על יוהרה, אדישות ודמי ניהול

הגיע רגע האמת. אחרי שנתיים שבהן "גלובס" טיפל בנושא הפנסיה, אחרי עשרות תחקירים על עושק דמי הניהול ועשרות טורים שליוו את הדרישה לשנות את חוקי המשחק באחד התחומים המורכבים אך הכי חשובים, אם לא החשוב ביותר, לרווחתו של האזרח, דומה שהכול כבר מבינים: מה שהיה הוא לא מה שיהיה.

האוצר התמזמז עם הרפורמה שתכנן, הגופים המוסדיים גילו יוהרה והציבור התחיל לצאת מאדישותו. המושג "פנסיה", בדמות נייר שמגיע מדי שנה לבתי החוסכים, נזרק לפינה נידחת באחד הארונות ומעלה אבק במשך שנים, הופך אט-אט למוצר שצריכים לפשפש בו, לחטט בו יותר מאשר במחירי הקוטג'.

אט-אט חודרת לתודעה ההבנה שמדובר בכסף גדול, ע-נ-ק, ושבניהול ובמיקוח נכונים ניתן לחסוך מאות אלפי שקלים לאורך השנים. בעקבות התחקירים זרמו אלינו אלפי תגובות. הרוב בעד, המיעוט נגד. החלטנו להביא כאן את שני הצדדים.

1. החוסך הזועם

"אני קורא את הכתבות שלכם על דמי הניהול וכולי בוער. לא כי אתם מגלים לי דברים חדשים, אלא כי אתם פורסים את האמת הכואבת בצורה הטובה ביותר. אני בוגר שוק ההון - כשוועדת בכר יצאה לה לדרכה, רק הרווחתי מכך. לכאורה, אני משוחד ויש לי אינטרס לתמוך בכל העניין. אבל גם לי יש הורים, ואני מבין שכל שנה דמי הניהול אוכלים להם מהפנסיה שאמורה לאפשר להם לחיות בכבוד. אני מבין שדמי הניהול הם האויב הגדול של הפנסיה שלנו.

"בעיית דמי הניהול היא תוצאה ישירה של התנערות הממשלה מאחריותה כלפי האזרחים, ואני מכניס לעניין הזה גם את הוצאות המחיה במשק שממשיכים רק בכיוון אחד. הפתרון שלי לבעיית דמי הניהול לקוח מתחום המזון: יש מזון בסיסי, שלדעתי צריך להיות מפוקח (לחם, חלב וכדומה), ויש כל היתר. גם בעולם ההשקעות צריך לפעול באופן דומה. יש לחייב כל חברה לניהול חיסכון לטווח ארוך לפתוח ארבע קופות מסלוליות (תלויות גיל) שההשקעה בהן תהיה אך ורק דרך תעודות סל על מדדים שייקבעו מראש. דמי הניהול יוגבלו לשליש מגובה דמי הניהול ביתר הקופות - כ-0.3%. קופות הבסיס הללו לא זקוקות לניהול צמוד, אין צורך בהוצאות הכרוכות ב'גלגול' התיק ואני לא אתפלא אם הקופות יעקפו בתשואתם את הקופות הרגילות".

2. המוסדי הזועם

"הכתבה שלכם על דמי הניהול ועל 0% התשואה לאורך חמש השנים האחרונות מקוממת, מגמתית ומעוותת. חוששני שאימוץ אג'נדות לשם אג'נדות עשוי להמית חורבן על אזרחי ישראל ועל הכלכלה הישראלית. מה אתם בדיוק מנסים לעשות? להחזיר את ניהול החיסכון הפנסיוני של אזרחי ישראל להסתדרות?

"עלות ניהול חיסכון פנסיוני לא מסתכמת רק בניהול השקעות. יש מערך שלם של תפעול, שירות ללקוחות, מערכות מידע, שיווק, פרסום, מכירות, מערכות מידע, בקרות פנים, יועצים משפטיים, צוותי גבייה, הצטרפויות, העברות, משיכות, דיווח למעסיקים, קצין אשראי, משאבי אנוש, כספים וכו'. איך אתם מניחים שמנהלים עסק כזה, המעסיק עשרות עד מאות עובדים?

"מה אתם בדיוק מציעים? שלא ייגבו דמי ניהול? שייגבו דמי ניהול על סמך ביצועים? ומה זה ביצועים? בשנת 2008 כל העולם התערער - האם יש דרך להניב בשנה כזו תשואה חיובית? הם נראה לכם שבשנה כזאת החברות לניהול חיסכון פנסיוני לא ייהנו מכל סוג של הכנסה? אתם מכירים עסק או תחום שבו פועלים מבוקר על ליל ובסוף החודש לא מקבלים שכר?

"סימנתם מטרה ואתם דוהרים לכיוונה ללא כל הבחנה. אכן, דמי הניהול עלו, על כך אין ויכוח, אבל: בתקופה שקופות הגמל נוהלו בידי הבנקים יובש שוק החוב הקונצרני, פרמיית הסיכון שנגבו מהפירמות הייתה גבוהה יותר, חברות הניהול גבו עמלות מופקעות על ברוקראז' של חברות אחיות ולא נדרשה מהן רגולציה כפי שנדרשת כעת.

