מבחן דרכים: שברולט סוניק החדשה - בורגנית צעירה

שנות ה-90 נחשף הציבור הישראלי לראשונה לתוצרת של תעשיית הרכב הקוריאנית. קבלת הפנים הייתה צוננת, בלשון המעטה. המכוניות, שנשאו שמות מותג מוזרים וקשים להגייה כמו "יונדאי", דייהו" ו"קיה", נתקלו בשוק שמרני, שייחס חשיבות ויוקרה לארץ המוצא של הרכב, רצוי גרמניה ויפן.

משווקי הקוריאניות דאז נאלצו להניע את המכירות באמצעות פרסום אגרסיבי, תמחור נמוך ב-10% ויותר מהיפניות המקבילות, אספקה של אבזור תקני עשיר ללא תמורה והבטחה לשמירת ערך בשוק המשומשות, שלא נטה להן חסד.

מי שיבחן את השוק כיום יחשוב, שמדובר במדינה אחרת או לפחות באוכלוסייה אחרת. בשנה שעברה הוציא עם ישראל כ-6 מיליארד שקל על רכישת מכוניות קוריאניות, שתפסו יותר מרבע משוק הרכב הישראלי ודחקו בהתמדה את רגליהן של היפניות. המכוניות הקוריאניות הפכו לסחורה החמה ביותר גם בשוק המשומשות, ורובן נמכרות כיום לצרכן במחירים רשמיים זהים, ולעתים גבוהים יותר, מאלה של המתחרות ה"ממוסדות".

המותג שברולט הוא אחד המותגים שמחוברים היטב לעורק הזהב העשיר הזה. מאז רכשה ג'נרל מוטורס את דייהו הכושלת והכניסה אותה תחת כנפי המותג האמריקני שלה, הפכה שברולט-קוריאה לאחת החטיבות הרווחיות ביותר של הג'נרל בעולם ולכוח משמעותי גם בשוק הרכב הישראלי. למהפך אחראי לא רק מיתוג כמו-אמריקני אלא גם, ובעיקר, המהפך שחל במוצרים שכיום תואמים היטב את דרישות הקונצנזוס בשוק הישראלי.

קוריאני ברמה יפנית

דוגמה טובה היא השברולט סוניק החדשה, שמחליפה את ה-AVEO הנשכחת. השינוי בולט כבר בעיצוב: לא עוד מראה ציי רכב קופסתי דהוי ונחבא אל הכלים, אלא הפגנת ביטחון עצמי עם יציבה רחבה ואתלטית על הכביש, חרטום מושחז שבחזיתו גריל מאסיבי ובתוכו יחידות פנסים עגולים "צפים" באוויר, דלתות צד אחוריות עם ידיות מוסוות נוסח-קופה וזנב עגלגל ונאה בדגם החמש דלתות. בצבע הנכון (כתום מטאלי, למשל) ועם חישוקים ראויים זו יכולה להיחשב מכונית אופנתית - דבר שלא היה ניתן להגיד, אפילו בערך, על ה-AVEO היוצאת.

עיצוב הפנים ממשיך את הקו "הצעיר והתוסס" שראינו בשברולט ספארק, ולטעמנו הוא לוקח אותו קצת יותר מדי רחוק. עמדת הפיקוד, למשל, משלבת צביר מרוכז של צגים דיגיטליים, שמציגים את הנתונים במספרים וגרפיקה צבעונית, לצד מחוון אנלוגי גדול. העיצוב נראה חדשני ומקורי וזוכה להתלהבות לא מבוטלת בקרב בני הדור הצעיר. אבל בקרב נוסעים שלא גדלו בעידן הסמארטפון, נרשמו געגועים לשעונים קלאסיים שאינם דורשים מחשבה ופענוח.

פרט לכך זהו תא שימושי ותכליתי. הגג הזקוף מעניק תחושה של מרחב פנימי נדיב, בסיס הגלגלים מעניק מרחב רגליים סביר למבוגרים ממוצעי קומה והמושב האחורי יכול לאכלס בנוחות שני מתבגרים פלוס כיסא תינוק. תא המטען בדגם ה-5 דלתות בו נסענו מציע נפח שימושי מספיק למשפחה צעירה, וקיפול המושב האחורי מסייע לדחוק פנימה שפע של חפצים במידות חורגות. מי שזקוק ליותר נפח ימצא את מבוקשו בדגם הסדאן, שהתא האחורי שלו מכיל כ-500 ליטרים.

