כמה טוב ומתגמל לעבוד כקבלן חיצוני עם משרדי ממשלה. הנה דוגמה טובה:
משך העבודה: 3 שבועות
התגמול: 40 אלף דולר, כ-150 אלף שקל.
המזמין: רשות החשמל
העבודה: חוות דעת על הסכם הגז של חב' החשמל עם שותפות תמר.
הזוכה הצפוי, המאושר והמעושר: דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, שנותר כ"ספק יחיד".
הקשר הבעייתי: שטרום המליץ לשר האנרגיה על עו"ד אורית פרקש-הכהן, שעבדה תחתיו, לתפקיד יו"ר רשות החשמל.
הכפילות המיותרת: פרופ' דיויד גילה, הממונה על רשות ההגבלים העסקיים, בודק במקביל את החוזה, על היבטיו השונים, ונמצא כעת בדין ודברים עם דירקטוריון חברת החשמל. קשה להניח שבאמתחתו של שטרום יש ידע והבנה עמוקים הרבה יותר משל רשות ההגבלים העסקיים על משק החשמל, התעריפים וחוזי הגז.
מהי, בעצם, הבעיה?
החוזה של חברת החשמל עם שותפות תמר מסתכם במיליארדים ויש לו השפעה מהותית על משק החשמל ועל התעריף לצרכנים. ראוי שמגה-חוזה כזה ייבדק בקפידה, שעוד עיניים יבחנו אותו - מה הם 40 אלף דולר לעומת החיסכון שעשוי להניב ייעוץ טוב.
הכסף של הייעוץ אמנם קטן יחסית להיקף החוזה, אבל לנו יש בעיה עם העיקרון: סביב משרדי הממשלה ורשויות ציבוריות שונות מתקיימת חגיגה ענקית של "ייעוץ" חיצוני - ייעוץ תקשורתי, ייעוץ אסטרטגי, חוות דעת ושאר פירות וירקות. בחלקו, הייעוץ הזה לגיטימי - הרי לא כל החוכמה נמצאת במשרדי הממשלה - אבל בחלקו האחר, הייעוץ הזה, שיונק בשנה מאות מיליונים לפחות מכספי המסים, הוא תמצית החבריזם, המקושריזם והמקורביזם הישראלי.
דרור שטרום הוא חובב ועדות ציבוריות וחובב פרסום לא קטן. הוא מיצב עצמו כ"מר תחרות", כמי שלא עובד אצל אף טייקון וכמי שפועל ללא משוא פנים למען הציבור ולמען שבירת הריכוזיות במשק. בכהונתו כממונה על ההגבלים העסקיים הוא קיבל החלטה שנויה במחלוקת ואיפשר את רכישת קלאב מרקט פושטת הרגל על ידי שופרסל (למען ההגינות, להחלטה היו גם צדדים חיוביים בזמנו - הצלת עסק ענק על עובדיו הרבים).
בהמשך השתלב שטרום בוועדת בכר ובוועדת טרכטנברג. על ועדת בכר כבר אין צורך להכביר מילים ולנהל דיונים תיאורטיים; כבר יש לגביה קונצנזוס - היא הבטיחה מפץ גדול לחוסכים, אבל גרמה הרבה יותר נזק לצרכנים (העלאת דמי הניהול) והגבירה את הריכוזיות בשוק החיסכון הפנסיוני. מהומת דמי הניהול שנרקמת והולכת במסדרונות הכנסת היא תוצאה ברורה ומוחלטת של הכישלון הצרכני בוועדת בכר. גם חברי הכנסת כבר מבינים זאת.
על הרקע הזה מעניין לשמוע את תגובתו של שטרום לחוזה הבעייתי הצפוי שלו עם רשות החשמל. תגובותיו מעידות עליו הרבה יותר מכפי שאנו יכולים להעיד על שטרום. לפניכם שלוש תגובות, בתוספת ההערות שלנו. שיפטו בעצמכם.
תגובת שטרום (1)
"פניית 'גלובס' בעניין מתאימה לעיתון צהוב המתעלם מן העובדות שבפניו ולא לעיתון כלכלי שמכבד את עצמו"
ההגנה הכי טובה היא ההתקפה, במיוחד אם מדובר בביקורת על התקשורת - קל להתחבר אליה וקל מאוד להסכים איתה. הרי זה ברור: התקשורת צהובה (נכון!), רכילותית (נכון!), מוציאה דברים מהקשרם (שוב, 100% נכון) ומסלפת ומתעלמת מהעובדות (אין ספק, 100% נכון). אבל יש גם מקרים שבהם באמצעות הטענות המוצדקות נגד התקשורת, הטוען מנסה להתחמק מהעובדות המיוחסות לו.
