אל תערפו את ראשו של שטייניץ

אירועי האסון הטרגי בכרמל, שגרמו למותם של כ-40 לוחמי אש, חייבו בדיקה זהירה ושקולה של מבקר המדינה, על מנת להסיק מסקנות ולהפיק את הלקחים הנדרשים. אין מצב שבו ניתן להתגבר באופן הרמטי על פגעי טבע כמו אש, רעידת אדמה, שיטפונות או חלילה צונאמי, אבל ניתן לעשות הכול כדי לנסות ולמזער את נזקיהם, תוך חיזוק ותגבור מערך שירותי הכבאות הארציים. מכאן ועד הטלת אחריות ישירה או שילוחית (או אחריות מיוחדת כאמור בפרסומים) לאסון הטרגי על כתפיו של שר האוצר, הדרך עוד ארוכה.

שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, מופקד בראש ובראשונה על קביעת המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל, בתיאום עם הנגיד, ומבחינה זו הוא עשה וממשיך לעשות עבודה מעולה בתנאים הקשים של המשבר הכלכלי הגלובלי, תוך שמירה קפדנית על התקציב והמשמעת הפיסקאלית.

מטעם זה, נשגב מבינתי לראות מה הקשר שלו לשריפה ולתוצאותיה? לפי הפרסומים בכלי התקשורת, אחריותו נובעת מכך שהוא התנה כביכול העברת כספים למשרד הפנים (בעבור שירותי הכבאות) בכך שתיערך בהם רפורמה.

אולם יש לזכור כי מבחינה משפטית, שר האוצר אינו רשאי ואינו מוסמך כלל להעביר כספים בסכומים משמעותיים למשרד כלשהו במהלך תקופת התקציב, אלא בהחלטת הממשלה ובאישור ועדת הכספים של הכנסת.

ואכן, לדברי אנשי האוצר, כשהתקבלה החלטת ממשלה על הקצאת סכום עתק של 100 מיליוני שקל (לצורך הצטיידות), הם העבירו את חלקו של משרד האוצר בסכום זה, ש"שכב" ללא תנועה במשרד הפנים, מבלי שנעשה בו כל שימוש עד לאירוע השריפה.

יש לברך את שר האוצר

התבטאתי בעבר כי לצערי קיימת בישראל "דוקטרינת חל"מ" - חוכמה לאחר מעשה, ואני סבור כי יש לומר חוכמה לפני מעשה. המבחן האמיתי חייב להיות בזמן אמת. זו זכותו (ולדעתי גם חובתו) של שר האוצר, לדרוש התייעלות ורפורמות בשירות הציבורי. במיוחד נכונים הדברים, לאחר שהמבקר הנכבד עצמו קבע את נחיצותן של הרפורמות בשירותי הכבאות. יש לברך את שר האוצר על כך, ולא לפגוע בו.

טלו, למשל, דוגמאות אחרות שלגביהן שר האוצר מביע את עמדתו בממשלה, כי יש להתנות העברת כספים נוספים לרשות שדות-התעופה או לרכבת ישראל ברפורמה ובהתייעלות, והנה מתרחש חלילה אסון אווירי או התנגשות של רכבות - האם תוטל על שכמו של שר האוצר אחריות ישירה או שילוחית?

בעיניי זה מצב הזוי וליקוי מאורות. כיצד ניתן לבסס את הקשר הסיבתי בין אי-העברת הכספים לבין התאונות? האם מישהו תוקע לכפנו שאם הכספים היו מועברים למשרד הפנים, השריפה בכרמל או האסון הטרגי היו נמנעים? זו סתם ספקולציה. נשגב מבינתי לראות כיצד ועל יסוד מה ניתן להטיל לפתחו של שר האוצר את האחריות לאסון, אשר לו השלכות אישיות מרחיקות לכת.

חוק יסוד הממשלה וסדרי מינהל תקינים מורים לנו כי כל שר אחראי על משרדו, ואחריות הממשלה היא קולקטיבית, ובלשון החוק: "הממשלה אחראית בפני הכנסת אחריות משותפת, שר אחראי בפני ראש הממשלה לתפקידים שעליהם ממונה השר".

אם שר הפנים סבר בזמן אמת כי יש בעמדת האוצר, בדבר התניית תוספות תקציביות לביצוע רפורמות בשירותי הכבאות, משום סיכון מוחשי וממשי - היה עליו להעביר את הנושא לראש הממשלה ולדרוש ממנו לקיים דיון והכרעה בממשלה, שהיא והיא בלבד הגורם המוסמך להחלטה על סדרי העדיפויות.

אם אכן מבקר המדינה הנכבד יטיל אחריות כלשהי ישירה, שילוחית או מיוחדת, לפתחו של שר האוצר על המתרחש במשרדים אחרים, נגיע במהרה למצב אבסורדי, שכל בוקר ייערמו על שולחנו מכתבי התראה של שרים, לפיהם אם תקציבים מסוימים לא יועברו, שר האוצר יהא אחראי לתוצאות.

ומה אמור השר לעשות כדי להסיר מעליו "איום" כזה? עליו להיענות לבקשות, גם אם אין להן יסוד וגם אם השרים הרלוונטיים אינם נכונים לבצע את הנדרש מהם? בקיצור, לשחק "ראש קטן". והרי אין לנו עניין בשר אוצר עם "ראש קטן", ואין לנו עניין בשר שכל בוקר יחשוש מנקיטת מהלכים שהוא מאמין בהם.

לסיום, ביקורת הוגנת וראויה - כן, עריפת ראשים - לא.

הכותב הוא ראש משרד עורכי הדין כספי ושות'.