד שקל בסה"כ. שמונה חודשים שבמהלכם איבד השוק אמון בזיסר - מניות אלביט הדמיה שבשליטתו התרסקו, ושערן ירד ב-65%; ותשואות האג"ח נסקו לרמות "אג"ח זבל" של 25%-45%.

זיסר שתק זמן רב, אבל בשבוע שעבר, לאחר דיווח על עסקה שבה צפויה חברת אלביט הדמיה שבשליטתו לממש את מרכזי הקניות שלה בארה"ב, הוא העניק ראיון זחוח לערוץ 2. להלן ציטוטים נבחרים מהראיון, התרגום שלנו, וכמה עובדות שזיסר שכח להזכיר.

"אנחנו מוכרים כי יש רווח וזה הזמן למכור. כשמישהו בא ובשנה וחצי מוכר עסקה ב-1.5 מיליארד דולר, בשיעורי רווח כאלה, הוא כנראה יודע מה שהוא עושה".

תרגום שלנו: אנחנו מוכרים כי למעשה אין לנו ברירה. מחזיקי האג"ח מודאגים, התשואות בשמיים ובנק הפועלים לוחץ. חייבים לממש, לפני שייקחו לי את החברה.

עובדות: תמורת העסקה היא אכן 1.5 מיליארד דולר - 1.43 מיליארד דולר ליתר דיוק, אבל חלקה של אלביט הדמיה עצמה הוא 22.7% בלבד (בחלק דומה מחזיקה החברה-הבת פלאזה סנטרס). לאחר שתוחזר ההלוואה לבנק המממן, התחשבנויות בין השותפים, עלויות עסקה וכדומה, יעמוד הרווח של אלביט הדמיה על כ-47 מיליון דולר, והתזרים כפול. זה יספיק בדוחק לכסות את החזרי האג"ח בשנת 2012. מה יהיה בשנת 2013? אלוהים גדול.

"(המכירה) זה לא בגלל שאני צריך. ברור שזה עוזר לעמוד בהתחייבויות לבעלי אג"ח וכל הדברים האלו".

תרגום שלנו: "כל הדברים האלו", קרי ההתחייבויות למחזיקי האג"ח, שאיתם אי אפשר לשחק כמו עם הבנק. אני מוכר כי אני חייב, אחרת הם עוד יגררו אותי לאולם של השופטת אלשיך.

עובדות: השנה צריכה אלביט הדמיה לשלם למחזיקי האג"ח 580 מיליון שקל, בשנת 2013 עוד 500 מיליון שקל, ובשנים שלאחר מכן עוד 1.2 מיליארד שקל. הדרך היחידה לעמוד בהתחייבויות היא לממש נכסים, מהר והרבה.

"אני יכול להבטיח לך ש-2012 תהיה שנה מאוד מעניינת באלביט הדמיה, בהחלט כן".

תרגום שלנו: יהיה מעניין לראות איך אצליח לתמרן בין כל הנושים שלי, להרגיע את מחזיקי האג"ח וגם את שמעון גל ואילן אמיר מבנק הפועלים, שכבר ממש רותחים עליי.

עובדות: אין לנו ויכוח עם זיסר. 2012 תהיה שנה מעניינת מאוד באלביט הדמיה. כנראה שגם 2013.

"תראה, אני רוצה לעשות עסקים טובים. אני רוצה לעמוד בכל ההתחייבויות שלי".

תרגום שלנו: אני רוצה, באמת, רק מה, לפעמים זה לא מסתדר, תשאלו את ציון קינן, מנכ"ל הפועלים, הוא כבר יספר לכם.

עובדות: זיסר לא עמד שוב ושוב בכל דד-ליין שניתן לו ע"י הפועלים כדי לעמוד בתשלום חובותיו. הוא קיבל ארכה, ולאחריה שתיים נוספות - האחרונה שבהן פגה ב-31 באוגוסט. באמצעות מקורביו הוא משחרר מגוון תירוצים. החל ב"הכסף יועבר בתוך כמה ימים" הישן והטוב; דרך "הצלחתי למצוא גוף רציני שיעניק לי מימון ביניים, ואז אעביר את הכסף", היצירתי; וכלה ב"זיסר יעביר את הכסף מיד כשתסתיים מכירת המלונות בהולנד" השבלוני; התשלום המלא לא הגיע עד היום.

בהמשך הראיון נדרש זיסר לשאלה האם טייקון ישראלי יכול ליפול, והאם שמו יהיה, למשל, מוטי זיסר:

"כל יום נופלים טייקונים בכל מקום בעולם, וישראל היא חלק מהכלכלה העולמית. יכול להיות שאיש מסוים לא יעשה את הפעולות הנכונות ויקרה לו משהו. (מתייחס לעצמו) תשמע, אם אחרי(...) היום אתה צריך לדאוג, אז ממש לא".

תרגום שלנו: נכון, אנשי עסקים מכובדים מבקשים הסדרי חוב: אילן בן דב, יוסי מימן, יצחק תשובה. אבל זה רק כי הם לא עשו את הפעולות הנכונות. אני עושה מה שצריך - דחיות חוזרות ונשנות של מועדי התשלום לבנק, פרסומים בתקשורת על עסקאות מימוש גדולות, שאו-טו-טו יוצאות לפועל. אפשר לסמוך עליי, יהיה בסדר.

עובדות: בבנק הפועלים הגיעו מזמן להבנה כי זיסר עובד בטקטיקה של משיכת זמן, ולכן החליטו להעביר את הטיפול להליכים משפטיים, עיקול נכסים, תפיסתם ומכירתם. אולי כך יבין זיסר את המסר.

בחזרה למציאות

אלביט הדמיה כבר מזמן לא של מוטי זיסר. כל מניותיו בחברה משועבדות לבנק הפועלים מול חוב אישי של 900 מיליון שקל. חובותיו האישיים של זיסר גדולים פי כמה וכמה משווי נכסיו, והוא אינו עומד בתשלומים השוטפים של החוב. הסיבה היחידה שבגינה בנק הפועלים לא מבקש להכריז עליו כפושט רגל, היא צניחת מניות אלביט הדמיה - המניות המשועבדות שוות 150 מיליון שקל מול חוב של מעל 900 מיליון שקל, ולחברה יש נושים נוספים: מחזיקי האג"ח, שלהם חייב זיסר כ-2.4 מיליארד שקל. לכן הפועלים, שכבר הפריש בגין כל החוב, מעדיף להמתין להתאוששות, אם תבוא, של מניות אלביט הדמיה.

מה שמטריד בכל הסיפור הזה הוא הפער הבלתי ניתן לגישור בין הזחיחות שמקרין זיסר, הגרסאות המשתנות תדיר של "מקורביו" והדיסאינפורמציה היוצאת מסביבתו חדשות לבקרים, לבין המציאות. אי אפשר לספר כל הזמן שהכול בסדר ואין בעיות, בשעה שכל מי שעיניו בראשו יכול לראות שזה לא נכון. אי אפשר לטעון שמדובר בשמועות מגמתיות ושהכול מסתדר, כשהמציאות זועקת אחרת.

כלומר, אפשר לנהוג כך, אבל יש לזה מחיר - אובדן אמון. שוק ההון מביע אמון כל יום דרך התשואות האג"ח, ודי להביט על "תשואות הזבל", שבהן נסחרות אג"ח אלביט הדמיה, כדי להבין מה חושב השוק על זיסר ומה מידת האמון שהוא נותן בו.