חלוקת רכוש מסוכנת

לעיתים קל יותר לזוגות הניצים שאינם מצליחים לחלק בינהם את הרכוש בהליך הגירושים המתמשך, להסכים על העברת נכסים לילדיהם המשותפים, שכן על אף המאבק, לרוב רווחת הילדים עדיין נותרת אינטרס משותף לשני ההורים.

משום כך קיימים לא מעט הסכמי גירושים שבהם ההורים מסכימים לרשום את דירתם המשותפת על שם הילדים במקום לחלקה ולמוכרה לצד ג', תוך מחשבה שבן-הזוג אולי בגד בהם - אך הילדים תמיד יישארו שומרים נאמנים על הנכס.

לרישום בית ההורים על שם הילדים יש יתרון נוסף, והוא ההכרה בהעברת הנכס במסגרת הסכם הגירושים כהליך פטור ממס ולא כמכירת נכס. לפני עשור שנים בית המשפט העליון אף הרחיב את הפטור ממס כך שהוא חל גם על זוגות ידועים בציבור שלא נישאו, הנפרדים בהסכם פורמלי.

מאידך, לרישום הנכס על שם קטינים יש גם חסרונות לא מעטים. ראשית, עסקאות מקרקעין עם קטינים דורשות את קבלת עמדת האפוטרופוס הכללי, אשר ישקול האם זאת כלל טובת הילד לרשום את הדירה על שמו, בטרם בית המשפט יאשר את הסכם הגירושים.

כמו כן, גם בעתיד, לאחר אישור ההסכם, כל פעולה שירצו ההורים לעשות בנכס הרשום על שם הקטין תחייב את אישורו של בית המשפט לאחר קבלת עמדת האפוטרופוס הכללי, דרישה שעלולה לסרבל ולהכביד במיוחד אם מכירת הנכס דרושה לגיוס כספים באופן דחוף.

מעבר לקשיים הפרוצדורליים, העברת נכס על שם הילדים עלולה להכניס את הילדים במובן מסוים למאבק בין ההורים, וכפי שיכולים להעיד תיקים שונים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, יוצרת לא פעם חזית עימות חדשה בין הורה לילד.

לפיכך, כדי להמנע מיצירת מאבקי רכוש עתידיים במשפחה, כאשר מגיעים להסכם גירושים הכולל רישום זכויות על שם הילדים יש להקפיד על מספר כללים:

ראשית, יש לדאוג להעברת הזכויות על שם הילדים באופן מיידי ובסמוך ככל שניתן להסכם הגירושים. דחיית הרישום בטאבו משיקולי נוחות או שיקולים כספיים כבר גרמה בעבר לבעיות רבות, למשל כאשר נושיו של אב שנקלע לחובות עקלו את הדירה שנותרה על שמו, על אף שהיה אמור להעבירה על שם הילדים על-פי הסכם הגירושים.

במקרה אחר בת תבעה את אביה, אשר שנים לאחר חתימת הסכם הגירושים, תחת להעביר את הדירה על שם הילדים כפי שהתחייב - מישכן את הדירה לצורך קבלת הלוואה גדולה לה נזקק.

כמו כן, חשוב לכתוב במפורש בהסכם הגירושים מי יהיה זכאי להתגורר בדירה, באילו תנאים ועד מתי. השבוע ניתן פסק דין בתביעה שהגישה בת נגד אשתו השנייה של אביה, לפינויה מהדירה שהייתה אמורה לעבור על שם הבת על-פי הסכם הגירושים בין הוריה.

על אף שהסכם הגירושים נחתם כבר לפני למעלה מ-30 שנה, הזכויות בדירה נותרו על שמו של האב, אשר במהלך השנים נישא מחדש, והלך לאחרונה לעולמו.

מאחר שבהסכם הגירושים נכתב כי האב המנוח יוכל להתגורר בדירה למשך ימי חייו, הרי שעם מותו פקעה רשות זאת, ואשתו השנייה נאלצה לפנות את הדירה, על אף שחיה בה עם האב במשך 20 שנה.

אם לא הייתה פיסקה מפורשת בהסכם הגירושים, הבת הייתה עלולה למצוא עצמה במאבק משפטי ארוך-שנים, ואולי אף לצאת בסופו כשידה על התחתונה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".