לידיעת שלמה מעוז

א. כאשכנזי, אין שום דרך בעולם שאני יכול לכתוב על "השד העדתי" ולצאת בסדר. מדחיקן, גזען או סתם טמבל - אלה האפשרויות שלי ואין בלתן. ובכל זאת ואף על פי כן, שהרי נדמה שאין הרבה ברירה. הרי זה הנושא החם של הימים האחרונים בזכותם של כמה מתושבי קריית מלאכי שסירבו להשכיר דירות לאתיופים, וכמובן בזכות מר שלמה מעוז.

אבל אנחנו הרי יודעים טוב מאוד שגם לולא קריית מלאכי ומעוז היינו מגיעים לזה מתישהו בשבועות הקרובים. אחרי הכול, מדובר בעניין פשוט של סבב נושאים החוזרים על עצמם: חרדים, ערבים, מתנחלים, איראן, שחיתות, כישלון הנבחרת, כלכלה, הסוגיה העדתית וחוזר חלילה.

הרי מה אנחנו כציבור אם לא קבוצה של חברים לא ממש קרובים שנפגשים פעם בכמה זמן בלי נושא של ממש לדבר עליו. אז עוברים על הנושאים הרגילים ועושים וי: ילדים, כדורגל, עבודה, פוליטיקה, מזג אוויר, צבא, אחרי צבא, בחורות/בחורים, וחוזר חלילה.

אז עכשיו תור השד העדתי. שפשפו את הבקבוקים, מיד מתחילים.

ב. אבל לפני שמדברים על זה - בחייאת, בואו נוריד מהשולחן את הביטוי "השד העדתי". ביטוי ישן, דוחה, מפוחד, מריר ומדיר. דיבור של אשכנזים. שונא את הביטוי הזה. כמו שכתב סמי שלום שטרית, ראוי היה יותר לקרוא לזה "הדיבוק האשכנזי".

הביטוי נולד כנראה, כתב סש"ש, מתוך מכתב שכתב בן-גוריון לאליהו אלישר, מנהיג מזרחי וחבר הכנסת הראשונה, מתישהו בתחילת שנות ה-50. במכתב מזהיר בן-גוריון את אלישר לחדול מפעילותו הפוליטית במילים המכעיסות האלה: "אם תצליח לעורר את הספרדים ובני עדות המזרח התיכון להתארגן ולהיות מודעים לזכויותיהם האזרחיות המינימליות במדינה דמוקרטית, כי אז תיפגע ההגמוניה של השמאל ועליונותה של מפא"י בהנהלת ענייני המדינה". מטורף, לא?

כך שאם כבר שד הרי שהוא השתולל רק בלבבות האשכנזים. עבור האחים "בני עדות המזרח התיכון" לא מדובר בשד, אלא בקיפוח מכוון, שלא לומר גזענות. הדברים ידועים ואין טעם לחזור עליהם. מגוחך גם לדרוש מבניהם ומנכדיהם של אלה שרצו למנוע מהם "להיות מודעים לזכויותיהם המינימליות במדינה דמוקרטית" לשכוח את מה שהיה ולקבל את הטענה המופרכת שהעניין העדתי הוא נחלת העבר ושכולנו ישראלים (וחוץ מזה, מי זה ה'כולנו' הזה בכלל? כי אם תשאלו את בני המוצא האתיופי או הרוסי, סביר להניח שמבחינתם המרוקאים גזענים ומפלים - משמע ישראלים לעילא - לא פחות מהיקים).

אני לא אומר את הדברים מתוך התייפייפות הנפש או משנאה עצמית אשכנזית. אני מקבל את הנרטיב הנ"ל כאמת מוחלטת, אבל יש עוד אמת וגם היא מוחלטת: האשכנזים ייסדו ובנו את המדינה הזו, לעזאזל. אני גאה בזה. מי שלא עושה לא טועה, ואלה טעו בלי סוף. מלבד זאת, מצפוני נקי - משפחתי האשכנזית (חצי פולני, רבע רוסי, רבע הונגרי) לא קיבלה דבר מהמדינה: לא קרקע ולא כסף, לא דירקטוריון ולא נעליים. נוסף על כך, מי שמלכלך על הקיבוצניקים, כמו מעוז, לא ראוי ללקק את האבק מעל נעלי העבודה של הסבא והסבתא של גלית.

אבל כשאני נכנס לדברים האלה אני מקיים בדיוק רב את הנבואה שפתחתי איתה את העמוד הזה ויוצא גזען, מדחיקן וטמבל, ובחיי שאני לא (לפחות בשתיים מתוך שלוש הגדרות).

