ניצחון מוחץ של רומני בפלורידה לא מחק את גינגריץ' מהזירה

מיט רומני, עם מזומנים רבים יותר, מסד ארגוני מוצק יותר ובלורית אטרקטיבית הרבה יותר, נחל ניצחון דורסני על שלושת יריביו בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית בפלורידה, אמש (ג'). לרוע מזלו, הניצחון הגדול לא מחק מהזירה את יריבו המשמעותי ביותר, ניוט גינגריץ', שהכריז שהוא יתמודד בכל אחד מסבבי הבחירות הבאים. סיסמתו החדשה של גינגריץ' היא: "עוד 46 מדינות עד לניצחון".

רומני יהיה, כנראה, המועמד הרפובליקני לנשיאות, אבל דרכו למינוי תהיה זרועה במוקשי-נעל שגינגריץ' יטמין בה בשבועות ובחודשים הבאים. גינגריץ' הפסיד בפלורידה, אבל לא הובס. זו בשורה רעה מאוד למפלגה הרפובליקנית, שיוצאת שרוטה וחבולה מהקמפיין השלילי בפלורידה. זה היה קמפיין במתכונת "נחש אוכל נחש", שבו שני המתמודדים המרכזייים הכפישו זה את זה באכזריות יוצאת דופן, אפילו בפרמטרים של מערכת בחירות. מטה הבחירות של אובמה לא יהיה צריך להתאמץ הרבה. החומרים השליליים על יריבו הפוטנציאלי של הנשיא היוצא הם כבר נחלת הציבור.

לפי תוצאות כמעט סופיות, זכה רומני אמש ב-46.5% מכלל קולות המצביעים. גינגריץ' קיבל 31.8%; ריק סנטורום, נוצרי אדוק ופופוליסט חברתי - 13.3% ורון פול, הליברטאריאן - 7%.

נצחונו של רומני מחק את כתם ההשפלה הגדולה שספג בסבב הבחירות הקודם, בקרוליינה הדרומית, ב-22 בינואר, שבהן גרף גינגריץ' 40% מהקולות, ורומני - 28%. רומני, שנחשב מועמד הממסד הרפובליקני, תואר אז כחסר רוח קרבית, כפוליטיקאי ללא אש בקרביו, כמעט כנבך. הוא היה מנומס מדי, עדין מדי, מתמודד שלא רוצה להתלכלך, וגינגריץ' דרס אותו בהתקפות פרועות. בעימותים הפומביים, הוא השכיב אותו על הקרשים.

בעשרת הימים שחלפו מאז, למד רומני את הלקח. No more Mr. Nice Guy , כפי שאמר אחד מיועציו אחרי הההשפלה הגדולה. רומני שכר "מאמן עימותים" חדש, בחן את נקודות התורפה של יריבו, למד כיצד לערער את שיווי משקלו - והופיע בעימותים הפומביים בפלורידה כאדם חדש: תוקפני, חד כתער, לא מהסס להכות מתחת לחגורת יריבו. גינגריץ' הצטייר לפעמים כחסר ישע מול רומני המשודרג.

זו היתה טקטיקה מתוחכמת. הנושא החשוב ביותר בעיני המצביעים בפלורידה, כמו בכל מקום, היה, כמובן, מצב הכלכלה, אבל, מבחינתם, הגורם החשוב ביותר בבחירת המועמד היה יכולתו להביס את ברק אובמה בנובמבר. התנהלותו הלוחמנית של רומני גזלה מגינגריץ' את הטיעון שרק הוא, גינגריץ' הנוקשה והמחוספס, יהיה מסוגל להכות את אובמה בבחירות לנשיאות. רומני הוכיח בפלורידה שהנחתת מהלומות קורנס אינה נחלתו הבלעדית של גינגריץ'.

לכך צריך להוסיף את נהרות תשדירי הבחירות שבהם הציף מחנה רומני את פלורידה. 99.9% מהם היו שליליים, עם מוסיקה מאיימת ותצלומים קודרים שציירו את גינגריץ' כאדם מסוכן, שיוריד את המפלגה הרפובליקנית ביגון שאולה. למרות התרומות המסיביות משלדון ומרים אדלסון, 10 מיליון דולר בסך הכל, לא הצליח גינגריץ' להחזיר מלחמה שערה בזירה הטלוויזיונית. לפי כמה הערכות, הוציא רומני על תשדירי בחירות בפלורידה כמעט פי חמש מיריבו.

ובכל זאת, גינגריץ' ממשיך. בנאום תבוסה, שנשמע הרבה יותר כנאום ניצחון, הוא הכריז: "לרשותנו עומד כוח העם שיביס את כוח הכסף בששת החודשים הבאים". הוא מנה, בהרחבה, את הפעולות שיעשה ביומו הראשון בבית הלבן, לרבות צו נשיאותי שיורה להעביר מיד את שגרירות ארה"ב מת"א לירושלים.

