אביגדור קפלן: "אנו במתקפה, פנסיית הציבור בסכנה"

התלבטתי ממושכות אם לכתוב שורות אלה בעקבות המתקפה חסרת הרסן של אישי ציבור נגד ענף הביטוח וראשיו, תוך שימוש בכינויי גנאי מעליבים ופופוליסטיים, אך כיוון שנושא כבד משקל עומד על הפרק, חשתי חובה להביע דעתי על הסכנה הצפויה מהורדה לא מידתית ולא אחראית בדמי הניהול של המוצרים הפנסיוניים.

אינני טוען ולו לרגע שאין בין הגופים המוסדיים כאלה שגבו דמי ניהול מופרזים, אך תהא זו טעות להסיק מכך מסקנות גורפות לגבי כל הגופים המוסדיים ולהסיח את דעת הציבור מהבעיה האמיתית בחיסכון הפנסיוני - העדר הביטחון שהציבור החוסך עתה, הצעיר יחסית, יזכה לפנסיה סבירה ויציבה עם פרישתו לגמלאות.

הרפורמות בענף הפנסיה החלו בשנת 1995 ונמשכו בתחילת שנות האלפיים. המניע העיקרי להן היה פשיטות הרגל של קרנות הפנסיה הוותיקות. הרפורמות התבטאו בהקמת קרנות פנסיה חדשות והפרטתן, ומשמעותן העיקרית הייתה העברת הסיכון הכרוך בהתארכות תוחלת החיים ובתנודות בשוק ההון אל כתפי ציבור החוסכים. כלומר, הפנסיה החודשית של עמיתי קרנות הפנסיה החדשות תלויה אך ורק בסכום שנצבר עד גיל הפרישה, וגובה הקצבה החודשית שיקבל הגמלאי איננו מובטח לאחר הפרישה. זאת לעומת הזכאים לפנסיה תקציבית או לפנסיה מקרן פנסיה ותיקה, הצוברים זכויות כפונקציה של שנות עבודה והמדינה נושאת בסיכונים הכרוכים במימוש הזכויות.

על הציבור לדעת שניסיון העבר מלמד שתוחלת החיים מתארכת בכשנה במשך כל חמש שנים. לכן, בהנחה שהמגמה הזאת תימשך, הדור שיפרוש בעתיד מקרנות הפנסיה החדשות ייהנה מפנסיה הנמוכה בעשרות אחוזים מהפנסיות של אלה שיפרשו על פי ההסדרים שבוטלו.

כל המקטרגים על גובה דמי הניהול סבורים בטעות שרמת ההוצאות הכרוכות בניהול החיסכון הפנסיוני היא נמוכה ולכן רווחי חברות הביטוח גבוהים מדי, אך הם אינם רואים את התמונה כולה. אי-אפשר לדבר בנשימה אחת ובפשטנות יתרה על ההוצאות בכל אפיקי החיסכון ארוך הטווח, משום שהם שונים ביניהם. למשל, בקרן פנסיה ובחברת ביטוח, להבדיל מקופת תגמולים, נדרשים תחשיבים אקטואריים רבים הכרוכים בהוצאות נוספות, והוצאות השיווק בקופות תגמולים גבוהות מאלה שבקרנות הפנסיה. ניהול הזכויות של בעלי פוליסות ביטוח חיים, עמיתי קרנות פנסיה ועמיתי קופות גמל במשך עשרות שנים כרוך בהוצאות ניכרות. אמת המידה להשוואה אינה דמי הניהול הנגבים בענפים פיננסיים אחרים, אלא דמי הניהול המקובלים בחו"ל, בחיסכון ארוך טווח, ואלה גבוהים יותר מהמקובל בישראל, גם לפני ההפחתה המתוכננת.

זאת ועוד, מן הראוי להדגיש שדמי הניהול נועדו גם לממן סיכונים נוספים שחברות הביטוח מקבלות על עצמן ואת עלות ההון המרותק לטובת החיסכון.

