סיפור יקר, שהפך לסיפור עוד יותר יקר

במארס האחרון התקיים טקס משמעותי ביותר בלונדון: הכסא הראשון הוברג למקומו באצטדיון האולימפי שבו ייפתחו המשחקים ב-27 ביולי 2012. סבסטיאן קו, יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים בלונדון, ודניס אוסוולד, יו"ר הוועדה המבקרת את התקדמות ההכנות מטעם הוועד האולימפי הבינלאומי, עמלו יחד על חיבורי הברגים לקול הפלאשים שתיקתקו ברקע. הפעולה הזו, שהתקיימה 16 חודשים לפני טקס הפתיחה, מציגה את האופן המדוקדק שבה פועלת הוועדה המארגנת. לשם השוואה, אוסוולד הבריג גם את הכסא הראשון באצטדיון האולימפי באתונה. רק שאז הדבר נעשה שלושה שבועות לפני טקס הפתיחה של משחקי 2004.

המשחקים האולימפיים ביוון היו מוצלחים מאוד, על אף שהארגון וההכנות התעכבו בכשלוש שנים. בלונדון מקווים לנשום לרווחה ב-13 באוגוסט, כדי לבחון אם ההכנות הרבות והעבודה הקשה הביאו למשחקים בלתי נשכחים. דבר אחד ברור, גם לגבי אתונה וגם לגבי לונדון ובעצם ביחס לכל המשחקים האולימפיים בשני העשורים האחרונים - בין הצעת המכרז לבין הביצוע קיים פער גדול מאוד בכל מה שקשור בנתונים התקציביים. כלומר, בין סכום העתק שמתחייבות המדינות לשפוך על המשחקים בהצעתן לוועד האולימפי הבינלאומי לבין מה שקורה בפועל - אין שום קשר.

למה זה קורה? הנה דוגמה קטנה: לא מכבר החליטו הבריטים להגדיל את ההשקעה בטקסי הפתיחה והסיום ל-128 מיליון דולר. חריגה "קלה" לעומת 50 מיליון דולר שהקצו הבריטים לעניין בספרי המכרז בקיץ 2005. אגב, ההכרעה הסופית על הגדלת ההשקעה בטקסים היתה של ראש הממשלה דייויד קמרון, שהבין כי מדובר בהזדמנות חד פעמית להציג את גדולתה של הממלכה, וכשמדובר בכבוד, לא מתקמצנים.

***

שיטת הבחירה של המתמודדות לאירוח, מחייבת את הערים להציג בפני הוועד האולימפי הבינלאומי את תקציב הוועדה המארגנת כשהוא מאוזן (בנוסף מציג המכרז את הערכת הסכום שתקדיש המדינה בתחום ההשקעה בתשתיות וההוצאה לצרכי ביטחון, אבל סכום זה אינו שייך לפעילות ה"אולימפית"). לונדון הציגה ב-2005 תקציב תפעולי של 2.462 מיליארד דולר. בפועל יגיע התקציב ל-3.59 מיליארד - גידול של 45% ביחס לתכנון, שנובע כולו מהקושי לתכנן מראש אירוע בסדר גודל גיגנטי כזה.

הניסיון מלמד שמדינה שנכנסת לאירוע שהכנתו נמשכת על פני זמן כה ארוך (7 שנים), כלל לא מתקרבת בהערכות המוקדמות לשורה התחתונה. כל כך הרבה דברים משתנים בדרך - אירועים ביטחוניים, משברים כלכליים - וה"bid" (ההצעה למכרז) המנומק ביום ההצעה לאירוח, נראה בקו הסיום כאילו נלקח מאירוע מתקופה אחרת.

האם לתקציב הווירטואלי הזה יש השפעה על חברי הוועד האולימפי הבינלאומי בעת שהם בוחרים בין המתמודדות? כלומר, האם לסכום שמוכנה מדינה להשקיע יש משמעות בפני החבורה שבוחרת את המארחת?

***

לונדון הציגה עבודת מטה משובחת בעת שהגיעה לשעת הבחירה בסינגפור ב-2005. ראש הממשלה דאז טוני בלייר טס למזרח אסיה ונפגש עם חברי הוועד האולימפי הבינלאומי. אלכס גלעדי, חבר הוועד ומאז משחקי אתונה חבר בוועדה המבקרת את ההיערכות למשחקים, התבקש לשוחח עם בלייר. "אדוני ראש הממשלה", שחזר בשבוע שעבר גלעדי ל"גלובס" את השיחה, "תקציב התשתיות הוא המלצה בלבד. בהנחה שזכית, ופתאום מתברר שיש צורך בבניית גשר, לא תבנה?". בלייר הבין, וגם הבטיח שאם לונדון תזכה, ניתן להתחיל את עבודות התשתית כבר למחרת - הכסף מובטח והתוכניות קיימות. זה היה הקלף המנצח.