"עתה ברור שזה יהיה מרוץ בין שני אנשים - המנהיג השמרני, ניוט גינגריץ', והפוליטיקאי המתון ממסצ'וסטס", אמר גינגריץ'. "הבוחרים בפלורידה הבהירו זאת היטב".

מכל מקום, רומני החליט שבשלב זה, לפחות, הוא יתחיל להתייחס לגינגריץ' כאל יתוש שמזמזם ליד האוזן, משהו שמציק אך לא מסוכן. זה ישתנה, כנראה, בסבבי הבחירות במדינות הדרום שבהן יהנה גינגריץ' מתמיכה חזקה. אבל בנאום הניצחון שלו, אמש, רומני כמעט לא התייחס ליריביו. זה היה נאום "ממלכתי" במונחים של מלחמת הבחירות: התקפה על האויב המשותף, ברק אובמה, תוך הדגשת אחדות המפלגה הרפובליקנית, לא הבלטת מה שמפלג את מגזריה.

"בחירות מקדימות תחרותיות אינן מפלגות אותנו; הן מכינות אותנו, ואנו ננצח", הכריז רומני לקול תשואות סוערות בנאומו בטמפה, בחוף המערבי של פלורידה. "כאשר נחזור לטמפה בעוד שבעה חודשים (לוועידה הארצית של המפלגה שבה ייבחר המועמד לנשיאות), אנו נהיה מפלגה מאוחדת עם מועמדים שיזכו בבחירות למען אמריקה".

"אני ניצב כאן לפניכם, מוכן להנהיג את המפלגה ואת האומה", הכריז רומני. "...נשיא חייב להנהיג, לא להיות מונהג ואם הוא אינו מסוגל שיפנה את הדרך. וזה מה שאובמה צריך לעשות".

אך רומני לא יוצא מפלורידה חף מחבלות. הקמפיין השלילי הצורם שלו נגד גינגריץ' אולי הפך אותו פופולרי בעיני שונאי אובמה, שיצביעו בעד מי שלדעתם יוכל לטאטא את הנשיא מהבית הלבן, אבל שיעור התמיכה בו בקרב הבוחרים העצמאיים, כלומר שאינם רשומים באחת משתי המפלגות הגדולות, רשם ירידה גדולה.

גינגריץ' ימשוך עד הסוף?

השאלה הגדולה בקמפיין הרפובליקני של 2012 היא האם גינגריץ' יוכל לדחוף את עצמו עד סוף תהליך הבחירות המקדימות. מבחינה מסוימת, פלורידה היתה אמורה להיות מדינת מבחן. המבנה הדמוגרפי שלה הטרוגני מאוד: יש בה גושי בוחרים שמרניים, שמאפיינים מדינות דרומיות, ריכוזים גדולים של היספנים, בעיקר, אך לא רק, מקובה, ו"מתנחלים" מצפון מזרח ארה"ב והמערב התיכון, בעיקר פנסיונרים. מועמד שנושא עיניו לבית הלבן יכול להקיש מהפסד בפלורידה, שסיכוייו לזכות בבחירות בהיקף ארצי אינם גדולים.

אבל הראש של גינגריץ' עובד כנראה אחרת. "הייתי אומר מתאר את חשיבת גינגריץ' כך: 'עכשיו זה לא הסוף. זו אפילו לא תחילת הסוף. אולי זה סוף ההתחלה'", אמר דייוויד ליין, פעיל נוצרי שמרני, שמקורב לגינגריץ', בפרפרזה על המשפט המפורסם של צ'רצ'יל. בתו של גינגריץ', ג'קי קשמן גינגריץ', אומרת כך: "הוא קשוח במידה שלא תאמן, ואני אומרת זו עם הרבה חום בלב. הוא לא קשוח במובן של מרושע. הוא פשוט יכול לספוג מכות והוא לא מניח להן להטריד אותו". שניהם צוטטו באתר "פוליטיקו".

לפי הערכות אנליסטים, מצפה גינגריץ' שהמועמד השמרן האחר במרוץ, סנטורום, יפרוש מהמרוץ, מהלך שיביא לגינגריץ' את מצביעיו הפונטציאליים. אבל לפי כמה שמועות, מתכנן רומני לעקוף את גינגריץ' מימין: הוא יגייס את סנטורום כמועמד לסגן נשיא. מהלך כזה יבצר את מעמדו של רומני כשמרני עם קבלות, יביא לו מצביעים מקרב בני המעמד הבינוני הנמוך, שסנטורום מתיימר לשמש פה וינטרל את גינגריץ'. בשלב זה זו הנחה פרועה בלבד.