מנהלים שמתעקשים להיכשל

רבים נוטים להמשיך לנסות ולהשקיע בדרכים שהובילו אותם לכישלון, ובעקבות כך שוקעים בבוץ. מה שגורם להתנהלות הזו הוא השאיפה הטבעית לחוש עקביות במעשינו. זה נקרא "הסלמת מחויבות": אנשים חשים מחויבים לעצמם ולדרך שבה פעלו, וחוששים לפגוע בעקביותם של תהליכים שהחלו.

זה מובן - לכל אדם קשה להשליך לפח את מה שהשקיע עד לרגע נתון, במיוחד אם הפרויקט קרוב לליבו (ויותר מכך אם השקיע משאבים משלו).

זה מתרחש במלחמות, בהימורים ובהשקעות, וגם בעבודה: עובדים ומנהלים מקבלים החלטות חשובות במהלך פרויקט, ומתחילים ליישמן. כשהדברים לא עולים יפה, הם חוששים לעצור את הפרויקט אחרי שהושקעו עלויות ועבודה של כל הגורמים שקשורים לפרויקט.

הם מעדיפים שלא ליצור עיכובים, לא לגרום לגורמים השונים לעצור את עבודתם, ולא להסתכן בנטישת הלקוח, שימתין זמן רב משהובטח ואולי יחשוד שמשהו נעשה שלא כשורה. על פני כל זאת, נראה שלהמשיך לדבוק ביישום ההחלטה השגויה זה פשוט יותר, הגיוני יותר, בזבזני פחות, וכרוך בסיכון קטן פי כמה.

זה כמובן צעד שגוי שמוביל לכישלון חרוץ בפרויקט כולו. לו היה נעצר בשלביו ההתחלתיים, היו נחסכים כספים רבים שבסופו של דבר המשיכו להתבזבז לשווא, והפרויקט היה משיג את יעדיו.

הסלמת מחויבות במשא ומתן

כך תיאר לי מנהל תהליך משא ומתן שהוגדר כבלתי מוצלח: "נסחפתי למערבולת, פעלתי כאילו בלי השכל שלי. רק אחר כך חשבתי - מה היה לי להפסיד? לאן מיהרתי?". ואכן, בעיצומו של תהליך סוער של משא ומתן, הרציונליות פוחתת. למעשה, היא כמעט ונעלמת. עד כדי כך, שככל שהעסקה הולכת ונתפסת כפחות משתלמת - כך הנחישות להסכים וללחוץ ידיים הולכת וגוברת.

זה נפוץ במיוחד בתהליכי משא ומתן ארוכים ומתישים, או על רקע לחצים חיצוניים לסגירת העסקה. למשל, לו"ז צפוף וצורך להתקדם לשלב הבא, או לחץ מהמנהל שלא נמצא בדיונים, ובלי להכיר בפרטים הקטנים שואל "מה קורה?", "מתי מתקדמים?".

כלכלנים מכנים זאת "עלות שקועה": השעות הארוכות שהושקעו בתהליך המשא ומתן נתפסות כחלק בלתי נפרד מהתשלום הכולל בעסקה. ואם כבר שולם, חבל להשליכו לפח, לא? ובכן, ודאי שלא, שכן התוצאה מוכרת לרבים כתחושת הפראייר-בדיעבד: "יכולתי להתעקש יותר", "יכולתי לשלם פחות", "יכולתי למצוא עסקה אטרקטיבית יותר".

במקרים רבים ההשלכות הן הפסדים משמעותיים: תשלום גבוה מדי על עסקה שלא מספקת את צרכיה המקוריים, ואי לכך אכזבה ונזיפה מהבוס.

הסלמת מחויבות וקריירה תקועה

הסלמה של מחויבות פוגעת גם בקבלת החלטות פרטיות של עובדים, וגורמת לתקיעות בקריירה.

אנשים שעברו דרך ארוכה במקום עבודה או בתחום מסוים, חוששים לפגוע בעקביות זו. הם יעדיפו להמשיך לחוש ביטחון בעבודה המוכרת, וּודאות מקסימלית באשר לתפקידם ולמצופה מהם בהווה ובעתיד.

תחושת ביטחון זו אולי מתאימה ואף הכרחית לעובדים רבים, ומחויבות עובדים לארגון כמובן משמחת את מנהליהם. אולם כשהבחירה להישאר נעשית על ידי עובד אומלל, שלא מצליח בעבודתו, לא מסופק ממנה, ולא באמת מתעניין בתחום עיסוקו - אין גרוע מכך.

חשוב גם לקחת בחשבון שהשעון מתקתק, וכדאי להיווכח מוקדם מספיק בתקיעוּת בקריירה מסיבות אלה ואחרות. אדם העובד במשך חמש עשרה שנה באותו ארגון או באותו תפקיד - סביר שהגיע לגיל 40 או יותר. האתגר להתקבל לעבודה חדשה במצב כזה גדול מאוד, גם לאור העובדה שניסיונו התעסוקתי אינו מגוון.

אז נכון, עזיבת עבודה או תחום מקצועי אחרי שנים רבות כרוכה בוויתור על שנים ארוכות של השקעה והתמודדות. אך כשחוששים לוותר על השקעה במשהו לא מספק ולא מוצלח, זו הסלמה של מחויבות במלוא מובנה. בשיקולי עלות מול תועלת, עדיף לוותר על חמש עשרה שנה כאלה, ולזכות בתקופה חדשה וטובה יותר. גם אם הדבר מצריך צעידה קלה אחורנית.

נמנעים מהסלמת מחויבות

סקירות תכופות לאחור: במהלך פרויקט, בעיצומם של תהליכי משא ומתן או במהלך הקריירה בכלל, מומלץ תמיד לבצע עצירות מכוונות מראש, שבהן נשקלת יעילותם וחיוניותם של הדרך והצעדים שנעשו עד לאותו רגע. תוך כדי כך, חשוב להציב גבולות שכשחוצים אותם יש לשנות את הדרך, ובמקביל להמשיך כל העת לחפש מידע על האפשרויות החלופיות שלא נבחרו כצעדים לפעולה.

מבט קדימה: בנוסף למבט לאחור, חשוב לשקול מעת לעת מהם הסיכונים העתידיים האפשריים בפרויקט, בתהליך המשא ומתן או בקריירה האישית. למשל: "אם אמשיך לעבוד בעבודה שאני שונא עוד שנתיים מהיום, אשתגע לגמרי, ובשל גילי, אתקשה למצוא דרך חדשה ומוצלחת".

היוועצות בגורמים אובייקטיביים: בדיונים על הנעשה ועל הצפוי בעתיד, כדאי תמיד לצרף גורמים שלא לקחו חלק בתהליך או בפרויקט עד כה, ולא מזדהים עמם באופן אישי (במקרה של חשיבה על הקריירה האישית, יהיו אלה גורמים חיצוניים כיועצים או אנשים מתחומים ומארגונים אחרים). ההנחה היא לאנשים כאלה אין נטייה לדבוק בעקביות ובהצדקת ההשקעה בעבר, והדבר לא יטה את חוות דעתם.

• חוץ מהמצבים הללו (מו"מ, פרויקטים), היכן עוד מתעוררת הנטייה להסלמת מחויבות?
• האם קרה לכם מצב כזה?

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. תוכן מאמריה מבוסס על הניסיון והידע שרכשה באינספור תהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים במאמרים טושטשו לצורך שמירת פרטיות מושאיהם.

פניות ליעל מהודר לקבלת ייעוץ אישי יש לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר ליצור עמה גם קשר בפייסבוק.