מה שווה אדם שמוכן לשלם כל מחיר

בחודשיים הקרובים יתנהל בקדימה מאבק פוליטי על ראשות התנועה. הפרשנים הפוליטיים ינתחו אותנו כמו סוסים במרוץ, כמו משחק כדורגל, וברגעים האלה אני רוצה לומר להם - התוצאות של מה שאתם מתארים כמשחק אנושי, ריאליטי דמוי האח הגדול, תקבענה את חיי כולנו כאן.

מבחינתי, אלה חודשיים שעליי לעבור כדי להמשיך את המאבק על פניה של ישראל, שהופכת מול עינינו ממדינה מערבית, חזקה, מתקדמת, ערכית ומקובלת בעולם, למדינה מבודדת ומקצינה, של שבטים החיים זה לצד זה, כשהנטל הביטחוני והכלכלי נופל על קבוצה אחת, עלינו - יש שיקראו לה מעמד הביניים, יש שיגידו הרוב הציוני או הישראלים החדשים.

האחריות שלי היא לפעול וללכד את הרוב הזה, כדי להחליף את ממשלת נתניהו ושותפיו הטבעיים.

אלה ימים לא פשוטים לקדימה. שוב נשמעים קולות הביקורת, שמלווים אותנו מאז הקמתה.

לא אשכח את הלילה ההוא, לפני שש שנים - כשהתכנסנו בחווה של אריק שרון, הבנים, היועצים וגם אני - שבו אריק התלבט האם לעזוב את הליכוד ולהקים את קדימה. באותם ימים, הגיעו מים עד נפש - הליכוד הידרדר לידי הקיצוניים. קבוצות אינטרסנטים נכנסו למרכז הליכוד והשתלטו על הרשימה לכנסת.

קבוצה של ח"כים ושרים מנוסים מהימין המתון והזרם המרכזי של הליכוד, חיכתה למוצא פיו של אריק שרון - האם נקים מפלגת שלטון חדשה? מפלגת מרכז, שתמשיך את הזרם המרכזי של הציונות, או שנישאר בפוליטיקה הקטנה של פעם?

באותו לילה לא ידענו מה תהיה ההחלטה. למחרת אמרתי לאריק - אם אתה דואג לעתידנו הפוליטי, שלנו הח"כים, אז שים את זה בצד, צריך לעשות את מה שטוב למדינת ישראל ולעם היהודי.

קדימה היא לא אפיזודה חולפת

קדימה איננה אפיזודה חולפת בפוליטיקה הישראלית, כי היא ממלאת צורך של הרוב הציוני במדינה. מפלגה ששוברת את המוסכמות של פעם. אפשר להיות ציוני וביטחוניסט, מבלי להיכנע לאינטרסים של מיעוטים. אפשר להיות מסורתי ויהודי, מבלי לוותר על הדמוקרטיה. הממשלה צריכה לדאוג לכל הציבור, לא רק למקורבים.

חייבים להשית שירות לאומי על כולם, חייבים לדאוג לדיור ולחינוך של הרוב. כרגע בכיתה ב* 52% מהילדים לומדים בבתי ספר לא ציוניים, מי יפרנס את המדינה בעוד 12 שנה? מי ישרת בצבא? מי יגן על הדמוקרטיה שלנו ויבין את החשיבות שלה?

הבחירות הקרובות בקדימה, ואחר כך במדינה כולה, הן חשובות מאי פעם. העם היהודי עומד בצומת דרכים של שתי אידיאולוגיות שונות לחלוטין. מצד אחד, המשך המפעל הציוני, המשך הקיום של מדינה, שהכלכלה שלה, החברה שבה, הם נס שקרה פעם באלפיים שנה. נס שהוא פרי עמלם של האנשים הטובים במדינה, שעובדים ומשרתים בצבא, מפתחים אותה ואוהבים אותה - או שאנחנו הולכים למדינה גלותית של פעם. מתבודדת. לא עובדת ובלי שוויון לנשים ולמיעוטים, מדינה שהנשים נזרקות לאחורי האוטובוס וחיילים נזרקים מהרכבת.

אני מאמינה במנהיגות חזקה וחכמה

אני יודעת איפה הלב שלי נמצא. אני מאמינה במנהיגות חזקה וחכמה, כזו שתדאג להמשך המפעל הציוני. עתידו של העם היהודי על כתפינו. כאישה מסורתית, אני מרגישה שמנסים לגנוב ממני את היהדות שלי. אני הולכת בכל חג לבית כנסת. אני זוכרת את אבא שלי ואת אימא שלי שרים שירי שבת, ומתרגשת מכך.

עלינו לעמוד ולהגן על היהדות שלנו מפני מי שרוצים להפוך אותה לדיקטטורה, שמשתלבת פה באזור.

להיות ראש הממשלה היא שליחות. הדרך שלי לשם תעבור רק במקומות שבהם אני שומרת על היושרה שלי. כשעמדה בפניי האפשרות להקים ממשלה ולמכור את המדינה לאינטרסים של קבוצות מיעוט - סירבתי. אדם שמוכן לשלם כל מחיר כדי לשבת על כיסא, לא ראוי לשבת עליו. הרוב הציוני מתעורר. הוא לא ייתן לממשלה הזאת להמשיך.

על כל השותפים לאידיאולוגיה שלנו לגלות אחריות. אסור לנו לשקוע למאבקים אישיים מיותרים. העתיד של כולנו על הכף, העם דורש צדק ושינוי. העם דורש מנהיגות חזקה שדואגת לכולם. אנחנו נדע לתת להם את מבוקשם.

ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל מלמדת, שבכל פעם שהרוב הציוני פעל יחד, הוא הקים ממשלות שעשו שינוי, שהביאו לפריחה למדינה. הדרך לשלטון עוברת בישראל דרך האופוזיציה. הדרך לשלטון דורשת ניסיון. שירתתי בקבינט הביטחוני במשך שנים.

עברתי שם מלחמה ומבצעים, חלקם חשאיים. ידענו לגייס את העולם לצדנו, הניסיון הזה הכרחי למי שרוצה להיות ראש הממשלה. הקרב הזה יהיה קשה, הוא מאבק על כל קול ועל כל בוחר. זהו קודם כל מאבק להגיע אל הקבוצה הכי חשובה - המיואשים. אל תאבדו תקווה, שינוי כמו שאנחנו דורשים נעשה כבר בעבר בישראל, זה יכול לקרות שוב, וזה יקרה - כי הצדק לצדנו.

הכותבת היא יו"ר מפלגת קדימה