סיכון 1: תוחלת החיים מתארכת

המוצר היחיד הקיים כיום בשוק, המבטיח פנסיה קבועה ויציבה גם אם תוחלת החיים מתארכת, הוא פוליסת ביטוח חיים, המשולבת עם חיסכון ארוך טווח (נהוג לכנותה גם "פוליסת מנהלים"). דמי הניהול הנגבים היום מהמבוטחים מכסים לא רק את הוצאות הניהול של הפוליסות הללו, אלא גם את הסיכון שתוחלת החיים בעתיד, הודות להתפתחויות טכנולוגיות, תתנהג לא לפי המודלים האקטואריים הנהוגים כיום, אלא תהיה ארוכה יותר. פוליסה כזו איננה ניתנת לביטול על ידי המבטח, אלא רק על ידי המבוטח. ביטוח סיכון זה איננו קיים בקרנות הפנסיה החדשות, אשר אינן מבטיחות את המקדם שעל פיו תחושב הגמלה לחבר הקרן מעת פרישתו. דמי הניהול בפוליסות מנהלים אמורים לכסות, בין השאר, גם את הסיכון הנובע מהבטחת מקדם הגמלה לאורך כל חיי המבוטח.

כדי לעמוד בהתחייבותן, נדרשות חברות הביטוח לרתק הון רב האמור לספוג, בין השאר, גם את עלות התארכות תוחלת החיים מעבר לתחזית. מן הראוי להדגיש שכבר כיום מרתקות חברות הביטוח כ-6 מיליארד שקל בגין סיכון התארכות תוחלת החיים מעבר לתחזית שהתממשה עד היום.

סיכון 2: התנודות בשוק ההון

הסיכון השני שהועמס על ציבור החוסכים בעקבות הרפורמה הוא סיכון התנודות בשוק ההון. בעבר הנפיקה המדינה אגרות חוב מיועדות עד כדי 70% מכספי הצבירה בקרנות הפנסיה החדשות. שיעור זה הופחת לכדי 30% ול-0% באפיקי חיסכון פנסיוני אחרים. רוב הגופים המוסדיים משיגים לחוסכים, בעזרת מומחים שהם מעסיקים, תשואות ארוכות טווח גבוהות מאלה שהובטחו להם בעבר באגרות החוב המיועדות. דמי הניהול אמורים לכסות גם את עלות המומחים הללו, המנהלים את כספי החוסכים במקצועיות ובאחריות. על נבחרי הציבור להחליט מה עדיף לטווח הארוך: תשואה נמוכה לאורך זמן, מובטחת באג"ח ממשלתי, או תשואה גבוהה יותר לאחר כיסוי דמי הניהול המושגת ע"י השקעת חלק ניכר מכספם בשוק ההון.

בעקבות המלצות ועדת בכר תוקנו החוקים הרלוונטיים, כך שניתנה לבנקים אפשרות לשמש "יועצים פנסיוניים". נבנתה קונספציה שלפיה הבנקים הם יועצים אובייקטיביים, אך אין לכך שום אחיזה במציאות, משום ריבוי תחומי הפעילות שלהם. לבנקים ניתנה אפשרות לגבות מחברת הביטוח עמלה מתמשכת בשיעור של 0.25% מכספי הצבירה עבור ייעוץ חד-פעמי, ודבר זה כשלעצמו ייקר את דמי הניהול. אם דמי הניהול מונחים על "שולחן הניתוחים" של המחוקק, מן הראוי להניח לצדם על אותו שולחן גם את מעורבות הבנקים בייעוץ הפנסיוני ואת דמי הייעוץ שהם גובים".

אדם ממוצע לא קם בבוקר ומחליט כי במהלך היום ישקיע מזמנו לבחון חלופות לחיסכון פנסיוני. גם אם יחליט לעשות זאת, הוא יתקשה לקבל החלטה נכונה ללא סיוע של מומחה בתחום, קרי סוכן ביטוח. עבור שירותיהם, הנמשכים שנים רבות, זכאים הסוכנים לתמורה נאותה והמקור היחיד למימונה הוא דמי הניהול. הפחתה דרסטית של דמי הניהול תפגע בהכרח בפרנסתם.

הניסיון מלמד שגופים שניהלו בעבר את החיסכון הפנסיוני, קרנות הפנסיה הוותיקות, קופות הגמל המפעליות והבנקים, לא עשו זאת טוב יותר מחברות הביטוח, ולכן האינטרס הציבורי הוא למנוע זעזוע נוסף בתחום חשוב זה.