"המדינה חייבת לחזור ולקבל אחריות על החיסכון הפנסיוני"

"החיסכון הפנסיוני של אזרחי המדינה אינו משרת את מטרות החוסכים והמדינה. הממשלה התנערה מאחריות לעתיד הפנסיוני של האזרחים והעבירה אותו לשוק הפרטי, והמשמעויות בעתיד עלולות להיות הרות גורל לאזרחים ולמדינה כולה", מזהיר ד"ר זאב רותם, העומד בראש חברת הייעוץ רותם אסטרטגיה. החברה ייעצה בין היתר לאגף שוק ההון באוצר, בנק ישראל וגופים עסקיים מובילים, ביניהם גופים מוסדיים גדולים, ונחשבת איכותית ומובילה בנושאי מדיניות, תכנון אסטרטגי וארגון.

בראיון ל"גלובס", טוען רותם כי "המדינה חייבת לחזור ולקבל אחריות על החיסכון הפנסיוני, לחוקק חוק פנסיה ממלכתית, להקים רשות לאומית לחיסכון פנסיוני וליצור רובד חיסכון פנסיוני בסיסי שינוהל באחריות המדינה, במטרה לשמור על ערך כספי הציבור. כספי החוסכים אינם נשמרים דיים, ויש חשש שלא ישרתו את החוסכים לעת זיקנה, בגלל דמי הניהול ואיכות ההשקעות".

- האם דמי הניהול אינם משקפים את העלויות הנדרשות לניהול אפיקי החיסכון?

"דמי הניהול הממוצעים נעים כיום בין 1% ל-1.5% לשנה מהצבירה. במבנה השוק הנוכחי, קשה לדרוש מהגופים המנהלים להוריד את דמי הניהול באופן דרסטי".

- מדוע לדעתך ההשקעות אינן מנוהלות באופן אופטימלי בראייה לטווח ארוך, הרי נראה שהתספורות שנעשות אינן חותכות באופן משמעותי מהפנסיה?

"הכספים שבהסדרי החוב לכאורה אינם גבוהים, אך הם אינם משקפים את רמת הסיכון האמיתית להחזר האג"ח, שהיא הרבה יותר גבוהה, משום שהחוב המדובר צעיר. נוסף על כך, אני צופה שעם התעצמות המשבר נראה עוד הרבה תספורות במיליארדי שקלים נוספים".

- אתה פסימי בנוגע לניהול ההשקעות, אבל השווקים הם מחזוריים מטבעם, והתשואה החיובית מכסה על אובדן דמי הניהול.

"גדולי הכלכלנים והמשקיעים בעולם מעריכים שאנו עומדים בפני משבר כלכלי עמוק, שיימשך שנים, ואני שותף להערכה הזאת. לא ניתן יהיה לפצות על הפסדי דמי הניהול וההשקעות הבעייתיות על ידי תשואה חיובית. להיפך, דווקא בתקופה של משבר כלכלי נדרש ניהול השקעות שמרני בראייה ארוכת טווח, שיגן על כספי החוסכים.

"נוסף על כך, כספי החיסכון הפנסיוני אינם משרתים כיום השקעות לצמיחה במשק. כספי החיסכון הפנסיוני אמורים להיות המנוע המרכזי לצמיחה, להגדלת התעסוקה ולהכנסות האזרחים. כיום, חלק גדול מהכספים הולך לדברים שאינם תורמים לצמיחה, והמחסור בהשקעות תומכות צמיחה יפגע בעתיד בדור הצעיר, שיתקשה למצוא תעסוקה והכנסה הוגנת במדינה, וגם בממשלה, שתתקשה לתת 'חגורת הגנה' לשחיקה בכספי החוסכים".

פנסיה בסיסית

הפתרון שמציע רותם למצב הוא לקדם במהירות חוק פנסיה ממלכתית ולהקים רשות לאומית לחיסכון פנסיוני, "שתגן על כספי החוסכים ותבטיח שהם ישמשו למטרות צמיחה של המשק". כיום יש שני רובדי פנסיה - הקצבה מביטוח לאומי והחיסכון הפנסיוני בשוק הפרטי. רותם מבקש להוסיף רובד נוסף בין שני אלה - פנסיה המבוססת על קצבה חודשית, בניהול ממלכתי.

- איך חוק כזה ישנה את המצב הנוכחי?

