מה קורה היום בעסקים במתחם השוק הסיטונאי בתל אביב?

במתחם השוק הסיטונאי לשעבר, בלב תל אביב, מתקדם לאיטו פרויקט המגורים הגרנדיוזי "גינדי תל אביב". אבל לא כולם משתתפים בחגיגה. בעלי בתי קירור וחנויות, שפעלו שנים כעסקים נלווים לשוק, מנהלים היום מלחמה משפטית נגד העירייה, שמנסה לטענתם לחסל את עסקיהם.

בתי הקירור והחנויות החלו לצוץ בסמוך למתחם השוק הסיטונאי כבר בשנות ה-60 וסיפקו שירותים נלווים ליושבי השוק, כולל קירור, אחסנה ואריזה. אבל ב-2005 אושרה תוכנית חדשה למתחם, ומשם נסללה הדרך להריסת המבנים ופינוי השוק לאתר חלופי בצריפין.

"הנכסים התומכים" נמצאים קרוב מדי, אבל לא קרוב מספיק, למתחם הנחשק. ממערב למתחם שבו בונה גינדי, אבל לא חלק ממנו. מבחינתם, זה אומר שהם יכולים להמשיך לעבוד בבניינים הישנים, לפחות כל עוד הם חתומים על חכירת משנה עם העירייה עד 2025. אלא שהעירייה הודיעה לבעלי העסקים, שעם סגירת השוק לא תאפשר להם פעילות בחלקה 92 הסמוכה אליהם, דבר המונע כניסת כלי רכב, ולטענתם היווה יריית פתיחה להמתת עסקיהם.

אינטרס אישי

טענתם הראשונה היא כי שהעירייה חסמה את הגישה אליהם. צריך לזכור שטרם מכירת חלק א' של המתחם לקבוצה המורכבת מגינדי השקעות, האחים גינדי ורבוע כחול נדל"ן, החזיקה העירייה ב-25% מהקרקע, לצד חברת השוק הסיטונאי (75%), שנמצאת בבעלות חברת תנובה וסוחרי השוק, והיא עודנה מחזיקה בשיעור דומה בחלק שטרם שווק. על כן, טוענים החוכרים, לעירייה יש אינטרס מובהק לסלקם מהשטח, שאמור לשמש לבניית שכונה יוקרתית.

"קרוב ל-30 משפחות התפרנסו בכבוד מהעסקים האלה במשך קרוב ל-30 שנה", אומר בני רזנאוי, בנו של עזרא רזנאוי שחכר עם אחיו, פואד, חלק מהשטחים בשנת 1981, "היו לנו כאן עסקים רווחיים, ויום בהיר אחד ב-2006 העירייה החליטה ללכת על עסקת נדל"ן נפלאה, ומאז התחילו להטריד אותנו. זה התחיל ב-2006 כשהעירייה אמרה שלא תחדש לנו את רישיונות העסק - החלטה שבוטלה בבית משפט.

"זה המשיך בדרך הגישה לנכסים. פתחו לנו שביל מרחוב החשמונאים, שאמור להיות ברוחב שלושה-ארבעה מטר אבל למעשה הוא ברוחב 80 ס"מ, בגלל נכס לא חוקי שחוסם את הדרך שאני אמור לעבוד בה עם טריילרים".

רזנאוי מסביר שגם אחרי שפעילות השוק הסיטונאי פונתה מהמתחם עדיין יכלה החברה שבבעלות אביו ודודו להעניק שירותים לגורמים רבים אחרים הזקוקים לבתי קירור ומחסנים. "יש לך עסק, גם אם השכנים שלך עברו", הוא אומר, "במשך מספר שנים התאפשרה כניסה זמנית מרחוב קרליבך, וניתן היה להכניס משם משאיות. אבל כשהתחילה העבודה של קבוצת גינדי, סגרו לנו את כל הכניסות ואמרו שאנחנו צריכים להיכנס מרחוב החשמונאים, אבל שכחו שצריך גם כניסה שדרכה נוכל לקיים את עסקינו".

