עם פרספקטיבה היסטורית ולקיחה בחשבון של תמחורי המניות ושערי הריבית העכשוויים, כמה מקצועני השקעות מאמינים שלמניות יש סיכוי עדיף בהרבה מאשר האג"ח להכות את האינפלציה בטווח הארוך. זה לא אומר שהם מי יודע מה שוריים לגבי מניות, אלא בעיקר שהם פסימיים מאוד בכל הנוגע לאג"ח.
הקונצנזוס בין מומחי ההשקעות שרואיינו לכתבה זו, הוא שהמניות האמריקניות יעקפו בביצועיהן את האג"ח הממשלתיות לטווח הארוך ואת האג"ח הקונצרניות ב-20-30 השנים הבאות, ויחזירו לעצמן את תפקידן המסורתי של גידור בטוח מפני אינפלציה.
"בהחלט לא הייתי יוצא משוק המניות", אומר ג'ק בוגל, מייסד קבוצת ונגארד (Vanguard), המציעה קרנות סל להשקעה רבות מכל הסוגים, כולל מנייתיות ואג"חיות. לדבריו, "הסיכונים שבפנינו היום רציניים מאוד, אבל הסיכויים הם שהמניות ירשמו ביצועים עדיפים".
לא יהיה צריך הרבה כדי שהמניות יניבו תשואות עודפות על אלה שהן הניבו בשנים האחרונות. ב"עשור האבוד" שמשנת 2000 עד סוף 2009 תשואת מדד 500 S&P, כולל דיבידנדים, הייתה תשואה שלילית של 0.9% בשנה בממוצע, לפי חישובי חברת המחקר מורנינגסטאר.
אפילו במחירים הנוכחיים מניות לארג'-קאפ כאלה לא ישיגו את התשואה השנתית הממוצעת הפנטסטית של 18%, שהמשקיעים נהנו ממנה בשני העשורים שבין 1980-1999. ובכל זאת, המניות נראות כעת אטרקטיביות מהאג"ח, בייחוד אלה שמשלמות דיבידנדים, ובייחוד אם בהמשך הדרך צפויה עלייה באינפלציה, שמוחקת את תשואות האג"ח.
"התחזית לאג"ח גרועה באופן מיוחד", אומר ג'רמי זיגל, פרופסור למימון בבית הספר לעסקים וורטון ומחבר רב המכר "מניות לטווח הארוך". "האג"ח נמצאות כעת באופנה ובתמחור יתר, כפי שהמניות היו בסוף שנות ה-90. אחרי 30 שנים טובות של ירידה בתשואות ועלייה במחיריהן, התרחיש הטוב ביותר שצפוי לאג"ח ב-20-30 השנים הבאות, הוא החזר אפסי למשקיעים אחרי אינפלציה, והתרחיש הצפוי יותר הוא החזר שלילי", אומר זיגל.
משקיעי קרנות, היזהרו
אם שערי הריבית יטפסו בשנים הבאות, כפי שצפוי בהתחשב בריביות הנמוכות מאוד של היום, מחירי אג"ח קיימות בריביות נמוכות ירדו. זה יורגש בעיקר על-ידי מחזיקי קרנות נאמנות שמתמחות באג"ח ותעודות סל, ופחות על-ידי אלו שקנו אג"ח ספציפיות. האחרונים יכולים לקבל את מלוא הערך הנקוב של האג"ח בפדיון, ואילו הקרנות אינן מגיעות לפדיון.
"אנחנו בשלב מתקדם מאוד של השוק השורי הכללי באג"ח", אומר דייויד רוזנברג, הכלכלן והאסטרטג הראשי של גלוסקין שף (ולשעבר מריל לינץ' בצפון אמריקה). "אני לא דובי לגמרי לגבי האג"ח, אך כאשר התשואה לחמש שנים היא מתחת ל-1% - אתה יודע שהמשחק לא נגמר, אבל הוא קרוב לסיומו".
מחירי המניות, לעומת זאת, לא נראים מנופחים. בסוף 2011 מדד 500 S&P נסחר במכפיל קצת נמוך מ-13 לרווחים החזויים ב-2012; לעומת מכפיל ממוצע של 17.5 מאז תום מלחמת העולם השנייה, לפי S&P קפיטל IQ. במארס 1999 נסחר המדד הזה במכפיל רווח חזוי של 33.5.
ההשוואות הללו בין התמחורים הובילו את המומחים לראות אפסייד למניות, גם אם מוגבל בשלב ראשון. היעד של המשקיעים כעת הוא להישאר מעל האינפלציה, לא לעשות מכות, ובעיני המומחים - המניות יתאימו יותר ליעד הזה.