אך ניצחון לחוד, ותשתיות לחוד. בלייר לא צפה לאיזו מערבולת כלכלית תיקלע אירופה ובריטניה בתוכה, אבל ברגע שלקח על עצמו את ההתחייבות - הכסף החל להישפך. בגלל חוסר היכולת לצפות את המורכבות של בנייה ושיפוץ בסדרי גודל כאלה, הגיע תקציב התשתיות ל-9.3 מיליארד ליש"ט.

דוגמה קטנה לבלת"ם שעלה הרבה כסף וגם עיכב את הפעילות: פינוי פצצות ממלחמת העולם השנייה. האזור המזרחי של לונדון היה יעד להתקפות של הצבא הגרמני, ולפי הערכות יותר מ-200 פצצות שהוטלו באזור האולימפי טרם התפוצצו. חלק מהן נמצאו במהלך עבודות התשתית, וחייבו את הפסקת העבודות והתערבות של יחידות מהצבא הבריטי לצורך ניטרולן. מישהו בהצעת המכרז חשב על התעסקות עם פצצות ממלחמת העולם השנייה?

אחד הרכיבים שהכבידו על התקציב הוא ההכפלה של תקציב הביטחון והאבטחה, ל-553 מיליון ליש"ט, ביחס לתכנון המקורי. מה כבר יכול להשתנות בתקציב הביטחון באופן כל כך דרסטי? ובכן, פחות מיממה לאחר הבחירה בלונדון, ב-7 ביולי 2005 נהרגו 52 בני אדם ויותר מ-700 נפצעו בסדרת פיצוצים בתחנות רכבת ובאוטובוס ברחבי הבירה האנגלית. האירוע הזה היה בין אלו שגרמו לכך שמספר אנשי הביטחון במשחקים יעמוד על 23,700 (כולל 8,000 חיילים) - כלומר, קצת יותר משני אנשי ביטחון לספורטאי.

רשימה נוספת של חריגות כספיות "קטנות" ממתינה לרגעים האחרונים, לראות אם ייוותר כסף בקופה. דוגמה לנושא "קטן" שניתן לפיתרון, ושהתגלה באירועי המבחן שעוברים כל המתקנים, היא האקוסטיקה באולם הכדורסל המכיל 14 אלף צופים. הרעשים נובעים מהעובדה שמדובר באולם שהוקם במיוחד לאירוע ויפורק אחרי המשחקים, ולכן אין אטימה מוחלטת, מה שגם עלול לפגוע, לטענת הטלוויזיה, באיכות השידור מהאולם. ההחלטה: אם יישאר כסף בקופה, יושקעו באולם הענק עוד כמה מיליוני דולרים לבידוד הרעש.

***

אחד הדברים ששיחקו לטובתה של לונדון היתה העובדה שהוועדה המארגנת של המשחקים ידעה גם להציג גידול זהה בהכנסות, מה שיסייע לה לשמור על איזון תקציבי. אחד הנתונים הלא ידועים והמרכזיים בעת הכנת צד ההכנסות בתקציב הוועדה המארגנת הוא ההתגייסות של הספונסרים המקומיים (להבדיל מספונסרים גלובליים שחלקם בתקציב מועבר כחלק מהכנסות הוועד האולימפי הבינלאומי). ההערכה ב-2005 היתה שההכנסות בסעיף הזה יהיו 435 מיליון דולר. כעת מדובר על הכנסות של 1.151 מיליארד דולר. הצלחה נוספת היא בהכנסות ממכירת כרטיסים, שיגיעו ל-950 מיליון דולר - פי שניים מההערכה.

הוועדה המארגנת הצליחה גם לשמור על האיזון התקציבי שלה בזכות המשבר הכלכלי שהחל ב-2008 והמיתון של שוק העבודה הבריטי. כ-4,500 עובדים בשכר פועלים על ארגון המשחקים, והוצאות השכר שלהם הפכו נמוכות מאוד ביחס לתכנון המקורי בשנת 2005. מכאן, שמשבר כלכלי יכול גם לעזור לארגון יעיל של המשחקים האולימפיים.

אבל למרות הדהירה התקציבית בכל אחד מהמשחקים האחרונים, הוועדות המארגנות מסיימות את המשחקים מאז 1992 באיזון ואף ברווח. ברצלונה סיימה עם רווח זעום של שלושה מיליון דולר. אטלנטה וסידני היו מאוזנות. אתונה על שלל הבעיות שלה בכל זאת הראתה רווח של 155 מיליון דולר, ובייג'ין סיימה בפלוס 170 מיליון דולר. הוועדה המארגנת של לונדון תסיים ככל הנראה את תפקידה ברווח. עדות נוספת לחוסר היכולת לצפות את הביקוש האנושי למשחקים האולימפיים.