הטענות הנשמעות כלפי מערכת אכיפת החוק בנוגע לחקירתו של מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, הן ילדותיות ופופוליסטיות. התנהלות רשויות החקירה והתביעה בעניינו של קינן, שהיוו ספיח לפרשה העיקרית שבה נחשד יו"ר הבנק לשעבר דני דנקנר, הייתה דוגמה לקבלת החלטות רציונלית ושפויה ברשויות התביעה. התוצאה - סגירת התיק של קינן לפני כתב אישום ולפי שימוע - איננה "מהלומה לתביעה", איננה "כישלון מהדהד" ואיננה "הר שהוליד עכבר".
שיעור מהסימפסונים
טוענים בדרך-כלל כלפי הפרקליטות שהיא נעולה על כתבי אישום והרשעות ואיננה מתחשבת בחוזק הראיות. באו הפרקליטים והחליטו הפעם לסגור את התיק נגד קינן, בנימוק כפול: האחד - שמידת ההוכחה שדורש הכלי הפלילי היא מעבר למה שמבססות הראיות במקרה זה; והשני - שיש בנמצא כלי מתאים יותר - מסלול הטיפול המינהלי, באמצעות המפקח על הבנקים. וזה בדיוק מה שהחליטה הפרקליטות לעשות במקרה הזה.
אם הייתה התביעה מחליטה ללכת לשימוע ולמשפט, ומתרסקת בזיכוי, אפשר היה לבוא אליה בטענות מוצדקות. אך מה יכולה להיות הטענה במקרה הזה? שלא היה צורך לפתוח בחקירה? אלמלא החקירה לא היו מתבררות העובדות כלל, ואי-אפשר היה לקבל שום החלטה בעניין.
קינן, יש לזכור, זומן תחילה למשטרה למסור עדות כעד בפרשת דנקנר, ולא כחשוד. הוא הפך מעד לחשוד רק לאחר שסיבך את עצמו בשקר גלוי, שנסתר בראיות שהחזיקו החוקרים: הוא טען כי היה בידיו דוח עושר של דנקנר בעת המלצתו לאשר את ההלוואה החריגה, בעוד שמסמכים הוכיחו כי הדוח הגיע רק שבועיים לאחר מכן.
בפרק נושן של משפחת סימפסון הוכנסו כל בני המשפחה לניסוי, שבמסגרתו קיבל כל אחד מהם אפשרות לחשמל את כל בני משפחתו. הניסוי לימד שהסימפסונים לוחצים על הכפתור שברשותם ללא הרף, ובלי להתחשב בהשלכות פעולתם על עצמם. הפרקליטות, הפעם, נמנעה מללחוץ על הכפתור שברשותה. לא יכולה להיות טענה כלפיהם על כך.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