"שוק המניות לא צריך לרשום ביצועים מסחררים כדי לעקוף את שוק האג"ח", אומר רוג'ר איבוטסון, פרופסור למימון באוניברסיטת ייל ומייסד חברת נתוני השקעות חלוצית שנקראת על שמו ושייכת כיום לחברת מורנינגסטאר.
בקיצור, בשנים הבאות נתחיל אולי לראות תמונת השקעות שגרתית יותר, שבה משקיע המניות האמריקני מתוגמל על לקיחת סיכונים, והמניות עוקפות את האג"ח. חישובי פרמיית הסיכון המנייתית מסתמכים בדרך-כלל על תשואת אג"ח האוצר לעשר שנים. במשך יותר מ-80 שנה משקיעי המניות נהנו מפרמיית תשואה ממוצעת של 4 נקודות אחוז מעל תשואה זו.
בימינו תשואת האג"ח לעשר שנים היא 2% - מה שאומר שתשואת המניות הממוצעת תהיה 6% בשנה ב-80 השנים הבאות, כולל דיבידנדים ולפני אינפלציה. תמהיל חצי-חצי של מניות ואג"ח צפוי להניב 4% בשנה, או תשואה ריאלית של 2% אם האינפלציה תהיה 2%.
"אנשים אולי לא ירצו להכניס הרבה כסף למניות כפי שעשו בעבר, אבל בטווח הארוך, זה זמן טוב לקנות מניות", הוסיף איבוטסון.
להתאים תחזיות למציאות
למומחים יש תחזיות שונות לתשואות המניות בטווח הארוך. זיגל מבית הספר וורטון הוא אחד האופטימיים ביותר. "כאשר קונים מניות בתמחור נמוך מהממוצע - מכפיל של 15 לרווח ב-50 השנים האחרונות, התשואות עולות על הממוצע הרב-שנתי, שהוא 6% עד 7% בניכוי אינפלציה", הוא אומר, "מהרמות הנוכחיות אפשר לצפות ל-8%-9% ריאליים בשנה ממניות".
בוגל, איבוטסון וכן טד ארונסון, מייסד חברת הייעוץ ארונסון ג'ונסון אורטיז, צופים תשואה של 7% נומינליים מהמניות בעשורים הבאים. אחרים צופים תשואות עוד יותר צנועות מהמניות, שעדיין יעקפו את האג"ח בניכוי אינפלציה. רוב ארנו, יו"ר חברת ניהול הנכסים Research Affiliates ומחבר מחקרים על סיכוני השקעות ותשואה, אומר שבעשר השנים הבאות התשואה שצפויה ממניות, היא 5% בשנה בממוצע.
כל אחת מהתחזיות הללו נמוכה מהתשואה השנתית המצרפית הכוללת של 9.8% בשנה שרשם מדד 500 S&P מאז 1926; מהתשואה השנתית מאג"ח האוצר האמריקני באותו פרק זמן - 5.7%; ומהתשואה בסך 8.2% מתיק של 60% מניות, 20% אג"ח ו-20% מזומן (תוכניות חסכון).
"הדבר הראשון שהמשקיעים צריכים לעשות, הוא להוריד את הציפיות שלהם", אומר ארנו. "אם אתה מצפה ל-8%, תתנהג אחרת מאשר אם אתה מצפה ל-4%. תבזבז יותר ותקדים את תוכנית הפרישה שלך לפנסיה. ברמה של 4% תחסוך יותר באגרסיביות ותתכנן לעבוד יותר שנים".
ארנו לא מאמין שמניות הן סוג השקעה עדיף מטבעו. הוא חושב שבעבר הוקדשה יותר מדי תשומת לב לאקוויטי. אנשים צריכים "להסתכל על כל הספקטרום של ההשקעות שזמינות להם", לדבריו, לא רק על מניות ואג"ח.
הוא ממליץ על "נדבך שלישי" לתיקי ההשקעות לצד מניות ואג"ח: נכסים שמקזזים אינפלציה. מדובר בעיקר בסחורות, ומניות ואג"ח של מדינות שמייצרות אותן, בייחוד בשווקים המתעוררים. "הפולחן של המניות גרם יותר מדי נזקים. אנשים צופים שהשווקים יעשו עבורם את החיסכון באמצעות תשואות גבוהות. זה פשוט לא מציאותי", אומר ארנו.
השורה התחתונה שלו היא "להוריד את הציפיות מהתשואות, להרחיב את ארגז הכלים ולהבין שהתשואה הריאלית היא זו שחשובה".
בחמישים השנים האחרונות כשהתשואה באגח יורדת המניות מזנקות
*** כל הזכויות שמורות ל- MarketWatch.com 2012
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
