"יאיר לפיד יכול להיות כל השרים, ראש ממשלה ונשיא המדינה"

חלוקת פרס ספיר לספרות בשבוע שעבר היא הזדמנות טובה לדבר עם הסופר אלון חילו. בשנת 2009 הוא זכה בפרס עם רב המכר שלו "אחוזת דג'אני", אך, כידוע, לבסוף הפרס בוטל בשל ניגוד עניינים שנתגלה מצד יו"ר ועדת הפרס, השר לשעבר יוסי שריד. סיבה טובה נוספת לדבר עם חילו היא ספרו שיוצא בימים אלו, שנקרא "הכי רחוק שאפשר" בהוצאת "ידיעות אחרונות".

חילו בן ה-40, נשוי ואב לשתי בנות, אינו רק סופר. כבעל תואר במשפטים הוא עובד גם כיועץ משפטי בחברת ההיי-טק מלאנוקס (חילו: "זו אחת החברות הטובות ביותר שעבדתי בהן ואני מעריץ את המנכ"ל והמייסד, איל וולדמן"). לפני הספר הנוכחי ו"אחוזת דג'אני", כתב חילו את "מות הנזיר", רומן היסטורי על עלילת דמשק, שהגיע עד לשלב הגמר של פרס ספיר.

- כיצד נולד הספר האחרון שלך?

"'הכי רחוק שאפשר' מתרחש בישראל בת-זמננו ובנוי כחליפת מכתבים ואי-מיילים בין נדב בן ה-18 לבין דודו המבוגר, מיכאל. הרעיון הראשוני הגיע מחליפת מכתבים שהתנהלה בחיים האמיתיים ביני לבין הסופר אהרן מגד בעניין החירות הפואטית שנטלתי לעצמי בספרי 'אחוזת דג'אני'. התכתובת פורסמה בתקשורת, זכתה להדים רבים ומכאן צץ במוחי הרעיון לכתוב רומן מכתבים בין שני גיבורים, שפער גילאים גדול מפריד ביניהם.

"אני כעיקרון לא חסיד של ז'אנר רומן המכתבים (אני אפילו די מתעב אותו), אבל מצאתי שהכתיבה לסירוגין, כל פעם בנעליה של דמות אחרת, היא משעשעת ומעניינת.

"גם כפל התפקידים שלי ככותב - כל פרק נכתב על-ידי דמות אחת ונקרא על-ידי דמות שנייה, ושתיהן בדיוניות לגמרי - הוסיף רעננות לכתיבה.

"בעקבות משברים אישיים שעברתי בשנים האחרונות בחיי האישיים (האמת, אני נמצא בכל זמן נתון במשבר אישי), עלתה אצלי השאלה - מה לעשות עם כל הכאב הזה? לאן להוליך אותו? חשבתי על דמות של חייל בשירות סדיר שסובל מכל רגע בשירות, ושהכתיבה (והאמנות בכלל) היא בשבילו כלי תרפויטי. הוא מתכתב עם דוד שלו, מיכאל בן ה-60, שעובר משבר מסוג אחר, את משבר גיל העמידה, וההתכתבות מצילה ומנחמת את שניהם".

- באילו מובנים הספר הוא אוטוביוגרפי?

"הספר מתאר מסע מיסטי שעובר הגיבור המבוגר, מיכאל, מסע שהחלטתי לעבור על בשרי במשך שנה אינטנסיבית ומוזרה ביותר, שבה עברתי היפנוזה לגלגולים קודמים, תקשור עם נשמות קרובים שנפטרו ועוד כהנה וכהנה.

"פרק שלם מתוך הספר, שמתאר שיחה ערה עם רוח באמצעות סיאנס, התקיים כמעט אחת לאחת במציאות, ואני גאה ונרגש לבשר לקוראי 'גלובס' שהשמועה נכונה - הכוס באמת זזה ואפילו נותנת טיפים פיננסיים!".

- קראת את הספר שזכה השנה בפרס ספיר - "דרוש לחשן" של חגי ליניק?

"עדיין לא קראתי, אבל אני בהחלט מתכוון לקרוא. ושלא תהיה טעות - אני בעד פרס ספיר, במיוחד לנוכח כשל השוק הכלכלי שבו מצויה תעשיית הספרים".

- איפה אתה מתגורר ומדוע דווקא שם?

"בהרצליה. ההורים שלי עברו לכאן מירושלים כשהייתי חייל בשירות סדיר, ומאז, למעט תקופות מגורים קצרות בתל-אביב, אני נאמן לעיר הזאת".

- עם איזה גיבור ספרותי אתה מזדהה במיוחד?

"עם כל גיבור של קפקא (וזה ביום טוב)".

- איזה סופר השפיע במיוחד על כתיבתך?

"הייתי רוצה להגיד שבורחס, אבל לעולם לא אגיע לרמתו".

- איזה מועמד היית מציע לתפקיד שר החינוך?

"יאיר לפיד נשמע לי טוב".

- איזה מועמד היית מציע לתפקיד שר התרבות?

"יאיר לפיד. האמת, הוא יכול להיות כל השרים ראש ממשלה נשיא המדינה".

- איזה סופר או משורר שטרם זכה בנובל לספרות ראוי לדעתך במיוחד לזכות בפרס?

"הגיע הזמן לעשות כבוד לאחד משלושת הטנורים הישראליים".

- איזה ספר מתח אהוב עליך במיוחד?

"'החיים של אלון חילו', בעיקר הפרק על פרשת ספיר ותביעת המיליונים שהוגשה נגדי בעקבות ספרי הקודם, 'אחוזת דג'אני'".

- איזה ספר ילדים אהוב עליך במיוחד?

"'סעודה עם המלכה' מאת רותו מודן. פצצה של צחוק, עקיצה למבוגרים הנפוחים ולגינונים הטפשיים שלהם. המשפט הראוותני של המלכה, 'יוגש הקינוח!', מצוטט במשפחה הגרעינית שלנו בסיום כל ארוחה".

- אם היית יכול לצותת לשולחן הסמוך, מי היית רוצה שיישב שם?

"הייתי רוצה לצותת לפרופסור מפורסם לספרות, הידוע כמחרחר ריב סדרתי, ולשמוע כיצד הוא מתכנן את אחד התככים הבאים שלו".

- לאיזה ספר אתה חוזר שוב ושוב?

"קוהלת/איוב. תלוי על איזה צד קמתי באותו יום".

- מה היית משנה או מוסיף בלימודי הספרות בבתי הספר בישראל?

"אלוהים, מזמן לא הייתי בבית ספר. הבנות שלי קטנות מכדי ללמוד ספרות, והזכרונות שלי מימי התיכון הולכים ומיטשטשים. עדיין מעמידים בפינה בימינו?"