ביבי - מנהיג ללא עוררין

איך הגיע בנימין נתניהו למעמד של מנהיג ללא עוררין? ואני לא מתכוון לניצחונו על משה פייגלין השבוע בליכוד; אחרי הכול, פייגלין אינו קנה מידה. אני מדבר על כך שחוץ מפייגלין לא היה אף מועמד אחר, רציני יותר, מישהו שיכול לקרוא תיגר של ממש על מנהיגותו של ראש הממשלה. הדבר מלמד על כך שכל מי שרואה עצמו ראוי להנהיג את הליכוד הבין שאין לו שום סיכוי נגד נתניהו. זה מעמד שלא רבים זוכים לו.

לנצח את ביבי?

הדבר שמרשים עוד יותר הוא שבמדינה כולה כוחו של נתניהו אינו נופל בהרבה ממעמדו בליכוד. כשמדברים היום על בחירות, מעטים חושבים על האפשרות שביבי לא יזכה בהן. יש פוליטיקאים האומרים שהם יכולים לנצח את ביבי, אבל אלה אמירות צפויות של פוליטיקאים המתמודדים נגדו. בציבור הכללי, האפשרות של הדחת ביבי מתקבלת בספקנות, למעשה באי-אמון. ספק גדול אם פוליטיקאים המדברים על ניצחון בהתמודדות נגד ביבי באמת מאמינים ביכולתם לעשות זאת.

כמובן, כל הדברים האלה נכונים להיום, ועד הבחירות התמונה יכולה להשתנות. אבל גם כך, התופעה של ביבי כמנהיג בלתי מעורער היא מרשימה. איך זה קרה? מה יש בו שרוב הציבור נותן בו את אמונו הבלתי מסויג כמעט? איך הוא הצליח לשכנע את "העם" שהוא האדם הראוי והנכון ביותר להנהיג את המדינה בשעה זו, ואולי בכל שעה שהיא?

אלמנט הרטוריקה

האם זו הרטוריקה שלו? ודאי שהאלמנט הזה ממלא תפקיד בלתי מבוטל. לדבר, ביבי יודע טוב מאוד. אין במערכת הפוליטית היום טובים ממנו בתחום זה, וספק אם יש גם מי שישוו לו. כשמחברים לכך את הופעתו הנאה, הרי שהטלוויזיה היא המדיום שבו הוא שולט. ולטלוויזיה, כידוע, יש תפקיד מרכזי בקביעת תדמיתו של פוליטיקאי.

אין מחדלים או מעשים בלתי ראויים רבים שאי אפשר למתן את השפעתם, או אפילו לחמוק מהם, באמצעות הופעה טובה בטלוויזיה. זו ללא ספק אחת הסיבות העיקריות לכך שהפרשות והתחקירים לא פצעו את ביבי, אפילו לא קצת, כפי שאנחנו רואים מהמעמד שהשיג, למרות כל אלה.

עושה עבודה טובה

סיבה נוספת, אולי החשובה ביותר, היא שנתניהו עושה, בסך הכול, עבודה טובה. לא מצוינת, בטח לא מושלמת, אבל לא רעה. כן, יש מחירי דיור, כן, יש עוד מצוקות, חברתיות ואחרות, אבל נדמה שהציבור בדעה שכל המצוקות הללו לא נעימות, אבל לא נוראות; וספק אם תחת מנהיגות אחרת אותן מצוקות היו נעלמות. הרי תמיד, תחת כל מנהיג, יש ויהיו מצוקות, מחדלים ומעשים בלתי ראויים. מה גם שמול חוסר הצדק החברתי, עומדת העובדה שכלכלת המדינה איתנה. זה בהחלט לא עניין של מה בכך בעידן של כלכלות מתמוטטות.

אלמנט תהליך השלום

פגיעה בתדמיתו של ביבי באמצעות תהליך השלום תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית. רוב הציבור כבר אינו קונה את הטענה שתהליך השלום תקוע בגלל עמדותיה של ממשלת ישראל.

רוב הציבור, וזה כולל גם שמאלנים לא מעטים, מבין כי הערבים בכלל והפלסטינים בפרט אחראים לעצירת התהליך יותר, ובכל אופן לא פחות, ממדינת ישראל, וכי יש מעט מאוד דברים שמנהיג אחד יכול לעשות שמנהיג אחר לא יכול. כלומר, בעניין זה די היטשטשו הגבולות בין ימין ושמאל. כל זה עובד לטובתו של ביבי, שיודע לנווט את עצמו כמי שרוצה שלום, אבל...

לא לגמרי טועה

צריך להכיר בכך שביבי אינו בלוף. יש בו משהו. יש בו לא מעט. גם יתרונות, גם חסרונות, אבל במאזן הכולל, נראה שהיתרונות שלו, לפחות בעיני הציבור, גוברים על החסרונות. ואולי הציבור לא לגמרי טועה- לפחות לשעה זו.

matigolan@globes.co.il