הרודן שישראל סיפקה לו נשק

עריצים מסכנים. איש אינו מוכן עוד להחביא אותם, או להעניק להם חסינות, או לשכוח אותם, או להניח להם לנפשם. האחרון, לפי שעה, בתהלוכת העריצים המסכנים הוא גנרל גוואטמלי. שמו אפריין (כמו "אפרים") ריוס מונט. הוא בן 85. הוא הובא בשבוע שעבר לפני שופט, ושמע כי יצטרך לעמוד לדין על פשעים נגד האנושות שנעשו במהלך רודנותו הקצרה, 17 חודשים, שהתחילה ב-1982.

אז, שמו של ריוס מונט היה ידוע הרחק מגוואטמלה. הוא היה אביה של תוכנית frijoles y fusiles, או "רובים ושעועים", זאת אומרת מקל וגזר, לחיסול תנועת גרילה שמאלית. היא לחמה, עוד משנות ה-60, לטובת זכויותיו של הרוב האינדיאני, צאצאי המאיה.

הערכות מעמידות את סך כל קורבנותיה של המלחמה על מאתיים אלף. חלק דיספרופורציוני שייך לימי ריוס. כמעט שלושים אלף בני אדם נעקרו מכפריהם. נרשמו כמעט אלפיים מקרי אונס.

"מכתב גלוי לעם ישראל"

בזמן שלטונו, ב-16 בפברואר 1983, ארגון נוצרי הולנדי לטובת זכויות האדם פרסם מכתב גלוי לעם של ישראל ולממשלתה: "ביודענו את ייסוריהם של תושבי אמריקה המרכזית, אנחנו כותבים כדי להסב את תשומת לבכם לתמיכה האיתנה של ישראל במשטר הדיכוי הלא-חוקתי של ריוס מונט בגוואטמלה".

המכתב, בחתימת העמותה הבין-לאומית למען פיוס, הסתמך על דוחות מארגונים בין-לאומיים גדולים, כולל ארגונים דתיים, ועל עדי ראייה. "בשמונת החודשים הראשונים של ממשלת ריוס מונט", כתבו ראשי העמותה, "נמסר על 8,000 הרוגים. האכזריות הברברית של מעשי הטבח, והאופן השיטתי שבו אורגנו, כולל הריגתם של ילדים, נשים וזקנים, מצדיקה את הדיבור על רצח עם נגד האוכלוסייה האינדיאנית באזור".

להלן טענו בעלי ה"המכתב הגלוי" שבמחצית השנייה של שנות ה-70, "39% מן הנשק הגוואטמלי הגיעו מישראל, ומאז היחסים התהדקו. נשיא גוואטמלה הזכיר כי אימון הצבא בידי יועצים ישראליים סייע להכין את תפיסת השלטון ב-1982" (אין כאן די מקום להאריך בציטוט המכתב; מלוא הנוסח, באנגלית, יינתן באתר הרשת שלי: yoavkarny.com).

ה"בלה-בלה המצפוני הזה"

המחצית השנייה של שנות ה-70 הייתה זמן קריטי בשביל המשטר הצבאי בגוואטמלה (גנרלים עמדו בראשו, גם כאשר התקיימה העמדת פנים של בחירות דמוקרטיות). ב-1977, ממשל קרטר בארצות הברית הטיל אמברגו צבאי על גוואטמלה בגלל היקף ההפרות של זכויות האדם. ישראלים הזדרזו למלא את הוואקום.

אמריקה הלטינית רחשה אז סוכנים של התעשייה הצבאית ושל התעשייה האווירית. מספר לא ידוע של קבלני משנה, משוחררי צה"ל, מצוידים במכתבי המלצה ממשרד הביטחון, הציעו את שירותיהם. בימים ההם משטרים צבאיים היו עניין שבשגרה. ב-1977 היו רק שתי ממשלות דמוקרטיות דרומה לארצות הברית. העיתונות הבין-לאומית הייתה מלאה דיווחים, לא תמיד מדויקים, על היקף מכירות הנשק של ישראל למשטרים האלה.