"הרי מה האלטרנטיבות? להחזיר את ניהול החיסכון הפנסיוני לבנקים? להפחית את דמי הניהול בצורה דרסטית? מה שיקרה הוא שמרבית הגופים יימכרו או יתמזגו, ישלטו בשוק הפנסיוני 4-5 גופים בלבד, שכיום נוח להם למלא פיהם מים במאבק התקשורתי. בעוד שנים לא ארוכות ישלחו את ידם הארוכה דרך לוביסטים, חברי כנסת ונציגיהם בדרישה להעלות את דמי הניהול, כיוון שזה לא מספיק. התוצאה תהיה שכמה גופים לא תחרותיים יגבו דמי ניהול גבוהים מלקחות לא מרוצים, ללא יכולת בחירה של ממש, ללא שום בידול בין הגופים וללא כל מאמץ להשיג תשואה טובה יותר".

3. הפתרון של "החוסך הזועם"

הפתרון של "החוסך הזועם" הוא הצודק וההוגן ביותר: לתת לחוסכים זכות בחירה; לאפשר להם לבחור מוצרי חיסכון כביכול זולים עם דמי ניהול מינימליים. הוא גם צודק שהממשלה התנערה לחלוטין מאחריותה לחוסכים, מתוך אמונה כמעט דתית ש"כוחות השוק" ו"כוחות התחרות" ו"חוסר פיקוח" יובילו לשיווי משקל שייטיב עם הצרכנים. בהרבה תחומים זה פשוט לא קורה, כי אחרי תקופה מסוימת של תחרות עזה, המתחרים, בין אם מספרם נמוך ובין אם מספרם יחסית גבוה, מתיישרים על קצה המחיר הגבוה.

עם זאת, "החוסך הזועם" טועה בדבר אחד: אין שום סיכוי שהגופים המנהלים את החיסכון לטווח ארוך יציעו מיוזמתם מוצרים זולים יותר ללקוחותיהם. הצעה כזו תפגע בהכנסותיהם וברווחיותם, ומעל לכול היא עלולה לחשוף את ערוותם בניהול ההשקעות.

תתפלאו, גם בדבריו של "המוסדי הזועם" יש משהו. הרגולציה אכן מכבידה, ניהול החסכונות בבנקים לא היה טוב יותר (אם כי לא גרוע יותר) וחיתוך דרסטי מדי בדמי הניהול עלול לחזור כבומרנג לצרכנים. אבל הוא טועה במהות: הוא וחבריו הרוויחו את ההתנפלות עליהם, גם אם בחלקה היא פופוליסטית, ביושר רב. חבילות השכר המפנקות, העמלות השמנות לסוכני הביטוח, המוצרים המורכבים ודמי הניהול המופקעים ללקוחות חלשים - כל אלה זעקו לשמים והמתינו לפיצוץ. גם אחרי הפיצוץ הם ממשיכים לטעות: במקום להקשיב לביקורת, במקום להקשיב ללקוחות, במקום לנסות ולגבש פתרונות הוגנים, הם בוחרים ללכת עם הראש בקיר ולנהל קמפיין הפחדה ילדותי: הפנסיה תיפגע, היציבות תתערער וחברות יתמוטטו. ממש חורבן.

4. ההצעה של ד"ר זאב רותם

אנחנו היינו קונים בשתי ידיים את ההצעה שהעלה ד"ר זאב רותם ב"גלובס" כפתרון לבעיה הבוערת: הממשלה צריכה לחזור ולקחת אחריות על החיסכון הפנסיוני מתוך הכרה שהמנגנון הנוכחי אינו משרת את החוסכים. הממשלה יכולה להקים קרן חיסכון ממשלתית שתנוהל על ידיה (בדומה לקרן "עמיתים") ולגבות דמי ניהול מינימליים. במקביל, היא צריכה לאפשר לגופים פרטיים להציע מוצרים אחרים, יקרים יותר, אבל ייתכן שמתגמלים יותר בתשואה. כך זה ידרבן את המשקיעים המוסדיים להוכיח שסוגיית דמי הניהול היא אמנם חשובה, אך מה שחשוב יותר זו התשואה העודפת על מבחן הקוף בניהול השקעות. כך זה יתמרץ אותם להוכיח ללקוחותיהם שהם יודעים לייצר תשואות עודפות בשביל דמי ניהול גבוהים יותר, דבר שלא קורה כעת בכלל.

אבל אנחנו לא נאיביים: הצעתו של ד"ר רותם תישאר כנראה על נייר העיתון. משרד האוצר צריך לעבור ניתוח לשינוי מין כדי להחזיר את הממשלה לשוק הפנסיוני; מבחינתו פיקוח והתערבות ממשלתיים הם סדין אדום, כפירה בספרי הקודש של ההפרטה, התחרות והאמונה העיוורת בכוחות השוק של הסקטור הפרטי.

נשארנו עם הפשרה שתתגבש בין עודד שריג לח"כ חיים כץ. הניחוש שלנו: תקרת דמי הניהול תרד עוד מדרגה, מ-1.2% ל-1%, והיישום ההדרגתי שלה יוקדם בשנה-שנתיים (במקום 2015). זה לא הפתרון האופטימלי, אבל גם זה משהו.

eli@globes.co.il