הכי קל לתת הנחה בארנונה

1. לא במקרה מבקש יאיר לפיד לצרף למפלגתו את מוטי ששון, ראש עיריית חולון, ואת יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה. בזמן שהשלטון המרכזי עסוק במתן הצהרות, אזרחי ישראל כבר מפנימים שאנשי המעשה, שגם משפיעים יותר על איכות חייהם, יושבים בעירייה.

להבדיל משיטת הממשל המסובכת בירושלים, ראש עיר שלא יציג תוצאות יפנה את כיסאו אחרי חמש שנים. זו רק הממשלה שממשיכה לתקוע להם מקלות ולהזכיר מי הבוס.

היא מנסה לשלוט בגובה הארנונה, להורות מי יקבל פטורים והנחות, להחליט איפה לשווק מתחמי מגורים. אלא שבפועל, ראשי הערים כבר מזמן לא פראיירים. אז במקום שנקבל סדר ושליטה (או שנשלם פחות), נקבל כנראה בימים הקרובים עוד זבל ברחובות.

2. למרות החזית האחידה שמציגות הרשויות, היה כדאי להושיב אותן בחדר סגור ולהוריד מהן את הכפפות. 75 ראשי ערים מול 125 מועצות מקומיות ועוד 53 מועצות אזוריות. ראשי ערים ששומעים ביקורת על מצוקת האתיופים, על קריסת שירותי הרווחה ועל צפיפות מוסדות הקליטה, ולא מוצאים אפילו עולה אחד מאתיופיה בשפע המועצות שמסביבם; ראשי ערים שיודעים שכל תושב שמטפס כמה שלבים בסולם החברתי-כלכלי ממהר לברוח לנחלה או לצמוד קרקע באחד המושבים בסביבה, שם הוא לא צריך לסבסד את שולי החברה; ראשי ערים ששומעים מחנויות וממפעלים שהם נאלצים לעזוב ולפתוח את העסק במועצה האזורית הסמוכה, כי שם הארנונה יותר זולה, התנאים יותר מפנקים וממילא התשתיות של העיר מגיעות עד לשם. אם למישהו באמת אכפת מהנעשה ברשויות, שיתחיל שם.

באיחוד ובחלוקה מחדש של שטחים, בהשוואת תנאים והכפפת מועצות זניחות לערים הגדולות ובאיחוד רשויות.

אך לפי שעה, במשרד הפנים לא מעוניינים להתעסק עם ראשי מועצות חזקים ומקושרים. ודאי לא כשיש באוויר ריח בחירות.יותר קל להנחית מלמעלה עוד הנחות ופטורים בארנונה לחלשים ולמסכנים - שכמובן גרים בערים.

3. לצד הקיטורים על הארנונה, חשוב לדעת שהרשויות לא ממש רוצות את האזרחים הקטנים, ואפילו לא את הארנונה הרצחנית שאנו משלמים, שעומדת בסך הכול על כ-18 מיליארד שקל בשנה, ומכסה בקושי 40% מההוצאות השוטפות שלהן.

קחו את הארנונה החודשית שמשלם האזרח הקטן, צרפו אליה את האגרות, ההיטלים, המסים וכו' - ולא תתקרבו להוצאה הנדרשת עבור זוג ממוצע עם שני ילדים, להקמת גינה ציבורית, גן ילדים, בית ספר ממלכתי ומתנ"ס שכונתי.

ועכשיו לכו תשכנעו את ראשי הערים לתכנן כמה שיותר דירות ובניינים, רצוי במחירים ברי-השגה. קודם כל, מישהו חייב לשנות את השיטה.