מדהים, מטורף, מרתק, צפוי

אפשר לכתוב ספר שלם על המשחק שהיינו עדים אליו במלבורן. מדהים, מטורף, מרתק, עוצר נשימה. אבל בסופו של דבר הסוף היה די צפוי. כן, כן. דיוקוביץ' שחקן טניס יותר טוב מרפא בנקודת זמן זו. נקודה. שבעה ניצחונות רצופים, כולם בגמרים, שלושה מהם בטורניר גראנד סלאם, על כל משטח אפשרי, זו סטטיסטיקה שמלמדת שאין פה שום אלמנט של מזל.

מבחינת טניס טהור, זה בכלל נס שהמשחק הגיע לחמש מערכות. אחרי המערכה הראשונה שהיתה קרב התשה של שעה ועשרים דקות (6-7 לנדאל), דיוקוביץ' שינה טקטיקה, הבין שהוא חייב לקחת יוזמה והחל להכתיב קצב. מאותו רגע ראינו אותו משחק קרוב יותר לקו הבסיס, כשהוא מריץ את נדאל מצד לצד ובעיקר מפעיל לחץ כבד על ההגשה השנייה של רפא. יש פתגם עתיק בטניס שאומר שאתה טוב כמו ההגשה השנייה שלך. אז הנה, עוד קלישאה שהתבררה כנכונה מאוד: בגמר רפא זכה ב-45% מהנקודות על ההגשה השנייה שלו, לעומת 63% הצלחה לדיוקוביץ'.

הלחץ על ההגשה השנייה פירק את נדאל. הוא נכנס למצב מגננה בכל פעם שהחטיא הגשה ראשונה, מה שגרר לחץ פיזי ופסיכולוגי. בנוסף, החיתוכים שלו בגב היד היו קצרים מדי ואפשרו לדיוקוביץ' להוציא לו את הנשמה ואת האנרגיה. רפא אמנם הצליח להגיע למערכה מכרעת, אבל עשה זאת אחרי שרץ הרבה יותר מדיוקוביץ' ובמערכה החמישית זה היה בעוכריו.

מבחינה טקטית, קרה עוד משהו שהכריע את המשחק: בניסיון לצאת מהמגננה שנקלע אליה, רפא נגרר לשחק טניס יותר הרפתקני ונאלץ ליזום "בכוח". זה עבד לזכותו של הסרבי. במערכה החמישית העלה רפא את העוצמה של החבטות הממוצעות שלו מ-72 מייל לשעה ל-75 מייל לשעה. מה המשמעות? שרפא, מלך הטופספין, החליט לחבוט חבטות יותר חזקות וישרות ("פלאט" בעגת הטניס). בסגנון הזה לסרבי יש יתרון, הוא יותר מורגל לטניס מהסוג הזה, וברגעים המכריעים של המערכה החמישית נדאל ביצע טעויות פשוטות שעלו לו במשחק.

הניצחון הזה לימד עוד משהו על הפער שהולך ונפתח בין השניים: אפילו בתחום שבו לרפא אמור להיות יתרון על פני דיוקוביץ', כושר גופני, כבר אין לו יתרון. בגמר הכי ארוך בהסטוריה של הסלאמים (5 שעות ו-53 דקות), ובפעם הראשונה שמשחק בין השניים הללו הגיע לחמש מערכות, דווקא דיוקוביץ' היה זה שנראה יותר חד במשחקונים האחרונים (גם אם בין הנקודות הוא נראה כאילו שהוא עומד להתפרק).

מה הלאה? אחרי השנה האחרונה שבה דיוקוביץ' עשה דברים שאף אחד אחר לא עשה מעולם (מה שהעלה תהיות לגבי היכולת שלו לשמור על אותה רמת עליונות), הוא עצמו איתגר את חובבי הטניס ואת היריבים שלו, כשאמר-שאל בפשטות "למה לא לשחזר את השנה האחרונה? אני מאמין שאהיה אפילו יותר טוב".

עכשיו נשאר להמתין ארבעה חודשים לראות אם תוכנית ההשתלטות שלו הושלמה: הרולאן גארוס הוא הגראנד סלאם היחיד שעדיין לא הצליח לקחת.

***

הטורניר במלבורן מעלה שוב את ההשוואה הבלתי נמנעת בין סבב הנשים לזה של הגברים. בעוד שסבב הנשים מספק לנו בקביעות אלופה חדשה (7 אלופות שונות ב-9 הסלאמים האחרונים), הסבב הגברי מספק לנו את ה"פיינל פור" של דיוקוביץ', רפא, רוג'ר ואנדי מארי. ארבעה שיכולים לפתוח סבב פרטי משלהם.

לחובבי ההפתעות מחכה בשורה לא כל כך טובה: הפער בין הארבעה הללו לשאר הסבב רק הולך וגדל. אם לא יקרה שום דבר לא צפוי, קשה לראות מישהו שיחדור לחבורה הזאת ששלושה מתוכה נמצאים בשיא הקריירה שלהם מבחינת הגיל, והרביעי (פדרר) יכול עדיין להגיע לחצי גמר של טורניר גדול תוך כדי שינה.

אבל גם בתוך הרביעייה יחסי הכוחות משתנים. פדרר הפנומן כבר לא מפחיד אף אחד בחבורה. הוא מקבל רספקט על הישגיו בעבר ועל הקלאסה, אבל במשחק של הטוב מחמש מערכות הוא יפסיד ברוב המפגשים גם לרפא וגם לדיוקוביץ', למעט על דשא. אנדי מארי הוא אמנם כבר לא נער המים שמקבל צ'פחות, ולמעשה הוא היחיד בטורניר באוסטרליה שהסתכל לדיוקוביץ' בלבן של העיניים בזמן אמת וכמעט גבר עליו. הוא חבר לגיטימי בחבורה, אם כי עד שלא יזכה בטורניר גראנד סלאם אין לו ממש זכות דיבור. ועדיין, יש הרגשה שהשנה הזאת יכולה להיות השנה שבה ישבור את המחסום. השידוך עם איבן לנדל כמאמן יכול לעזור לו לעשות את קפיצת המדרגה הזאת שהיא בעיקר מנטלית. במרתון שלו מול דיוקוביץ' בחצי הגמר הוא הוכיח הרבה יותר בגרות ורוח לחימה מבעבר, בנוסף לאלמנט של יציבות מהקו האחורי, בניגוד לרכיכה שהיה בפעמים האחרות שבהן הגיע למעמדים הללו.

***

נקודה קצרה על גמר הנשים: רחמים על רוכשי הכרטיסים שחזו בקצת יותר משעה של טניס ובתצוגת נפל של שראפובה (6-3, 6-0). זה כבר גמר שני ברציפות שאליו היא מגיעה ולא מצליחה להיכנס למשחק, אחרי שהובסה על ידי קביטובה בווימבלדון האחרון.

ובכל זאת מתוך הר השעמום של סבב הנשים, הנה נקודה אחת לחיוב: ויקטוריה אזרנקה הבלארוסית. לפחות יש לנו סוף סוף מדורגת ראשונה בעולם שגם מחזיקה בתואר גראנד סלאם, בניגוד לווז'ניאקי הדנית שדורגה ראשונה בעולם בתקופה האחרונה אבל מעולם לא זכתה בטורניר גדול.