זה מועמד הרפובליקנים? גינגריץ' ניצח בקרוליינה הדרומית

ניוט גינגריץ', שעד לעת האחרונה נחשב מת מהלך מבחינה פוליטית, חולל מהפך גדול בסבב השלישי של הבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית לקביעת מועמד המפלגה לנשיאות ארה"ב. הוא גבר אמש (מוצ"ש) בהפרש גדול על מועמד הממסד הרפובליקני, מיט רומני, שכל התחזיות העניקו לו את הניצחון. למהפך הזה יש תוצאה מיידית ברורה: מרומני ותומכיו ניטלה בבת-אחת האמונה, או האשליה, שהוא יהיה המנצח "הבלתי נמנע" בסיומם של כל סבבי הבחירות המקדימות, באביב, והמועמד הרפובליקני שיביס את ברק אובמה.

האמונה הזו התבססה על הניסיון שנצבר בבחירות מקדימות בעבר. ניצחון בסבבים הראשונים סולל בדרך כלל את הדרך לנצחונות בסבבים הבאים, כשההתמודדות בכל סבב היא כמעט טקסית. עתה מתברר, כי רומני, שהוכרז מנצח בסבב הראשון, באייווה, על חודם של שמונה קולות, בעצם סיים שם במקום השני, בעקבות ספירה חוזרת. רומני זכה אמנם בסבב השני, בניו-המפשיר, מדינה שנחשבה כמגרשו הביתי, אך ההפסד אמש, בסבב השלישי בקרוליינה הדרומית, חשף את פגיעותו וחולשותיו. הוא לא יגיע אפוא למועמדות בכביש המהיר, עם נצחונות כמעט אוטומטיים ב-47 הסבבים הבאים, אלא ייאלץ להתכתש עם יריביו, תוך הקזת דם הדדית, בכל סבב וסבב ולהאבק על כל אחד מכ-1500 הצירים שנדרשים כדי להבטיח המינוי המיוחל.

התוצאות הכמעט סופיות של התמודדות בקרוליינה הדרומית הן: גינגריץ' - 40.3%; רומני - 27.9%; ריק סנטורום, סנטור לשעבר, נוצרי אדוק ופופוליסט חברתי - 17%; ורון פול הליברטאריאני - 13%. להשוואה: גינגירץ' סיים במקום הרביעי באייווה והחמישי בניו-המפשיר.

איך אפשר להסביר את נפילתו של רומני, שנהנה משירותי הצוות המקצועני הטוב ביותר שכסף יכול לקנות; מקופה עתירת מיליונים ומתמיכה חזקה של הממסד הרפובליקני? במילה אחת, הסיבה היא נתק. נתק בין ממסד המפלגה לבין הבוחרים הרפובליקניים, ונתק משמעותי לא פחות בין רומני לבוחרים.

בחודשים האחרונים נשמעו הערכות שזרם מסיבת התה, שהזיז ימינה את המפלגה הרפובליקנית ב-2010, נעשה בלתי רלוונטי. לא כך. רבים מכרבע מיליון הבוחרים שהצביעו בעד גינגריץ' הם אנשי מסיבת התה, אנשים שיש להם התנגדות מובנית לממסדים ולאליטות מכל סוג, מימין או משמאל, מהצד הדמוקרטי או מהצד הרפובליקני. יש שמכנים אותם ה"דווקאים" (in your face voters).

הרקע והאישיות של רומני לא סללו מסילות לליבם. הוא לא הצליח לתחבר אליהם. הוא נראה ומתנהג כנציג מובהק של המאיון, אם לא האלפיון, העליון (למרות שהוא מקפיד להופיע בג'ינס כמעט בכל הופעה פומבית). הוא מצטייר כפוליטיקאי שעמדותיו נקבעות לפי שבשבת הלך הרוח של הבוחרים. כשהיה מושל מדינת מסצ'וטס הליברלית, הוא תמך בהפלות והעניק לגיטימציה ליחסים חד-מיניים. עכשיו, במאמץ לקנות את הימנים הקצוניים במפלגה הרפובליקנית, אין מתנגד חריף ממנו להפלות ולנישואין חד-מיניים.

בשביל הבוחרים, רומני הוא, במקרה הטוב, פארווה, לא בשר ולא חלב; פוליטיקאי שיומרותיו הימניות הן עלה תאנה לאג'נדה של וול סטריט, לא לאג'נדה של הימין האמיתי, הלעומתי, האנטי ממסדי. בעיניהם רומני הוא שליח ה"ממסד", והממסד הרפובליקני, בעיניהם, אינו טוב בהרבה מזה של הדמוקרטים.

אך בעייתו הגדולה ביותר היא התחמקותו ממתן פומבי לדיווחי המס שלו בשנים שבהן כיהן כיו"ר חברת האקוויטי הפרטי ביין קפיטאל. גם בסוגיה זו הוא שינה את עמדותיו כמעט מדי יום: תחילה הוא הודיע חד-משמעית כי אין בדעתו לפרסמם. אחר-כך הודיע על שישקול לפרסם את הדו"ח משנת הכספים החולפת, אך רק אחרי אפריל, לקראת תום מערכת הבחירות המקדימות. עכשיו הוא אומר ש"אולי" יפרסם דו"חות מכמה שנים. מאמרי מערכת ופרשנים החלו להרים קול: מה יש לרומני להסתיר? אולי הוא חמק מתשלום מסים באמצעות תחבולות חשבונאיות, שלא זמינות לרוב הבוחרים?

