"העלייה במניית טבע מוצדקת, אך לא בגלל חילופי המנכ"ל"

קטונתי מללמד סנגוריה על מנכ"ל טבע היוצא שלמה ינאי. גם לא את ההיפך. עם זאת, קשה להתעלם מתגובת המשקיעים להודעה על סיום תפקידו, שכן יותר משהיא מלמדת על תרומתו של ינאי, היא מעידה על טבעו המוזר של שוק ההון. מניית טבע זינקה בכ-12% מאז הודיע שלמה ינאי על פרישתו, 7% מהם ביום ההודעה עצמה. יש המוסיפים וטוענים כי שוק ההון "צפה" מראש את המהלך, כך שהשפעת חילופי ההנהלה קרובה יותר ל-20% משווי החברה.

שני דברים משקפת תגובתם העולזת של המשקיעים; האחד, שהדומיננטיות של מנכ"ל - גם בחברה בסדר הגודל של טבע - היא מכרעת בכל מה שנוגע לשווי הכלכלי. השני, שינאי לא סיפק את הסחורה. הסוגיה הראשונה ראויה בהחלט לדיון, אבל השאלה היותר מתבקשת - שמשום מה אף אחד אינו שואל - נוגעת דווקא לקביעה השנייה; מהי בדיוק הסחורה אותה לא סיפק ינאי?

התשובה מצויה על פי רוב במישור הביצועים של החברה; אבל האמת המטרידה היא שבמקרה שלפנינו היא טמונה במקום אחר לגמרי - בביצועי המניה. קשה לבוא בטענות אל ינאי על התוצאות העסקיות, אבל מאחר ועל פי "תורת שוק ההון" הטבלה לא משקרת, הרי שהוא זה שאמור לתת את הדין על מחירי השפל אליהם נקלעה המניה. אז זהו, שלא; מנכ"ל אחראי לרווחי החברה - לא למחיר המניה.

 טבע

תופעת היפוך היוצרות הזו כל כך התעצמה בשנים האחרונות, עד כי היא חדלה מלהיות נחלתם הבלעדית של המשקיעים הפיננסיים והחלה מפעפעת בעקביות אל תוך השווקים הריאלים - לחברות עצמן. כך קורה, למרבה הצער, שיותר ויותר מנכ"לים מקדישים את זמנם לניהול המניה על חשבון ניהול החברה.

הדוגמה הטובה ביותר לכך היא המטאפורה הידועה בה השתמש מנכ"ל סיטי בנק לשעבר, צ'רלס פרינס, בכדי להסביר לכתב ה"פייננשל טיימס" מדוע הוא ממשיך לממן באגרסיביות עסקאות ממונפות: "כל עוד המוזיקה מנגנת, אתה חייב לקום לרקוד...".

המוזיקה אליה כיוון פרינס הייתה המנגינה הצורמת שהשמיעה וול סטריט, שדרשה ממנו להמשיך לייצר תשואות הון לא סבירות בכדי להצדיק את התמחור הלא סביר שהיא עצמה העניקה לו. המכניזם האבסורדי הזה כמובן קרס, וביחד איתו סיטי בנק והמשקיעים.

קיימות דוגמאות נוספות לעיוותים הנוצרים בעידודו של שוק ההון; חברות המתעקשות להמשיך ולחלק דיבידנדים גם כשהעסק מתדרדר (כי שוק ההון מעדיף מזומן...), חברות המבצעות רכישות חוזרות רק בכדי להגדיל את הרווח למניה (במקום להגדיל את המונה מקטינים את המכנה...), חברות המשקיעות ביחסי ציבור במקום ברכוש קבוע ובתשתיות (כי זה יותר אפקטיבי - לא לחברה, למניה...), והרשימה עוד ארוכה. אתגרים רבים מזמן העתיד לטבע, הציפייה שמנכ"ל - מוכשר ככל שיהיה - יתגבר על כולם אינה מציאותית; יש בה מידה לא מבוטלת של אשליה. העלייה במניה מוצדקת, אך לא בגלל עזיבתו של שלמה ינאי.

שורה תחתונה: אופייני לשוק ההון לפשט את המציאות לכדי אבסורד ולדחוף אותה לקצה - זה בדיוק מה שאירע לאחרונה עם טבע. המניה ירדה מהסיבה הלא נכונה ועלתה מהסיבה הלא נכונה, מה שהפך אותה להזדמנות קנייה מובהקת עת נשקה למחיר של 35 דולר, וצפוי להפוך אותה להרבה פחות אטרקטיבית ביום בו היא תחצה את הרף של 55 דולר - ללא קשר לזהות המנכ"ל. הניסיון לראות במנכ"ל היוצא את ההסבר למחירי השפל אליהם צנחה המניה הוא בבחינת תירוץ ילדותי לטעמי, סוג של רצון למצוא הסבר רציונאלי להתנהגות לא רציונאלית. כזה הוא לעתים שוק ההון, עניין של טבע.

* הכותב הינו מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון.

* הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים, המפורסמים לכלל המשקיעים, ועליהם בלבד