שברולט-קוריאה ביצעה קפיצת דור בכל הנוגע לאיכות הייצור והגימור, והתא של הסוניק מרגיש איכותי ומושקע ברמה יפנית. חלק מחומרי הדיפון מעבירים אמנם תחושה זולה, אבל יש להם הרמוניה חזותית וכל העסק מחובר היטב, ללא חריקות מיותרות בעת נסיעה על כביש משובש. גם בידוד הרעשים טוב, כולל במהירויות גבוהות, אם כי תחת עומס האצה ניתן לשמוע את המנוע היטב.

זה כל הסוניק

רכב המבחן שלנו צויד במנוע ה-1.6 ליטר של שברולט בהספק 115 כ"ס, שהוא החזק מבין שני המנועים שמוצעים בארץ. כצפוי, המנוע הבריא מעניק למכונית הקטנה מרץ נעורים. התגובה לכל לחיצה על הדוושה היא מיידית והמכונית מזנקת מרמזור לרמזור ומרחוב עירוני אחד למשנהו בתזזית, שיכולה להעלות חיוך על פני נהגים הרפתקנים. גם האצות בעליות תלולות, עם ארבעה נוסעים בתא, מתבצעות בקצב מכובד בהחלט.

הנסיעה על הכביש המהיר במהירויות קנס פלוס מתבצעת בנינוחות מרשימה תודות ליחס ההעברה הגבוה של תיבת ההילוכים, ואם לא דורסים את דוושת התאוצה בתכיפות אפשר להשיג תצרוכת דלק סבירה של כ-11 קילומטר לליטר. טרם נהגנו בגרסת ה-1.4 ליטר, אבל נראה שתוספת של 3,000 שקל בלבד עבור המנוע הגדול יותר, מצדיקה את מחירה.

היכולת הדינמית של הסוניק אינה חורגת ממה שניתן לצפות לו בפלח הזה. יש לה התנהגות כביש ידידותית ובטוחה, שמתאימה ל-90% מהלקוחות הטיפוסיים בפלח, היגוי סביר אם כי קל מדי לנהיגה ספורטיבית כהלכתה ויציבות כיוונית טובה על הכביש המהיר. גם נוחות הנסיעה סבירה בהחלט למכונית סופר-מיני.

שברולט סוניק האצ'בק, עם מנוע 1.6 ליטר ורמת אבזור מקיפה למדי, עולה 106 אלף שקל. גרסת הסדאן עולה עוד 3,000 שקל. המחיר הזה משובץ היטב בטווח המחירים של המתחרות העיקריות, יונדאי i20 ו-i25 וקיה ריו החדשה, וקרוב מאוד גם אל המאזדה 2. לא הפרשי המחיר הזניחים הם שיכריעו התחרות בפלח הזה, אלא גובה ההנחות לציי הרכב, הערך המוסף של המותג ללקוח הפרטי והשיווק היצירתי. בכל הפרמטרים הללו הסוניק היא מתמודדת רצינית.

המתחרות

פולו, פאביה, איביזה

שלוש אחיות הסופר-מיני לבית משפחת פולקסווגן מכרו בשנה החולפת כמות אדירה של 9,032 יחידות. סוד ההצלחה הוא תדמית משודרגת, עיצוב פנים "גרמני", ומנגנון מכירות משומן. הגרסאות הנמכרות ביותר הן עם מנועי 1.4 ליטר.

יונדאי i20

היא אולי לא הנאה ביותר בפלח ויש מרווחות ממנה, אבל אשתקד ה-i20 הייתה מהמכוניות הנמכרות ביותר בפלח - מעל 6,000 יחידות. דגם ה-1.6 ליטר מצויד במנוע החזק בחבורת הסופר-מיני - 126 כ"ס - ומציע מרווח פנים סביר ואבזור מכובד.

מאזדה 2

המאזדה 2 מכרה אשתקד כ-5,900 יחידות. זו מתחרה סולידית, עם עיצוב שקוסם מאוד הן לצעירים מאוד והן למבוגרים מאוד, והיא מציעה ביצועים מכובדים, תחושה ספורטיבית ומוניטין אמינות/סחירות של בנק שוויצרי