ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג, הודיעה השבוע שאינה מצטרפת לשביתה של המרכז לשלטון מקומי, בטענה כי מדובר בכלי לניגוח פוליטי נגד רה"מ בנימין נתניהו. בפועל, המעשה של פיירברג, שאומץ על ידי כמה ראשי רשויות המזוהים עם הליכוד, מהווה אקט פוליטי עם ריח רע למדי.
פיירברג וחבריה חשבו כנראה שהם יזכו לנקודות אצל רה"מ, גם אם זה מגיע על חשבון יתר החברים וחמור יותר: על חשבון התושבים שאמורים ליהנות מהישגי השביתה, כמו הוזלת המים לשכבות החלשות.
בעולם יחסי העבודה, המעשה הזה מכונה "שבירת שביתה". גוף דמוקרטי שובת, ובתוכו קמה קבוצה שמורדת. בחלק מהמקרים המרד נולד בעקבות עידוד אקטיבי מצד המעסיק, שנוקט בשיטת הפרד ומשול, ובמקרים אחרים זו "הגדלת ראש" של שוברי השביתה.
כך או אחרת, פיירברג וחבריה התגלו כאנשים קטנים וכמנהיגים קטנים עוד יותר. הם חייבים כעת חשבון נפש לעצמם ולמי שבחר בהם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
