אני לא מודאג מכך שהחילוני במיעוט

א.

בתחילת השבוע התפרסם סקר שהרעיד לכאורה את אמות הספים, לפחות לכמה דקות. לפי הסקר הנ"ל, שנערך על-ידי מרכז גוטמן מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה וקרן אבי חי, 80% מהישראלים היהודים מאמינים שיש אלוהים.

שוד ושבר ממש. הדבר גרם ללא מעט פובליציסטים יפי נפש ורכי לבב לקונן מרה על הישראליות האבודה ועל החילוניות הנשכחת. אבל הדמעות המלוחות של ליברלים מכורכמי פרצוף אף פעם לא עשו עליי רושם רב. מה אומר לכם, אני קראתי את הסקר, ובגדול - שמחתי לאללה.

הכול עניין של מחצית הכוס, ושלי מלאה ברוך ה'.

שימו לב, חברות וחברים, למה שאומר לנו הסקר - 20% מהישראלים היהודים לא מאמינים באלוהים! 20%, אחד מכל חמישה ישראלים, הוא אתיאיסט. זה נהדר. ב-20% האלה אני מכליל את כל גוני אי-האמונה באלוהים, ולמרות המחלוקת המרה ביני ובין האחיות והאחים האגנוסטיקנים, למשל, שמרשים לעצמם לא להתעסק כלל בסוגיית האל, הרי שבבריכה הזו אנחנו משכשכים יחד. הסקר הזה הוא ניצחון גדול, שרק הופך לעוד יותר גדול כשמביאים בחשבון את המגמות הדמוגרפיות במדינה.

יותר מזה, הסקר מעמיד את מדינת ישראל - על כל מגרעותיה הידועות - בשורה הראשונה של האתיאיזם העולמי. סקר גדול שנערך ב-2005, קובע כי 82% מהאירופים מאמינים באלוהים, שזה בערך כמו אצלנו.

מרבית הסקרים שנערכו על-ידי גופים רציניים ביותר, מאנציקלופדיה בריטניקה, דרך ה-CIA ועד ה-BBC, הראו שמשהו כמו 15% מאוכלוסיית העולם מגדירה עצמה חילונית - אצלנו 43%. לפי מרבית הסקרים, בין 3% ל-5% מהאנשים בעולם הם אתיאיסטים לגוניהם - אצלנו 20% לא מאמינים באלוהים. היסטרי. אכן, עם נבחר.

לגבי התפלגות האתאיסטים בעולם, המסקנה ברורה: ככל שהמדינה מתפתחת יותר, כך היא כופרת יותר. באנגליה, כמעט 40% מגדירים עצמם כלא מאמינים, כנ"ל בסקנדינביה וגם בדרום קוריאה. בניגריה, להשוואה, 0% מהאוכלוסייה מגדיר עצמו כאתיאיסט, כך גם במצרים. ארצות הברית יוצאת דופן: אף שהיא מפותחת, הרי היא דתייה עד למאוד, עם למעלה מ-87% שהצהירו על עצמם כמאמינים.

כך שכחילוני וכאתיאיסט יום חג הוא לי הסקר הנ"ל.

ב.

ועוד, להבדיל מעמיתיי העצובים והמודאגים, אני לא עצוב ולא מודאג מזה שהחילוני במיעוט. א', כי 43% זה לא כזה מיעוט, וב', כי החילוני תמיד במיעוט, כך היה וכך יהיה גם בעתיד הנראה לעין. אלוהים זה קונספט שתפס אחלה. אבל המיעוט הזה הולך ומתגבר, הולך ותופס אחיזה ככל שהזמן עובר. ככל שההיסטוריה מתקדמת, ויחד איתה הטכנולוגיה והפילוסופיה, יש יותר ויותר אתיאיסטים. יום אחד עוד נהיה רוב, אתם תראו.

יותר מזה, לי אין שום בעיה להיות במיעוט חילוני ואתיאיסטי. ההפך הגמור הוא הנכון. אני גאה בזה. אף פעם לא ממש הבנתי את הנטייה הזו להיות ברוב, בקונצנזוס. בעיניי זה משעמם. להיות מיעוט זה יותר מחייב, יותר שמח ובעיקר יותר סקסי. זכרו: להאמין באלוהים כל אחד יכול, אבל להיות אתיאיסט - בשביל זה צריך אופי. אז עורו אחים בלב שמח.

אני יודע שלא אזכה לחזות בשליטתו של האתיאיזם בעולם, גם לא ילדיי, לדאבוני, וסביר להניח שגם לא ילדיהם. אבל אז מה? זהו מסע היסטורי. מה אנחנו כולנו אם לא אצנים קלי רגליים במירוץ השליחים הגדול של ההיסטוריה האנושית? מקבלים מקל, רצים איתו קצת זמן, ומעבירים בתורנו לרץ הבא, והרץ הראשון לא חשוב יותר או פחות מהרץ האלף. אז די לבכי ודי לנהי. הרימו ראש, אחיות אתיאיסטיות ואחים כופרים, והחישו צעדיכם אל המחר.

ג.

היה עוד נתון בסקר שחרפן את הפובליציסטים: 67% סברו שהעם היהודי הוא העם הנבחר. הו, לא! ובכן, חברים, תרגיעו. גם אני חש כבן לעם נבחר. אפילו שאני אתיאיסט אני מאוד גאה להיות יהודי. ואיך לא. הביטו על ההיסטוריה - היש דרך להכחיש את המיוחדות שלנו? הבאנו לעולם את איינשטיין ואת מרקס, את פרויד ואת דילן, את הרמב"ם ואת שפינוזה הגדול מכולם, את ישו ואת דוד המלך. אתם יודעים את כל זה. הגישו פינג'ן והגידו - היש עם נבחר מאיתנו?