ג. השיח העדתי, או הגזעני, בישראל הוא מין שד מסוג בבושקה. כמו המערכון המפורסם של אורי זוהר ושל אריק איינשטיין, שאמר כבר הכול. כל אחד שונא את זה שהיה קודם כמו שהוא מתנשא על זה שבא אחריו, אף אחד לא לומד לקח ממה שעשו לו (או יותר נכון, לומד יותר מדי טוב ממה שעשו לו) קודמיו, וכל אחד יעשה את הכול בשביל לעלות מדרגה אחת לפחות בסולם. האתיופים כועסים על המרוקאים שגזענים כלפיהם, וטוענים שמתנהגים אליהם כאילו הם ערבים, רחמנא לצלן. הם אומרים את זה בלי לשמוע את עצמם. את אותו הדבר אמרו המרוקאים לפניהם. כמה טוב שיש ערבים כנקודת ייחוס. זה מבטיח שלא משנה מאיפה תבוא העלייה הבאה (בהנחה שנשארו עוד יהודים בעולם ובהנחה שהם לא קוראים עיתונים ועדיין ירצו לבוא) - תמיד יהיו לך הערבים. תמיד יהיו אלה שיגידו על האחרים ש"הם כמו ערבים" ותמיד יהיו אלה שיתלוננו על גזענות ובאותה נשימה יתלוננו שמתייחסים אליהם כאילו ש"הם ערבים".

ואחר כך, בדרך כלל, הם לא ישכחו לדבר איתך על אנטישמיות וייזכרו בשואה. אפילו ישימו טלאי צהוב כל עוד זה חוקי.

יהיו שיגידו לך שהעדתיות (ובצורתה הקיצונית, הגזענות) הן חלק מטבע האדם. זה ודאי נכון. כל אחד מאיתנו, אינדיבידואל ככל שיהיה, רוצה וצריך להיות שייך לקבוצה, כל אחד הוא פטריוט ברמה כזו או אחרת וכל אחד לא אוהב (במידה משתנה) את אלה בקבוצה האחרת. זה אנושי.

אבל, אז מה אם זה אנושי? הכול אנושי. הפדופיל, הגנב והפירומן גם הם בני אדם, גם הרוצח הפסיכופט. אין לך אדם שהוא לא אנושי. כולנו פחות או יותר אותו הדבר. ובצד השני של המטבע נמצאים האומרים "החיה הנאצית". שום חיה. בני אדם בדיוק כמוכם וכמוני. אז "אנושי" הוא לא תירוץ לשום דבר. ואם אתם עדיין לא משוכנעים, נסו את התירוץ הזה בפעם הבאה ששוטר תנועה עוצר אתכם ותראו בעצמכם.

ד. הכי הייתי שמח אילו היה אפשר לייסד שיח עדתי חדש. בלי שדים ובלי שטויות. לא הכול חייב להיות כועס, מלא במשקעים מרים, רצוף בכעסים ורווי התנצחויות.

כמו כל אחד, הרי גם אני מכיר טוב מאוד את הסוגיה העדתית, ולא רק בהיבטים הלאומיים שלה. על בשרי למדתי אותה, כמו שאומרים. בילדותי קיבלתי מלא מכות על רקע היותי אשכנזי, וזאת אף - או בעצם מפני - שהייתי שייך לכאורה לשתי אליטות, גם עדתית וגם כיפה סרוגתית, ואולי זה בכלל כי הייתי ילד ממושקף, לכו תדעו.

אגב, אין בניסיון האישי שלי כדי לטעון שמזרחיים מרביצים יותר, כן? כי מנהל בית הספר היסודי שלמדתי בו בפתח תקווה, כמו גם רובם המוחלט של המורים, היו אשכנזים, וקיבלנו מהם סטירות על בסיס יומיומי. חבורת סדיסטים.

גם אחר כך, בישיבה התיכונית, הייתי במיעוט אשכנזי. זו גם הייתה הפעם הראשונה שלמדתי גזענות עדתית מהי. תמיד ידעתי שהפרענק שחור ושהפרסי קמצן ושלהתחתן איתם זה לא איזה להיט - דברים בסיסיים - אבל מעולם לא עלה על דעתי לשנוא מישהו בגלל זה. בישיבה למדתי את זה טוב מאוד. ובכלל, לא שיש לי למה להשוות, הרי גדלתי רק בחיים שלי, אבל החברה הדתית גזענית משהו טוב.

מעולם לא הגדרתי את עצמי כאשכנזי, והפולניות אף פעם לא הייתה חלק מכרטיס הביקור שלי. והיו גם מלא סתירות שלא התיישבו. כל השטויות האלה שהמזרחים חמים והאשכנזים קרים, לדוגמה. המשפחה האשכנזית שלי היא הכי מזרחית בעולם בקטעים האלה: חמה, קולנית, רגשית. אצלנו בוכים בכל הזדמנות. לפעמים אנחנו מתקשרים זה לזה בטלפון רק כדי לייבב מעט. אנחנו כאלה מרוקאים שזה משהו.

ה.עניין עדתי קטן אבל חשוב לסיכום: האוכל שלנו הרבה יותר טוב. תנו לי דג מלוח וגפילטע פיש עם חזרת וקחו את כל הג'חנונים והמפרומים שלכם.

 דרור פויר

הרהור

כמה טוב שיש ערבים כנקודת ייחוס. זה מבטיח שלא משנה מאיפה תבוא העלייה הבאה, תמיד יהיו לך הערבים