את דרך הגישה מרחוב החשמונאים חוסמת בחלקה מסעדת השקד, נכס שהוגדר בדיוני בימ"ש השלום כנכס בלתי חוקי, שצריך להרוס, כדי להכשיר את דרך המעבר. אולם נכון להיום, המסעדה עומדת במקומה.

בפברואר הקרוב צפוי בית המשפט המחוזי לדון בערעורם, לאחר ששופט השלום בתל אביב, חיים טובי, קבע בפברואר 2011 שלמרות שזכות המעבר הוקנתה לחוכרי המשנה, הפרשנות להסכם היא שהרשות הייתה מוגבלת בזמן ותקפה כל אימת שהשוק הסיטונאי פעל. עם זאת, בעניין חסימת שביל הגישה על ידי מסעדת השקד, הסכים טובי שהכשרת דרך המעבר מחייבת הריסת המבנה הלא חוקי. טובי טען שלא נעלמה מעיניו טענת חוכרי המשנה, ש"לא ניתן להכשיר את דרך המעבר, היות שהעירייה מאפשרת מזה עשרות שנים, בקלות דעת ובחוסר אחריות, למסעדת השקד לתפוס באופן לא חוקי 66 מ"ר". טובי הורה לחוכרים להגיש תביעה לסילוק ידי מסיג הגבול משטח חלקתם.

בערעור, שהוגש באמצעות עו"ד פשדצקי, נטען כי טובי טעה בקביעתו שעם סגירת השוק הסיטונאי הם איבדו את זכותם למעבר. לדברי פשדצקי, "גם אם לא תתבצע בנכס פעילות קירור, יצטרכו חוכרי המשנה דרך כלשהי, כי כשמכרו להם את הנכס מכרו להם גם את דרך הכניסה ולכן העירייה אחראית לתת להם דרך חלופית לכל פעילות שהיא".

"רודפים אותנו"

בנוסף, החוכרים סבורים שהעירייה מנסה לעצור את פעילותם בחזית נוספת: שינוי סיווג הארנונה. "כחלק מניסיונות ההתשה של העירייה", אומר רזנואי, "ובגלל שהיא לא מעוניינת שנהיה פה, שינו ב-2007 את סיווג הנכס של 'דורית קירור' לצורכי ארנונה מסיווג מחסן, לפיו חויבנו במשך עשרות שנים, לסיווג עסק. בקיצור, מנסים להרוג את העסק שלנו מכל דרך אפשרית".

בעתירה מינהלית שהגישה משפחת רזנאוי לביהמ"ש המחוזי, ושפסק הדין בעניינה צפוי להתקבל בתקופה הקרובה, נטען שמשמעות שינוי הסיווג היא שבמקום שהשטח המשמש בית קירור יחוייב בתעריף מחסן - 130,940 שקל בשנה, הוא מחוייב בתעריף מסחר, 510,335 שקל לשנה, כמעט פי 4". היום, טוען פשדצקי, הסכום כבר עלה לכ-600 אלף שקל לשנה.

פשדצקי מוסיף עוד שהעירייה הפלתה את "דורית קירור" לרעה לעומת בתי קירור אחרים באזור שממשיכים לחייב אותם בסיווג מחסן, "כשהמשמעות היא תוספת של חצי מיליון שקל נוספים בארנונה בשנה".

לטענת משפחת רזנאוי, העירייה"עשתה זאת משיקולים זרים שנובעים מ'הכובע' השני אותו היא חובשת בענייננו, היותה בעלת עניין בפרויקט העומד להיבנות בשטח ששימש עד לאחרונה את השוק הסיטונאי".