"המדינה תיצור רובד פנסיה קצבתי בסיסי בניהול ממלכתי עבור שכר של עד פעמיים השכר הממוצע במשק. שליש מכספי החיסכון ילך לאג"ח מיועדות, שלא ייכנסו לתקציב המדינה הרגיל אלא ישמשו רק להשקעות בחינוך, בריאות, דיור ורווחה, לטובת דור העתיד. שליש ינוהל בקרן ייעודית לעידוד צמיחה באמצעות השקעה בהלוואות לעסקים קטנים ובינוניים, שצומחים בתקופת משבר יותר מעסקים גדולים; להשקעות במו"פ, דרך המדען הראשי וקרנות הון סיכון להיי-טק; ולמימון מיזמי BOT של המדינה, שהיום ניתן על ידי הסקטור הפרטי, בריבית גבוהה, אך בפועל בערבות מדינה. היתר יושקע בשוק ההון על ידי ועדת מומחים בלתי-תלויים. המדינה תתחייב לתת לפנסיה הממלכתית הבטחת תשואה ריאלית של 3%".

- ומה עם הגופים הפרטיים?

"כל הגופים בשוק יוכלו לשווק את הפנסיה הממלכתית וליהנות מההשקעות ומהבטחת התשואה של המדינה, ובתנאי שדמי הניהול שהם גובים לא יעלו על 0.5%. הבנקים וסוכני הביטוח יוכלו לקבל דמי הפצה מרביים של 0.1% מהצבירה למשך שלוש שנים בלבד. גם עמיתים תוכל לשווק את המוצר הממלכתי לכלל האזרחים, וההצטרפות לפנסיה הממלכתית תהיה פתוחה לכל אזרח, ישירות דרך בנק הדואר ('הבנק החברתי'). כל הכספים הנמצאים היום בפנסיה חובה יועברו אליה".

מעבר למסלול הפנסיה הממלכתי הבסיסי, אומר רותם, ימשיכו הגופים המנהלים לשווק ולנהל מגוון מוצרים, ללא גיבוי וביטחון ממשלתי. "בין תפקידיה של הרשות הממלכתית יהיה לפקח באופן אפקטיבי יותר על גובה דמי הניהול ועל איכות ניהול ההשקעות ברובד השני. בהזדמנות זו, רצוי להגדיל את הגמישות של הגופים המנהלים לפתח ולשווק מכשירי חיסכון מגוונים יותר ומתאימים יותר לצורכי החוסכים".

- האם הצעדים שאתה מציע מגדילים את העלות והסיכון למדינה?

"להערכתי, להיפך. לממשלה יהיו יותר כספים זמינים להשקעות כלכליות וחברתיות נכונות. נוסף על כך, עם הפעלת הפנסיה הממלכתית, ניתן יהיה לוותר על הטבות המס שהמדינה נותנת היום לחוסכים במיליארדי שקלים לשנה, כך שבחשבון הכולל המדינה והאזרחים רק ירוויחו".

גם אופי ההשקעות פוגע בחיסכון - דעה / רון שטיין

1. הדיון הער בסוגיית דמי הניהול היקרים בגמל ובביטוחי המנהלים הוא מהמוצדקים ביותר - מדובר באחד ממשמידי הערך המרכזיים ביותר בכל הנוגע לחיסכון הפנסיוני של הציבור. ואולם, הורדה דרסטית שלהם, למשל ל-0.7%, כפי שמציע חבר הכנסת חיים כץ (ליכוד), עלולה להביא לשפיכת התינוק עם המים. אם הרגולטורים והמחוקקים יגזימו בהורדת דמי הניהול, אפשר שבעתיד נגלה, באיחור, שיצרנו שוק פנסיוני שאין בו תחרות והשירות לעמיתים רחוק מהסטנדרטים הרצויים.

במקביל להעברת כספי הפנסיה לשוק הפרטי, עם המעבר לפנסיה צוברת ובמיוחד לאחר רפורמת בכר, החלה הרגולציה לדרוש מהגופים הללו לעמוד בסטנדרטים מחמירים בנוגע לניהול הכסף ומתן השירות לחוסכים, וזאת מתוך מחשבה שמחיר החיסכון אינו "הדבר החשוב היחיד", אלא גם "איכות החיסכון" חשובה. כעת, יש ליצור נורמה חדשה, שתמנע בין היתר את המצב הקיים, שבו עמית בודד ולא חזק מסבסד מחשבונו את העמיתים החזקים, אך אסור לאשר באופן אוטומטי, ללא בחינה, רף דמי ניהול שלכאורה מיטיב הרבה יותר עם החוסך אך עלול להתברר בעתיד כדרסטי מדי. הדבר עלול להוביל ליצירת שוק של "מוצר" אחד בסיסי ותו לא.

