דייוויד קרפ רוצה להיות הצוקרברג של הבלוגים; יצליח?

1998. פאלו אלטו, עמק הסיליקון. אל הבמה עולים מייסדי מנוע החיפוש אקסייט, רחש נרגש בקהל. הם, כל אחד מהם, הסגנים של אלוהים עכשיו, לפחות. 14 שנה מאוחר יותר, מה נשאר מכל זה? אפילו יאהו שקברה את אקסייט כבר לא כאן. וגוגל, שקברה את שניהם, עוד מנסה להבין איך קפצה עליה זיקנה אינטרנטית מהירה כל כך.

2012, מינכן. עכשיו זה טמבלר, סטראט-אפ הבלוגים הניו-יורקי המופלא של דיוויד קרפ, עוד ילד בן 25, עוד נושר תיכון שהקים חברה בגיל הכה מתקדם 20. כוחה של טמבלר כפלטפורמת בלוגים רשתית הוא במגוון האפשרויות העיצוביות שהיא מספקת לבלוגרים שבה, שמאסו במינימליזם של וורד-פרס או בתבנית המקובעת מדי של פייסבוק.

בטמבלר גם אין טוקבקים, אלא רק אפשרויות שיתוף והפצה פייסבוק, טוויטר וכל השאר. קרפ אומר שזה בכוונה, כי הטוקבקים מוציאים בעיקר רוע מאנשים ועשו, למשל, מיו-טיוב, מקום מחריד לגלוש בו. לדבריו, טמבלר מבוסס כיום על גרעין של 10% יוצרים מופלאים וסביבם חגורה של 90% קהל רגיל, שבעיקר משתף ומפיץ את החומרים המיוחדים שמעלים היוצרים.

"כל פוסט של אחד היוצרים מקבל בממוצע 9 שיתופים, זה מאפשר להם להיחשף לקהל גדול יותר משהיה להם אי פעם", אומר קרפ. (לדבריו המלאים של קרפ - לחצו כאן)

נתוני הטראפיק, כמו כל כוכב שזרח אי פעם בתעשיית האינטרנט, שומטי לסתות: 120 מיליון משתמשים, 15 מיליארד דפים נצפים בכל חודש. 45% מהטראפיק עדיין מארה"ב, מה שרק מרמז שלטמבלר יש לאן לגדול. ובמהירות.

מודל עסקי? שוב, בפעם המי יודע כמה, אממממ...

"אנחנו קיימים כבר חמש שנים ולכן התחלנו השנה לקחת את עניין ההכנסות יותר ברצינות", אומר קרפ בקריצה והקהל ב-DLD צוחק. האיש צעיר על הבמה סניקרס, גינס ותסרוקת שמסתירה חצי פנים נהנה, כך נדמה, מכל רגע. אלו 15 דקות התהילה שלו עכשיו, הוא הדבר הבא, המיזם שאולי יזקין פעם את פייסבוק. ואולי לא.

במבט היסטורי, זה לא באמת משנה. לא באמת משנה מי ינצח כל עוד ברור שהמנצח של היום, יפסיד מחר, מקסימום מחרתיים ושלא ייתכן עוד שלטון אימה חוצה עשורים של חברות כדוגמת IBM ומיקרוסופט.