הבעלים לשעבר

צריך לחפור במעמקים של תקשורת הספורט הישראלית. חייבים גם לקבל סקירה הולמת ומקיפה מאוהדי הקבוצות השונות בכדורגל הישראלי, לדוג את הזיכרון הקולקטיבי הנרחב שלהם. גם אחרי שעושים את כל זה, קשה למצוא קרדיט והבנה כלשהם לפועלו של אלי טביב בליגת העל.

עוד לפני הכאוס הנוכחי שהוא יצר בהפועל ת"א, טביב איבד רלוונטיות עם הדרך שבה נפרד מהפועל כפ"ס. המועדון של העיר שלו. 14 שנה ברצף היה בעלים. ואיך זה נגמר? בראיון ל"מעריב" שבו הוא מצוטט כך: "יכולתי לפרק את הקבוצה טוטלית, שלא תהיה לה זכות קיום, אבל לא עשיתי. בעונה הבאה לא אמשיך, וככל שימשכו אותי יותר, הקבוצה תידרדר. לא אטעה אם אגיד שבסוף היא תסיים בליגה ב'".

כפ"ס ניצלה בינתיים מליגה ב', אבל עדיין מלקקת את הפצעים על שלוש ירידות ליגה בפחות מעשור וחצי תחת טביב. במונחי כדורגל, טביב לא הוכיח שהוא ראוי להיות בעלים בליגת העל: שליש מהעונות שלו בכפ"ס הוא העביר בלאומית. ההישגיות בהפועל ת"א? הגיעה רק לצידו של מוני הראל כשותף מלא. חצי העונה הראשונה שלו לבד במערכה - קטסטרופה.

אבל השבוע האחרון היה השבוע שבו התנפצו שאריות ההבנה לטביב, אם עוד היו כאלו (אם לא מכניסים למשוואה את משפחת לוזון התומכת).

***

מה קרה בשבוע האחרון: אנשי מקצוע שלא אמורים להתפטר מקבוצת כדורגל, פשוט כי הם מוכשרים מדי מכדי לא להצליח בעבודה שלהם, עשו את זה ביחד. באותו יום. בפוטש מתוכנן. הם לא רצו להישאר דקה נוספת בוולפסון.

שני המינויים החדשים של טביב בקיץ, שהתבצעו מיד לאחר שטרף במהלך עסקי מבריק את הבמבי מוני הראל, היו, לפחות בתיאוריה, בול פגיעה. הראשון היה עו"ד ניר ענבר. הוא קיבל את הטייטל מנכ"ל, אבל התיאוריה התנפצה מהר מאוד: ענבר סבל ממידור מתמשך בקבלת ההחלטות במועדון. דווקא ענבר. בוגר "פיפ"א מאסטר" (תואר שני בניהול בין-לאומי וייעוץ משפטי בכדורגל, שמהווה את חוות הגידול הכי פורייה בעולם לדור העתיד של מנהלי כדורגל). ענבר הוכיח יכולת גבוהה כשהוביל אשתקד את המהלך המוצלח להכשרת אצטדיון בלומפילד למשחקי ליגת האלופות. אם לא היה ממודר העונה, סביר להניח שלענבר היה כמה דברים לתרום לטביב.

גם המינוי השני היה החלטה מקצועית טובה של טביב, בתיאוריה. הדובר קובי ברדה הגיע עם קו"ח מרשימים בתחומו, שכוללים עבודות בכנסת ובעיריות ת"א ונתניה. במציאות, הוא מצא את עצמו מפרסם הודעת כוזבות לתקשורת על בסיס קבוע ("זאביק זלצר מאמן הפועל ת"א", "טל בן חיים ממכבי פ"ת חתם").

והיה גם את דורון אוסידון, היו"ר היוצא, שהחל לעבוד עם טביב בעונה הקודמת. לאוסידון, מנהל מועדוני לילה תל-אביביים, יש רקע מקצועי נוצץ פחות בכל הקשור להתאמה שלו לכדורגל. גם אוסידון יצא מהלופ של טביב, בערך מאותו הרגע שהסתיים הקצר שהיה לטביב עם האקס המיתולוגי גבי קצרה, יד ימינו בכפ"ס ולתקופה קצרה מנכ"ל בהפועל ת"א. אוסידון נפגע, גם כי הוא יודע בתוכו שיש לו מה להציע: הוא היה המוח מאחורי הפוטש מעורר ההדים של השלישייה נגד טביב, שיתברר בעתיד כמה שהיה תחילת הסוף של השידוך טביב-הפועל.

לכוורת של טביב היה את כל הפוטנציאל לעשות משהו ממש מוצלח בוולפסון. היא אפילו כללה בתוכה שניים (ברדה ואוסידון) שגם אוהדים את הפועל ת"א, ומחויבים רגשית למקום העבודה שלהם. הפירוק החד והעוצמתי של מה שההיגיון אומר לנו שפשוט לא יכול להתפרק - הוא השיעור על מידת היכולת של טביב לנהל מועדון כדורגל מליגת העל. אם אלו לא הצליחו לעבוד איתו, מי יצליח?

***

הרבה קלקולים בשיטה של טביב צפים כרגע מעל פני השטח. נזקי השבוע האחרון גדולים הרבה יותר ממה שנדמה לטביב. פתאום כל מי שהסניליות כבר השכיחה ממנו את ימי כפ"ס, לא מבין איך ייתכן שטביב מצד אחד בודק ומתחשבן על כל הוצאה של המועדון (כן, עד לרמת שקיות החלב וניירות הטואלט), ומצד שני הוא בוחר לשלם מחיר מופרך של 1.5 מיליון אירו על 50% מהכרטיס של עומר דמארי.

פתאום עולות עוד שאלות: למה בשנה אחת מתחלפים במועדון שלושה מנהלי קבוצה; למה דווקא ה"סקאוט" יעקב הלל הוא זה שנוסע לבקרה התקציבית להעביר חוזים של שחקנים; פתאום אנשים תוהים למה טביב מתווכח על כסף עם פמליה שלמה של שחקנים מהמועדון שלו, ויכוחים שמגיעים לרוב לבוררויות (האם זה בכלל משתלם לו, בזמן שיש גם שכר טרחה לעורכי דין בכל ההליכים האלו?).

טביב צוטט השבוע כשאמר ש"במכבי ת"א ומכבי חיפה המצב קשה יותר". אולי מבחינת הטבלה של עונת 2011/12. אבל אם יוצאים מהפריזמה הצרה הזאת, מבינים שבמכבי ובחיפה לפחות יש בוסים שקודם כל רוצים שהמועדון שלהם יצליח.

השבוע, גם האחרונים שעוד איכשהו הצדיקו את קיומו של טביב בכדורגל הישראלי, עשו פרסה. ואלו חדשות טובות בעיקר להפועל ת"א: אולי זה הרגע שבו שעון החול של טביב בכדורגל כאן התחיל להתהפך.