בעתירה זו, שנידונה בפני השופט עודד מודריק, טענה העירייה ששינוי הסיווג נעשה בשל גילוי עובדות חדשות בבדיקה שעשתה בנכס, לפיהם בבית הקירור מתנהלת פעילות עסקית ושלקוחות מבקרים בעסק, כשמדובר בקומות צמודות, והרי לפי התקנות מחסן מוגדר ככזה רק באם קומתו לא צמודה לקומת החנות ומבקרים לא נכנסים אליו.

רזנאוי: "אנחנו לא יכולים להיכנס לעסקינו ועצם זה שהתחלנו במשפטים מול העירייה, היא רוצה להעניש אותנו עכשיו. קודם מנסים לשלול מאיתנו את רישיון העסק, אחר כך חוסמים לנו את דרך הגישה ואז משלשים לנו את הארנונה.

כך הם מנסים לחסל את עסקינו. איזה עסק יכול להחזיק מעמד עם 56 אלף שקל בחודש תשלום ארנונה? המתחם פה סגור, אין גישה, אנחנו בקושי יכולים להיכנס ברגל והם עדיין רוצים מאיתנו ארנונה, והם לא מוותרים. הם רודפים אותנו".

העירייה: "מדובר בטענות סרק"

עיריית תל אביב מסרה בתגובה: "מדובר בטענות סרק שהועלו בעבר ונדחו על ידי בימ"ש השלום. נציגי החוכרים הגישו ערעור לביהמ"ש המחוזי והעירייה תפעל ע"פ החלטתו. באשר לטענות על חיובי הארנונה נציין כי שלוש ערכאות - של ועדת הערר, ביהמ"ש לעניינים מינהליים וכן ביהמ"ש העליון, קבעו כי הנכס של דורית קירור לא עונה להגדרת 'מחסנים'. בפני בימ"ש לעניינים מינהליים תלויה ועומדת עתירה של דורית קירור בעניין אפלייתה לעניין סיווג הנכס. בעתירה זו הוגשו סיכומים ואנו ממתינים לפסק דינו של השופט עודד מודריק".

"פוסט שוק סיטונאי"

ההיסטוריה של שטח המריבה מתחילה ב-1958, אז החכירה העירייה את חלקה91 שבבעלותה לחברת רולידן עד לשנת 2025, עם אופציה להארכת החכירה. חלקה זו גובלת ברחוב החשמונאים בצפון, ברחוב קרליבך בדרום-מערב ובדרך בגין בדרום-מזרח. כן היא גובלת בחלקה 92 מדרום-מזרח.

אחרי שהקימה את הבניין החכירה חברת רולידן את יחידותיו בחכירת משנה, שכוללת את תנאי חוזה החכירה שנחתם בינה לבין העירייה. משפחת רזנאוי, משפחת ויינקרנץ ועובדיה סלם, הם מבין חוכרי המשנה של היחידות שבאגף הדרומי. משפחת רזנאוי חכרה את בית הקירור המצוי בקומת המרתף וחנות לפירות וירקות בקומת הקרקע והפעילו את "דורית קירור ושיווק פרי". את זכויותיהם רכשו מחוכר משנה מקורי בשנת 1981. ויינקרנץ וסלם הם מבין חוכרי המשנה של ארבעה מחסנים בקומת הקרקע. המעבר לעסקיהם של אלה באמצעות כלי רכב נעשה במתחם השוק הסיטונאי, מרחוב קרליבך, דרך חלקה 92, אבל מרגע שהחליטה העירייה על פינוי השוק, המעבר נחסם.

חוכרי משנה אלה הרי לא פונו לאתר החלופי של השוק הסיטונאי בצריפין והם ממשיכים בחכירת הנכסים לפחות עד מועד פקיעת החכירה ב-2025, ולטענתם עדיין יכולים לספק שירותי קירור, אחסון ואריזה גם בתקופת "פוסט השוק הסיטונאי", לעסקים שאינם פועלים בשוק הסיטונאי. רק שבפועל, ללא גישה של כלי רכב, הפעילות הופסקה.