תגידו - יש פה סתירה. מצד אחד אתה לא מאמין באלוהים, מצד שני אתה מרגיש נבחר. אומר לכם - אין פה שום סתירה. אין אלוהים, ולכן הוא לא בחר בנו, ובכל זאת אנחנו נבחרים. מה רע בקצת לוקאל פטריוטיות, לעזאזל? מזה אפשר גם להבין שלא הייתה לי שום בעיה עם הזיקה של רוב הציבור, גם החילוני, לדת היהודית.

יש הבהרה חשובה אחת שחייבים להבהיר: נבחר זה לא אומר בהכרח הכי טוב או הכי עדיף. בוודאי אין בכך כדי להמעיט בערכו של האחר או להצדיק כל פגיעה במישהו. אם כבר, להפך. לסיכום: כשאומרים "נבחר" אני תמיד נזכר בשיעורי הקרטה שלקחתי בילדותי. המורה, גרוזיני עשוי בטון ושרירים, נהג לבחור בכל פעם תלמיד אחד, לומר לו "נסה לחנוק אותי", ואז לקמט לו את הצורה לפני כל הכיתה. מש"ל.

ד.

ולעניין אחר, שגם הוא העסיק אותנו רבות השבוע: דוח מבקר המדינה בעניין אסון השריפה בכרמל. כידוע, המבקר צפוי לקרוא להעברת שר האוצר יובל שטייניץ ושר הפנים אלי ישי מתפקידיהם. מרבית הביקורת הועברה, ועדיין מועברת, על שר הפנים.

לפי הדוח אלי ישי התרשל בתקצוב שירותי הכבאות ובהכנתם לאירועי חירום, וגם בטיפול ובתפקוד במהלך השריפה עצמה. מלבד זאת, המבקר הצביע על התעלמות משרד הפנים מדוחות קודמים שהתריעו על מצבו הקשה של מערך הכבאות.

אין להקל ראש באחריותו של אלי ישי, כמובן. האיש צריך ללכת הביתה. ובכל זאת, קשה שלא להתרשם שחלק ניכר מהביקורת המופנית כלפיו היא על רקע מה שהוא: חרדי מש"ס. אבל אם אתם שואלים אותי, מה שעשה שר האוצר יובל שטייניץ חמור הרבה יותר.

האש צריכה להיות מופנית כלפיו, ובעוז. מה עשה, או יותר נכון לא עשה, שטייניץ? הוא מנע העברת כספים למערך הכיבוי (בניגוד להחלטות הממשלה), והתנה את המימון במה שהוא ונערי האוצר קוראים לו "רפורמה מבנית". מהי אותה "רפורמה מבנית" קסומה, מהו אותו תנאי מסתורי שהציבו שטייניץ והכפופים לו?

האוצר דרש, ממש כך, מהכבאים, שתמורת תקציב לכבאיות, לסולמות, לצינורות וכדומה, יוותרו אלה על זכות ההתארגנות שלהם. התארגנות, נזכיר, היא זכות יסוד. האיש, שיש לו החוצפה לכנות עצמו פילוסוף, התנה חיי אדם בזכויות יסוד. זה לא היה עניין של כסף, הסכומים זעומים למדי, זה עניין של עיקרון, של קפיטליזם פונדמנטליסטי, אלים, דורסני וחזירי, שדורש מעובדים לוותר על זכות ההתארגנות המוקנית להם בחוק תמורת כספים שיאפשרו להם לבצע את עבודתם. המחיר: 44 הרוגים. העיקר שיש תקציב דו-שנתי.

ה.

שטייניץ צריך ללכת הביתה בגלל מגוון סיבות. האסון בכרמל לא היה חריג בשיטה, הוא רק היה זה שמחיר הדמים שלו היה הכי נגלה לעין. והשיטה פשוטה: לייבש גוף ממשלתי או ציבורי - ויהיו אלה מעונות לבעלי מוגבלויות, רשויות מקומיות בפריפריה, שירותי בריאות לתלמידים ודוגמאות רבות נוספות - עד שהוא כמעט מת, ואז להפריט אותו.

שטייניץ צריך ללכת הביתה כי הוא, ומשרד האוצר בראשותו, מפקירים אותנו; הפערים, יוקר המחיה, מחירי הדיור, תאגידי המים, צה"ל שהולך ומופרט, ועוד. העיקרון די ברור: ככל שמדובר באנשים חלשים יותר, כך ההפרטה - סליחה, מיקור החוץ - אינטנסיבית ואגרסיבית יותר.

יכול להיות ששטייניץ לא היה זה שהתנה בעצמו את הרפורמה בשירותי הכבאות, ובמו ידיו המסוקסות מנע את התקציבים; אבל אז מה? אי-אפשר שהדברים יהיו אישיים כשמתאים. כלומר, בהצלחות, ולא אישיים כשלא מתאים, כלומר בכישלונות. שר האוצר היה צריך ללכת הביתה על כל מה שנאמר לעיל ועל התנאי שהציב לכבאים גם אילו איש מהם לא היה מת.

 דרור פויר

הרהור

הסקר מעמיד את מדינת ישראל בשורה הראשונה של האתיאיזם העולמי. גם 82% מהאירופים מאמינים באלוהים