במקרה של שטרום, הפוסל במומו פוסל, כי שטרום עצמו אינו חולק על העובדות: הוא צפוי לקבל 40 אלף דולר מרשות החשמל תמורת חוות דעת שלכאורה נראית מיותרת לחלוטין, יש לו היכרות עם יו"ר רשות החשמל הזמנית (שמינוי הקבע שלה מתעכב בינתיים) והוא אף המליץ על מינויה. זו אותה רשות ואותה יושבת ראש שמזמינות אצלו כעת את חוות הדעת.
המלצות על אנשים ומינויים הן דבר לגיטימי, ובחישה במינויים בסקטור הציבורי היא עניין שבשגרה, רק תלוי מי בוחש ומי ממליץ. אם הבוחש שייך לצד ה"נכון" של המפה או של האג'נדה, מניעיו טהורים, זכים ומקצועיים. אם הבוחש אינו שייך לזן הנדיר של צדיקים וצדקנים, המינוי הוא פתאום לא מקצועי, אינטרסנטי ואף מושחת (כפי שניסו למכור לנו במינויו של פרופ' גילה לממונה על ההגבלים העסקיים).
אל תדאגו, אם היה זה בחשן מהסוג השני, שטרום עצמו היה מתייצב נגדו במילים חוצבי להבות על טוהר המידות, טובות הנאה לכאורה וניגוד עניינים לכאורה וכדומה. חיש קל הייתה מתפתחת מהומת אלוהים, צעקות על הקונספירציה ופניות למבקר בדרישה לחקירה - אבל אם מדובר בשטרום, כל העניין צח כשלג. הקשר שלו עם יו"ר הרשות פתאום לא רלוונטי, זה עניין להולכי רכיל וכל העיסוק בנושא מגוחך.
תגובת שטרום (2)
"מסקנתי היא כי למישהו יש עניין ממשי בכך שלא תתבצע בדיקה לגופו של עניין"
שוב, ההגנה הכי טובה היא ההתקפה. שוב, קל להתחבר לטענות שטרום. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שה"מישהו" שהוא מתכוון אליו אבל מתעקש לא לנקוב בשמו הוא קבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה, המנסה, לשיטתו, לטרפד את הבדיקה, ששטרום כבר החליט ופסק ללא עוררין שהיא "לגופו של עניין".
שוב הטייקון המאיים והדורסני (שהרוויח, אגב, את התדמית הזאת ביושר) מנסה לקעקע את הרגולטור האמיץ, העשוי ללא חת אך חלשלוש, שעושה ימים כלילות למען הצרכן העשוק והמסכן. מה ששטרום אומר בעצם, במילים אחרות, הוא שהרשות להגבלים עסקיים, היועצת של המדינה לענייני תחרות וכדומה, אינה מסוגלת לעשות בדיקה "לגופו של עניין".
רק מקצוען מסוגו, נטול הפניות והאינטרסים, מסוגל להתמודד כראוי עם התיק של חוזה הגז עם קבוצת דלק. הרשות להגבלים עסקיים? פרופ' דיוויד גילה? סליחה, מי הם? רק אני, דרור שטרום, מסוגל לטפל "לגופו של עניין" ולטובת הציבור בעניינים שברומו של עולם.
תגובת שטרום (3)
"אם מישהו חושב שיש בעיה ברקע המקצועי שלי בתחום התחרות והניתוח המקצועי שלה, הוא מוזמן לפנות כדי לעתור נגד מועמדותי"
שטרום יודע ודאי, כמקצוען בתחום התחרות, שאין מונופול על מקצועיות ולעתים יש תחרות קשה בין בעלי מקצוע. הוא גם יודע שאם עומדת בפני הצרכן הברירה בין שני בעלי מקצוע ברמה שווה פחות או יותר, הוא יבחר בהצעה הזולה מבין השתיים.
ובכן, במקרה של בדיקת חוזה הגז, הצרכן הוא מדינת ישראל באמצעות חברת החשמל ורשות החשמל. שני בעלי המקצוע הם פרופ' דיוויד גילה, שעומד בראש רשות ההגבלים העסקיים, ודרור שטרום.
האחרון יעלה למדינה 40 אלף דולר, והראשון יעשה זאת בחינם, במסגרת תפקידו. לכן שטרום, כמי שמעיד על עצמו שהוא מקצוען בתחום התחרות, חייב להודות לרשות החשמל על הצעתה הנדיבה, לוותר על 40 אלף הדולרים ולהמליץ לה להשתמש בשירותיהם המצוינים של רשות ההגבלים העסקיים ופרופ' גילה.
כך הוא יוכיח באופן סופי ומוחלט שאין בעיה ברקע המקצועי שלו בתחום התחרות.
eli@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
