מי ינקה את בית השימוש?

חישבו לרגע על מקום עבודה בסדר גודל בינוני, 20-60 עובדים לכל היותר. שני חדרי שירותים, מטבחון אחד, חלל פתוח עיקרי וכמה משרדים בודדים. במרבית המקרים, במקום עבודה כזה מועסקת עובדת ניקיון אחת, באמצעות קבלן שירות חיצוני.

כשהעובדת הזו חולה - אף שזה לא קורה הרבה, כי השכר העלוב והפחד לאבד את העבודה לא מאפשרים לה את הלוקסוס הזה - הקבלן דואג מיד למחליפה. עכשיו חשבו מה היה קורה אילו עובדת הניקיון הייתה מועסקת באופן ישיר במקום העבודה, ללא תיווך קבלן. מישהו מעלה על דעתו, שבמשך שבוע, איש לא ינקה את המשרדים?

הדוגמה הזו ממחישה כי יש מקום להעסקה קבלנית, וכל אלה שמדברים על "הוצאה מחוץ לחוק" של קבלני כוח אדם, "סרסורי אדם" כפי שמכנים אותם בבוז, הם אלופים בסיסמאות, וחלשים מאוד בהבנת המציאות.

אבל מי שחושב, שהדוגמה הזו ממחישה גם שאין מקום להעסקה ישירה של עובדי ניקיון, או עובדים אחרים המועסקים כיום על ידי קבלנים, עלול להתאכזב. אותו מקום עבודה בסדר גודל בינוני, בהחלט יכול להעסיק עובדת ניקיון כעובדת מן המניין; כשזו יוצאת לחופשה או לתקופת מחלה, ירים מנהל התפעול או מנהל משאבי האנוש את הטלפון, ויתקשר אל החברה הקבלנית שמספקת שירותי ניקיון בדיוק לצרכים האלה. צרכים זמניים, ארעיים, מיידיים - כל מה שחברות כוח אדם היו צריכות למלא במקור, עד שמישהו כאן התבלבל והפך את הזמני לקבוע.

זהו המסר שמנסה להעביר ההסתדרות בחודשים האחרונים: יש מקום להעסקה קבלנית במשק, יש מקום למיקור חוץ, אבל לא בהיקפים שאנו מכירים כיום. עופר עיני מספר בימים האחרונים על רשות מקומית אחת, שהקימה חברה-בת לחברה העירונית, שתפקידה במקור להפיק אירועים: "מהר מאוד החברה הזו התחילה להעסיק עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ומה לא, כשהמכנה המשותף של כולם זה שכר מינימום". הדוגמאות רבות ומגוונות, בעיקר מפחידות. הסיכוי שהבן שלכם יהיה "מורה קבלן" או שבתכם תהיה "אחות קבלן", גבוה מתמיד.

הדמגוגיה של אוריאל לין

משרד האוצר טוען בימים האחרונים, כי ההחלטה לאפשר להסתדרות להשבית את המשק בגין הדרישה לצמצם את היקף העסקת עובדי הקבלן, פירושה הענקת מנדט להסתדרות "לנהל את המשק". בטיעון הזה מחזיק גם איגוד לשכות המסחר, בראשות אוריאל לין, שעתר לבג"ץ בטענה כי "אי אפשר להכתיב למעסיק כיצד לנהל את העסק שלו".

האומנם? האם העלאת שכר המינימום אינה תכתיב? האם פנסיה חובה אינה תכתיב? חוקי עבודה, פסיקות תקדימיות ומגבלות רגולטוריות בתחום העבודה, הם תולדה של מאבק ארגוני מצד ההסתדרות וארגונים אחרים, בצד מאבק פרלמנטרי של כמה ח"כים חרוצים.

שום מעסיק לא התנדב לאמץ את המגבלות האלה, והאוצר עמד, כמעט תמיד, לצד המעסיקים. בחלק מהמקרים, כמו בעניין העלאת שכר המינימום, גם כשהמעסיקים תמכו, האוצר התנגד. עד שההסתדרות איימה לשבות כמובן. לכן, הטענה שההסתדרות מבקשת "לנהל את המשק", או שזו "סכנה לדמוקרטיה" ע"פ העתירה לבג"ץ, היא הבל הבלים.

לב לבה של הדמוקרטיה הוא מערכת של בלמים ואיזונים, כשבצד חופש העיסוק וזכות הקניין של המעסיק, יש גם זכות התארגנות של העובדים. האחרונים, באמצעות ארגוני עובדים, רשאים להפעיל לחץ כדי להטות במעט את כף המטוטלת, שממילא נוטה כמעט תמיד לטובת המעסיק.

המודל הסקנדינבי על פי האוצר

"משרד האוצר קורא להסתדרות לדון על 'המודל הסקנדינבי', שעיקריו שכר הוגן, תנאים סוציאליים ואכיפה מחמירה לשם הבטחת זכויותיהם של העובדים" - לשון ההודעה שפרסם אמש (ב') האוצר.

ההצעה הזו מרשימה במיוחד, אבל ייטיב יו"ר ההסתדרות לעשות, אם יבקש לדון במודל הסקנדינבי כולו, ולא רק בחלקים המעטים והמסולפים שבחר האוצר. למשל: זכות מלאה לשבות כמעט ללא מגבלות, לרבות שביתות סולידריות עם מקומות עבודה אחרים; שכר התחלתי גבוה (להבדיל מ"הוגן"); רשת ביטחון סוציאלית יוצאת דופן, שכוללת דמי אבטלה גבוהים במשך תקופה של עד 4 שנים (!); חופשת לידה שנמשכת כשנתיים - בתשלום מלא; מתן קביעות לאחר חצי שנה, ופיטורים רק לאחר הליך בירור מול ועד העובדים; שירותי בריאות מלאים כולל סיעוד וטיפולי שיניים; חוק חינוך חינם מהגן ועד האוניברסיטה; דיור ציבורי; ועוד ועוד.

ניחוש שלנו: משרד האוצר יעדיף להפוך את כל עובדי הקבלן בישראל לעובדי מדינה, לפני שיסכים לאמץ את המודל הסקנדינבי. ספינים, לעומת זאת, הוא מאמץ בקלות.