החשדות נגדו גברו לאחר שרשת אי.בי.סי. חשפה, כמה ימים לפני הבחירותף שרומני "החנה" מיליוני דולרים מהונו האישי בקרנות השקעה באיי קיימן, שידועים לא רק בחופיהם הנהדרים אלא גם כמרכז של מקלטי מס לעשירי תבל. הונו של רומני נאמד בכרבע מיליארד דולר, וחלק משמעותי ממנו נצבר כאשר הוא כיהן כיו"ר ביין קפיטל.

גינגריץ', יו"ר בית-הנבחרים לשעבר, פוליטיקאי שנון וציני שמתמחה במכות מתחת לחגורה של יריבו, ניצל את החולשות של רומני. הוא תיאר את פעילות ביין קפיטאל כקפיטליזם חזירי (או, כלשונו, קפיטליזם של עיטים זוללי נבלות). הוא חזר והזכיר בכל הזדמנות את דו"חות המס הגנוזים של רומני.

אבל אנליסטים תמימי דעים שמה שנתן לגינגריץ' את התנופה החזקה ביותר היו הופעותי בעימותים הפומביים. הוא תקף שם במילים קשות, בוטות, את התקשורת השמאלנית הארסית, את ברק אובמה, "נשיא שמחלק תלושי מזון, במקום לעודד תעסוקה". הבוחרים בקרוליינה הדרומית אהבו זאת.

מבחינה מסוימת, גינגריץ' הראה שאפשר לנצח את הכסף הגדול. קמפיין 2012 מאופיין בפעילותן של קרנות בחירות, super pacs, שייחודן בכך שכל אחד יכול לתרום להן כספים ללא הגבלה. קרנות אלה עצמאיות לכאורה. הן יכולות לתמוך בכל פוליטיקאי, בתנאי שלא יהיו קשורות בו ושלא יקבלו ממנו הוראות. התוצאה המעשית היא, שבעלי הון ותאגידים יכולים להזרים מיליונים לקרן בחירות שתומכת בפוליטיקאי המועדף עליהם, וזו תממן תשדידי בחירות יקרים למענו, בלי לקבל ממנו הנחיות. הקרן שתומכת ברומני הוצפה בכספים והיא הציפה את קרוליינה הדרומית (ואת ניו-המפשיר לפניה) בתשדירים נושכניים נגד גינגריץ'.

גם גינגריץ' נהנה מתמיכה של קרן בחירות כזו והיא אפילו קיבלה תרומה בסך חמישה מיליון דולר מאיל ההימורים שלדון אדלסון. אבל, יחסית לרומני, גינגריץ' והקרן שתומכת בו הם תפרנים. הממסד הרפובליקני והמיליונרים שלו אינם אוהבים אותו, בעיקר, אך לא רק, בגלל התקפותיו על הקפיטליזם. אך גינגריץ' חיפה על חסרון הכיס באורטוריה מתלהמת, משלהבת, שהדליקה את הבוחרים, והצליחה לנטרל את ברד התשדירים השליליים נגדו.

ההישג הזה גדול עוד יותר לנוכח העובדה שגינגריץ' נכנס למערכה עם חטוטרת גדולה: הוא התגרש מאשתו הראשונה בעת שנאבקה במחלת הסרטן. הוא נישא בשנית, אך כעבור זמן החל לנהל מערכת יחסים ממושכת עם עובדת צעירה באחד מהארגונים שלו. לפני כמה ימים, בעיצומו של הקמפיין, התראיינה האשה מס' 2 ל-ABC וסיפרה שגינגריץ' דרש ממנה לקיים "נישואין פתוחים", כלומר היתר להמשיך לקיים יחסים עם הפילגש ובה בעת להישאר נשוי. האשה סרבה.

למתמודד אחר, גילוי כזה היה מכת מוות. אבל גינגריץ' הפך את הקללה לברכה, לאחר שניצל את החשיפה העיתונאית כדי לנגח את האליטות התקשרותיות השמאלניות באחד העימותים הטלוויזיונים.

נאום הניצחון שלו, אמש, הראה שבדעתו להמשיך לנצל את כישוריו האוראטוריים כנשק יעיל בסבבים הבאים (הסבב הקרוב: בפלורידה). הוא שזר את הנאום בהתבטאויות רוויות בוז על ה"אליטות" במדיה בניו-יורק ובוושינגטון ("בוז, בוז", צרח הקהל) והכריז: "אין לנו כמויות הכסף שיש לפחות לאחד מהמועמדים (רמז לרומני). אבל יש לנו רעיונות, יש לנו אנשים והוכחנו כאן, בקרוליינה הדרומית, שכוח האנשים, עם הרעיונות הנכונים, גובר על הכסף הגדול".

מוקדם מדי למחוק את רומני. יש לו מערך ארגוני חזק ומקצועי, הרבה כסף, תשתיות ארגוניות ב-כל 50 המדינות וכאמור תמיכה מהממסד הרפובליקני. בעיקר, יש לו משמעת עצמית, תכונה שגינגריץ' לא הצליח לפתח. רוב אנשי המקצוע אומרים, שבסופו של דבר, לאחר שפיכות דמים בשדות הקרב, רומני בכל זאת יצא מנצח.

אבל אצל הדמוקרטים עוררה זכייתו של גינגריץ' בקרוליינה הדרומית חדווה גדולה. הם - וגם אנליסטים עצמאיים רבים - מאמינים שאובמה יגבר על גינגריץ' בנקל. התמודדות מול רומני תהיה בעיה קשה יותר. סקרים מוקדמים מאששים זאת. בציבור האמריקני הכללי (לא הרפובליקני) לכ-70% יש דעה שלילית על גינגריץ'. דבר כזה קשה לתקן.