לא רק זאת, לדעתנו אין להסתפק בקביעת רף עליון כשיעור מהחיסכון; יש לקבוע גם רף שקלי עליון, שדמי הניהול לא יעלו עליו בפועל, כדי למנוע מצב של גביית יתר. כך, לקוחות בסוף תקופת החיסכון שלהם, שכבר מחזיקים בצבירה נאה, ישלמו אף פחות מ-0.7%, והגוף המנהל לא יפסיד הרבה מדי על החוסכים הצעירים, בעלי הצבירה הנמוכה, ויוכל לספק שירות וממשל תאגידי ראויים לאורך זמן.

2. דמי הניהול הגבוהים אינם הגורם היחיד שפוגע בחיסכון לטווח ארוך; גם אופי ההשקעות של הגופים המוסדיים עלול לכרסם בו. החיסכון הפנסיוני הוא גורם מרכזי בעידוד הצמיחה במשק, מאחר שחסכונות הפרטים לטווח ארוך הם מקור אשראי חשוב להשקעה. ואולם, למרות החשיבות האדירה שיש לספקי האשראי המוסדיים בתמיכה בצמיחה, כמנוע ליצירת תשואה בת-קיימא גם בעוד 20 ו-30 שנה, בשנים האחרונות אנחנו רואים שהחיסכון המוסדי הופך פעמים רבות "ספקולטיבי", כלומר הוא אינו תומך בתשתיות ובתעשיות אלא מספק מימון לרכישת קרקעות ומגדלים מעבר לים ולהרפתקאות נוספות שהקשר בינן לבין צמיחה ריאלית של המשק הוא מקרי אם קיים בכלל.

כיום, רק מיעוט מקרב הגופים המוסדיים, בעיקר הגופים הגדולים, מחפשים במוצהר להשקיע במיזמי תשתית, למשל. חלק ניכר מכספי הפנסיה, שאמורים להניב לציבור תשואה ממשית בעוד עשרות שנים, הולך להשקעות פיננסיות, שבמקרה הטוב מייצרות רווחי הון, אך אין קשר ישיר בינן לבין יצירת תשתיות המסייעות לצמיחה. מה גם שבמציאות כבר ראינו כמה דוגמאות לכישלון של עסקאות פיננסיות ממונפות לצורך רכישת נכסים מניבים בחו"ל, ובראשן רכישות נדל"ן באירופה.

הבורסה והגופים המוסדיים אינם ידידותיים לחברות תעשייה חדשות ולתעשיינים שאינם גדולים. ראו למשל את ענף ההיי-טק: ניתן להבין מדוע המוסדיים נמנעים מהשקעה בשלב ההון סיכון בהיי-טק ואת הרתיעה מניסיונות האוצר לדחוף אותם לתחום (תוצאות חלשות של קרנות ההון סיכון הישראליות), אך מדוע הם נמנעים מהשקעה באותן חברות בשלבים מתקדמים יותר, לפני שהן הופכות למבוססות וצמאות פחות לאשראי?

הבעיה אינה רק בהיי-טק. יש מנועי צמיחה נוספים שאינם זוכים להתעניינות מצד המוסדיים, כגון עסקים קטנים ובינוניים, ומיזמי דיור להשכרה. בהעדר השקעות בתחומים הללו, ייתכן שנגלה בעתיד שלא רק דמי הניהול חתכו שיעור אדיר מהחיסכון; גם ההשקעות בחברות העוסקות במידה רבה במשחקים פיננסיים ובמחזורי חובות עלולות לפגוע בחיסכון, מאחר שבהקצאה אחרת של הון מוסדי, ניתן היה להגיע לצמיחה גדולה יותר ולתשואות גבוהות יותר.

השקעה התומכת בצמיחה תשרת את המשק ותשמור על החוסך בעת ובעונה אחת. לכן על המוסדיים ליזום ולא להמתין שהשקעה מסוימת תגיע אל שולחנם. המדינה, מצדה, צריכה לסייע להם בכך באמצעות הסרת חסמים, למשל בתחום המיסוי, ועל ידי יצירת מיזמי תשתית המתאימים לתפיסת המוסדיים.