1. זמן שתיקה - זה למעשה מה שנקנה השבוע במועצת הרשות השנייה. לא רק זמן לערוץ 10 למצוא משקיע, ולא עוד אפשרות לממשלה לנסח חוק, או תיקון חוק או החלטה, שתיטיב עם הערוץ לטווח ארוך.
בכל פעם שמתקבל פתרון זמני, כה זמני שאפשר לראות בבירור את שעון העצר, המחשב צעדיו עד לגמר הגדול - יש עיתונאי שמשתתק. בכל רגע שנכתבת חוות-דעת משפטית שנותנת לערוץ 10 עוד 3 חודשים "למנאייק" - יש עורך שמחליט לעצור תחקיר. בכל דיון עם משקיע ובכל משא-ומתן עם בעלי מניות, יש קצה חוט שלעולם לא יבשיל לתחקיר.
מרוב האופוריה התקשורתית סביב דחיית חובות הערוץ, לא הבחנו בתרגיל הגדול. הממשלה סימאה את עינינו. לכאורה, אורגן מוצא בעל חשיבות כפולה - מצד אחד הממשלה קידמה את חוות-הדעת של המשנה ליועמ"ש כך שייראה כאילו היא הלכה לטובת הערוץ. מן הצד השני, חוות-הדעת אפשרה לרשות השנייה להחליט, ובכך לא היא זו שממש הצילה אותו. על פניו, חופש מתלות פוליטית.
אלא שאיך שלא הופכים את זה, התוצאה היא חיזוק התלות בפוליטיקאים. כי ההחלטה הבאה שתצטרך הרשות השנייה לקבל, היא עד כמה אי-התשלום של חובות הערוץ הוא הפרה "מהותית" שלא תאפשר להם לקבל רישיון, או אפילו תאלץ את הערוץ להחזיר את הזיכיון שכרגע הוארך.
כדי להפוך זאת להפרה "זניחה", יהיה צורך - שימו לב - לתיקון חקיקה באותה ועדת כלכלה ישנה וטובה.
2. הזמן הקריטי הוא 3 החודשים הקרובים, לערך. בתקופה זו מתנהל מירוץ נגד הזמן - מה יקרה קודם: האם יבוא משקיע שיחלץ את הערוץ מכל צרותיו הכלכליות - או שנחזור כולנו אל הפוליטיקאים שידונו שוב בסגירת הערוץ? על פניו, 3 חודשים של אוויר לנשימה הם למעשה עוד 3 חודשים של שתיקה גדולה.
עיתונאי חדשות 10 אולי קנו לעצמם עוד תקופה של פרנסה, אך מישהו דואג שוב ושוב שהאדמה תחת רגליהם תרעד ללא הרף. תנועת הלוחות הטקטוניים מורגשת בכל הקומות בבית הוורד בגבעתיים - מזו של התחקירנים הזוטרים ועד לארז ירוק-העד רביב דרוקר, שכבר הודיע לא אחת שהוא לא מודאג ולא חושש לערוך כתבות.
הרשו לי לפקפק. אין אדם שמיטיב מדרוקר להבין איפה הוא עובד ומה המציאות שסביבו. אם הוא לא חושב על ראש הממשלה בנימין נתניהו כשהוא בא לעבודה ועל המשמעת הקואליציונית שהוא מטיל, הוא חושב על רון לאודר שמזרים כסף או על יוסי ורשבסקי המנכ"ל, שמחפש בנרות משקיע וחייב שקט תעשייתי. איפשהו בדרך, אחת מהדמויות האלה שבראשו מכריחות גם אותו לשתוק או לפחות לדבר יותר חלש.
3. 3 החודשים הללו קריטיים, כי אחריהם עשוי להיגמר שוב הכסף בערוץ, ועד אז הרשות השנייה לא תוכל עוד למשוך זמן. ומה אחריהם? תלוי מה יקרה.
המחוקק, אם הנושא יתגלגל שוב לידיו, לא יביא לעולם פתרון כולל לשוק התקשורת. הוא אוהב את הקולות האלה ששומעים בכירי מערכות התקשורת במוחם ונהנה לפגוש אותם מתרפסים במסדרונות הכנסת. אם לחילופין יגיע משקיע, הדבר תלוי בעיקר ביכולותיו הכלכליות, כמו גם באופיו ובקשריו.
כך או אחרת, בינתיים גדל פה דור שלם של עיתונאים, שיודעים שלפעמים עדיף לשתוק. וזה ההישג הגדול ביותר של הפוליטיקאים ממה שקרה השבוע.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
