שוד לאור היום: כמה "עולה" לנו סחבת האוצר בדמי הניהול?

מאתיים מיליון שקל. זה המחיר המיידי שמשלם הציבור, על גרירת הרגליים של האוצר. שלשום (ג'), באיחור אופנתי, העביר לכנסת פרופ' עודד שריג, הממונה על שוק ההון, את ה"תוכנית להגברת התחרות בשוק החיסכון הפנסיוני", שאותה הציג כבר בנובמבר 2010.

בעניין דמי הניהול בקופות הגמל, הציע האוצר להפחית את התקרה (כיום 2%) בשני שלבים: ל-1.5% מהצבירה משנת 2013, ובשנת 2015 ל-1.2% מהצבירה 5% מההפקדות השוטפות. מול זה, עומדת הצעתו הפרובוקטיבית של ח"כ חיים כץ, שתובע להוריד את התקרה ל-0.7%.

אלא מה - בתוכנית המקורית הציע האוצר להפחית את התקרה משנת 2012; הואיל והאוצר התעכב במשך יותר משנה, מציע כעת שריג כי הפחתת דמי הניהול תתחיל רק בינואר 2013. מי מפסיד? הציבור כמובן, ובייחוד הלקוחות הקטנים והחלשים, שמשלמים דמי ניהול יותר מ-1.5%. לאלו, הורדת התקרה הייתה מפחיתה באופן מיידי את דמי הניהול ב-25%. עכשיו הכול מתעכב בשנה.

כמה זה עולה לנו? בקופות הגמל הפתוחות לציבור, נמצאים 130 מיליארד שקל, בדמי ניהול ממוצעים של 1.02%. אך הממוצע מטעה; הלקוחות המאוגדים דרך מקום עבודה, סקטור או שיוך אחר, משלמים 0.4%-0.7%. הלקוחות הפרטיים משלמים לפחות 1.2%, כשמהקטנים גובים 1.6%-2%. הורדת התקרה ל-1.5% צפויה להוריד לפחות 15% מהכנסות מנהלי הגמל - כלומר 200 מיליון שקל. וזה גובה הצ'ק שהחוסכים יעבירו למנהלי הגמל בשנת 2012, באדיבות ההתמהמהות של שריג.

שוד לאור היום

והנה עוד חמישה כשלים והשמטות בתוכנית של שריג. לצד כל אחת מהן נצרף את תג המחיר - השורה התחתונה: סכום חד-פעמי של 200 מיליון שקל בגלל העיכוב, ועוד 700 מיליון שקל בשנה בגלל האלמנטים החסרים בתוכנית. הנה הפירוט.

נחכה עד 2015 - לפי תוכנית שריג, ההורדה הסופית של התקרה ל-1.2% תהיה רק בשנת 2015. למה? מה הסיבה? מדוע לחכות שלוש שנים? מדוע צריך מדרגת ביניים של 1.5%? מדוע צריך להמשיך לשדוד את הלקוחות בדמי ניהול, שמוסכם על הכול כי הם מופרזים? כל פשרה בין שריג לבין כץ, שלא תכלול הורדה מהירה יותר של התקרה, כל החלטה של הכנסת שלא תהיה בה הקדמה מלאה של הפחתת דמי הניהול לשנת 2013, היא שוד לאור היום.

בראשונה נשלם מתוך ההפקדות - ההפקדות לקופות הגמל הן יותר מ-4 מיליארד שקל בשנה. לפי תוכנית שריג, ייגבו בראשונה דמי ניהול מתוך ההפקדות, וזאת בשיעור של 5% לכל היותר. תג המחיר - עוד 200 מיליון שקל בשנה, שאותם ישלמו החוסכים למנהלי החיסכון הפנסיוני.

קרנות ההשתלמות בחוץ - בקופות הגמל, החגיגה אמורה להיגמר, אבל בקרנות ההשתלמות, תקרת דמי הניהול תישאר 2%. והחגיגה תמשך כאילו לא אירע דבר. אין לזה הצדקה מעשית. אין סיבה שהחוסכים בקרנות ההשתלמות, שבהן נכסים בהיקף של 75 מיליארד שקל, ימשיכו עם תקרה של 2%. לא ברור לנו, מדוע החליט שריג כי הכללים לגבי קופות הגמל לא יתפסו גם לגבי קרנות ההשתלמות. הנה תג המחיר - 150 מיליון שקל בשנה.

אין מגבלה על עמלות סוכני הביטוח - ח"כ כץ מוכר לנו את הבלוף, שעמלת ההפצה של הבנקים אשמה בהתייקרות דמי הניהול. האמת שונה. הבנקים גובים עמלת הפצה של 0.25%, וחדירתם לשוק אפסית. עד כה, היקף הנכסים המיועצים בבנקים בכל השוק הפנסיוני הוא כ-40 מיליארד שקל, כלומר 6% מהשוק.

סוכני הביטוח שולטים במחצית מהשוק, וגובים מחצית מדמי הניהול שמשלם הלקוח. לפחות 0.5% ומעבר לזה, מקבלים הסוכנים הטבות, טיולים ומתנות. את המתנות שריג הגביל, אבל בעמלות עצמן לא נגע. מדוע שלא יגביל את עמלת הסוכן ל-0.25% מדמי הניהול?

האם שריג לא מבין שעמלה הנגזרת מדמי הניהול, גורמת לסוכן הביטוח להטות את המלצתו ללקוח, ומהווה בעבורו תמריץ, שמהלקוח ייגבו דמי ניהול גבוהים ככל הניתן? אם היו מגבילים את העמלה שמקבל הסוכן מתוך דמי הניהול, ואפילו אם רק מחצית מההקטנה הייתה מתגלגלת ללקוח, היו דמי הניהול יורדים ב-350 מיליון שקל. אבל שריג, שמפחד מכוחם הפוליטי של סוכני הביטוח, לא מוכן להתעמת איתם. אנחנו משלמים את המחיר.

פתרון לתיקון 3 - תוכנית האוצר מתעלמת מהבעיה המרכזית בשוק: גוויעתן של קופות הגמל, עקב תיקון 3. כתוצאה מהתיקון, ההפקדות לקופות הגמל קטנו, ובמקביל שיעור המשיכות עלה. אבל בשלב מסוים, הדמוגרפיה תתחיל להשפיע, והעמיתים יתבגרו. בנקודה מסוימת בחייו, אך טבעי שאדם רוצה להיפגש עם הכסף שחסך. או אז נראה בבת אחת קפיצת מדרגה במשיכות הכספים.

הפתרון, ומומלץ לאוצר להקשיב היטב לדברים שאומר בעניין זה מנכ"ל פסגות רונן טוב, הוא החזרת האפשרות לחיסכון הוני בקופ"ג, תוך מתן הטבות מס פנסיוניות העולות, ככל שהלקוח משאיר את הכסף לפרק זמן ארוך יותר. אך בכל התוכנית היפה של האוצר, אין זכר לכך שמישהו שם מבין את הבעיה המתפתחת, או מתכוון לטפל בה.

 דמי ניהול