מרדנים? יפחיתו לכם מזונות

בצעד חריג, בית המשפט לענייני משפחה הפחית השבוע במחצית את חיובו של אב לשלם מזונות חודשיים עבור בנו, בהכריזו על הילד כ"בן מרדן". המושג "בן מרדן" שאוב מההלכה היהודית בדבר "בן סורה ומורה", אך בהקשר של דיני המשפחה הכוונה היא לילד שמסרב לקיים קשר עם אחד מהוריו על רקע הפירוד בינהם.

על אף שהתוצאה של הפחתת המזונות היא חריגה לחובת הבן, נסיבות המקרה בו דן בית המשפט הן חריגות דווקא לחובת האב. הילד נולד לאב מרומן מחוץ לנישואים, ובמשך שנות ילדותו האב הסתיר את דבר קיומו ולא הכיר בו, אלא לצורך תשלום מזונות בלבד. לאחר שנפטרה רעייתו החוקית, האב יצר קשר ראשון עם הבן, שכבר היה באותה עת בן 5, אך אז ניתק שוב את הקשר, כשבחר לצאת לטיול מסביב לעולם ביאכטה שלו.

ב-5 השנים האחרונות האב החל לפעול משפטית בניסיון לקיים הסדרי ראייה וקשר יציב עם בנו, אך גילה כי איחר את הרכבת. הבן, שכבר הגיע בינתיים לגיל ההתבגרות, מסרב בכל תוקף לפגוש באב, וכל היועצים והפסיכולוגים שהתגייסו לטובת העניין כשלו בניסיונותיהם להזיזו מעמדתו החד-משמעית כנגד האב.

בית המשפט קבע כי אמנם לא ניתן לכפות על הילד להיות בקשר עם אביו בניגוד לרצונו, אך מאידך האב אינו כספומט, ואם הילד אינו מעוניין לכבד את התובע כאב ולהתנהג כבנו - הוא לא יוכל גם להנות מהזכויות המתלוות להיותו בנו של אביו, כגון קבלת כספים למזונות.

אם ההיגיון כל-כך פשוט, מדוע שלילת מזונות ילד מרדן או הפחתתם הוגדרה על-ידי בית המשפט העליון כצעד חריג? מטבע הדברים, ילדים אינם קמים בוקר אחד ומחליטים שהם אינם מעוניינים עוד בקשר עם מי מהוריהם, ובדרך-כלל התנהגות כזאת מצד ילד היא פרי מלאכתו של אחד ההורים.

אפשרות אחת היא שהתנהגותו של ההורה שהבן או הבת מסרבים לקשר עימו הייתה כה שלילית, עד כי יש הצדקה לרגשי העוינות שפיתחו הילדים. אפשרות אחרת היא שסירוב הקשר הוא תוצאה של הסתה של הילדים על-ידי ההורה המשמורן, שאינו משכיל להפריד בין איבתו לבן-הזוג לשעבר ליחסו כלפיו כהורה האחר של ילדיו.

במקרים קיצוניים שבהם ניתן לבודד את ההשפעה של ההורה המשמורן אשר מסית או אף מונע במכוון מהילד להתראות עם ההורה השני, הטלת סנקציה כספית על הורה זה בדמות שלילת מזונות או קנס על כל הפרה של הסדרי הראייה יכולה באמת לשנות את התמריץ של אותו הורה לחבל בקשר בין ההורה האחר לילד.

אולם בדרך-כלל, כמו במקרה שנדון השבוע, הסיבות לניכור בין ההורה לילד הן מורכבות, ולכל הצדדים המעורבים יש אשם תורם במידת מה לקשר שנותק.

השאלה היא מה משרת הסעד של הפחתת המזונות במקרים כאלה, למעט תחושת הצדק שהאב לא "מקבל" אז גם לא "נותן". אם הילד פיתח רגשות כל-כך עוינים כלפי האב עקב נטישותיו הקודמות את הילד - האם העובדה שמעתה גם לא יסייע כלכלית לאימו לגדלו תגרום לילד לאהוב אותו יותר?

פסיקתו של בית המשפט מתבססת על קביעתו כי אין כל הצדקה שילד יתנהג כלפי אביו בצורה מעליבה וגסה, מבלי שתהיה בידיו טענה עניינית המסבירה את יחסו המתנכר. לטעמו של השופט, טענות ענייניות אשר יש בהן להצדיק אולי את הניכור מבלי להיענש בהפחתת המזונות הן טענות על אלימות פיזית או מילולית ממשית, ולפיכך בהיעדרן קובע השופט כי למרות שהאב לא היה בקשר עם הילד במשך שנים מרצונו החופשי - עדיין חלה חובה על האם לשמר דמות חיובית שלו אצל הבן, ולשכנע את הבן לשמור על קשר עם האב גם אם אינו מעוניין בכך.

למעשה, בית המשפט הולך צעד רחוק יותר בציפיותיו מההורה המשמורן, לא רק להימנע מלהסית את הילד כנגד ההורה האחר ללא הצדקה - אלא דרישה לנקוט צעדים אקטיביים לעידוד הקשר בין הילד להורה שאינו משמורן.

מדובר בהרחבה משמעותית של סנקציית ה"בן המרדן", ובציפיות כאלה מההורה המשמורן, אין זה פלא שעל אף שמדובר בדרך-כלל בסעד חריג ונדיר, יצאו תחת ידו של אותו שופט שני פסקי דין שונים המפחיתים מזונות של ילד "מרדן" בטווח של חצי שנה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".