ב-1979 הוארה הפעילות הזו באור לא-יקרות, כאשר התגלה שסוכן של התעשייה האווירית ישב בבונקר של אנסטסיו סומוסה, רודנה המושחת של ניקרגואה, עד סמוך לנפילתו, במלחמת אזרחים עקובה מדם. שר החוץ דאז, משה דיין, הזהיר את ראש הממשלה מנחם בגין מפני תוצאות הזיהוי הישראלי עם משטרי דיכוי.

כל זה לא עזר. בדצמבר 1982 נדהמו גם ישראל, גם ארצות הברית, לשמוע ששר הביטחון אריאל שרון יצא לביקור חשאי בהונדורס, כדי להציע שירותים צבאיים. מסע שרון הביא את יצחק רבין, אז חבר כנסת באופוזיציה, לקרוא (במאמר בידיעות אחרונות) ל"דיון דחוף בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בעניין מכירות הנשק של ישראל לארצות אמריקה המרכזית".

זה לא הפריע ליואל מרקוס (שכבר אז היה בעל טור ותיק בהארץ), ללגלג על ה"בלה-בלה המצפוני הזה", ולהסביר כי עסקות כאלה "סייעו לקדם את התעשייה הצבאית הישראלית ולהיפטר ממלאים ישנים". לא, זו לא טעות דפוס: להיפטר ממלאים ישנים. הם היו אמנם ישנים פחות ממלאי האינדיאנים באמריקה המרכזית, שממנו ניסה צבא גוואטמלה להיפטר.

"זו עבודת קודש, עבודת יצוא טהורה"

צריך לזכור שבתחילת שנות ה-80 התנהלו שלוש מלחמות אזרחים באמריקה המרכזית. האזור הזה היה סמוך מאוד לפסגת ההתעניינות הבין-לאומית, והעסיק את ממשל רונלד רייגן כמעט עד אובססיה. אז גם נרקמה והלכה עסקת נשק חשאית, שנודעה לימים בשם "פרשת איראן והקונטרס". ממשלת ישראל וישראלים יחידים היו מעורבים בפרשה הזו עד צוואר.

אבל גוואטמלה הייתה היהלום בכתר הקוצים. הרפתקנים ישראליים, מהם צעירים מאוד, מהם קצינים בדימוס, מהם קצינים בכירים מאוד בדימוס, נעשו המאפשרים של מלחמת גוואטמלה נגד האינדיאנים שלה.

אחד מהם, סוחר נשק ששמו לוי צור, אמר אז (בראיון במעריב): "זו עבודת קודש, עבודת יצוא טהורה". מיד אחר כך הוא השווה את מכירות הנשק עם מכירות צעצועים.

מה מן הדברים האלה יעלה במשפטו של ריוס מונט, קשה לדעת. אבל בין אם פניה של ישראל יולבנו בגוואטמלה או לא, הגיע הזמן להעלות באוב את רוחות הרפאים, כדי ללמוד לקח. ישראל חזרה אז ושגתה, גם באמריקה הלטינית, גם באפריקה, גם במקומות אחרים. מכירות נשק היו פטורות מוויכוח ציבורי, חופשיות מפיקוח פרלמנטרי, חסרות כללים, מעוטות מנגנוני בקרה.

הרבה מארצות אמריקה הלטינית התבגרו מאז. ברובן, גם בגוואטמלה, יש ממשלות דמוקרטיות פחות או יותר. ברובן, אנשים אינם נעלמים עוד מבתיהם באישון לילה. אבל זה עלול לחזור ולקרות. הבה נשמע מי עזר לריוס מונט, ומדוע; ומי חשב שאפשור של רצח עם יועיל לאינטרס הלאומי של ישראל. זה, אגב, אינו עניין של שמאל או של ימין. זה עניין של אתיקה לאומית. לשום מפלגה אין מונופול על אתיקה, ושום מפלגה ממילא מעולם לא עמדה בכלליה.

לרשימות קודמות: yoavkarny.com