הפעם אהוד ברק הוא הראשון שזיהה

חוק טל מסתמן כחומר נפץ פוליטי שעשוי להפיל את הממשלה ולהביא לבחירות מוקדמות בליכוד מפחדים מהצעירים יותר מאשר מהחרדים ומעדיפים להימנע משידור חוזר של המונים ברחובות.

מחר (ו') ימלאו שלוש שנים לערב המתוק של בנימין נתניהו ואותו ערב מר כלענה של ציפי לבני. אז, ב-10 בפברואר 2009, עלה נתניהו בתזמון מדהים לבימה בגני התערוכה לנאום את נאום הניצחון שלו, שלוש דקות לפני שלבני נאמה את נאום הניצחון שלה.

נתניהו כבר ידע את מה שלבני הבינה באיחור רב: אלי ישי וש"ס, אהוד ברק והעבודה - הכל היה סגור מראש. את מה שנתניהו וברק שכחו, לבני ומופז עוד לא למדו. אגב, החייט שתפר את הקצוות וטווה את החוטים עם השותפות הקואליציוניות היה נתן אשל.

היום כבר ברור שממשלת נתניהו תסגור ארבע שנים. גם אם הבחירות יתקיימו בנובמבר 2012, כפי שיש מי שמעריך, הרי עד שתוקם ממשלה חדשה תכהן הממשלה הנוכחית כמעט ארבע שנים. מי היה מאמין.

שחקן מרכזי בקואליציה, שנבואותיו הפוליטיות בדרך כלל מתגשמות, העריך השבוע שהאפשרות היחידה של נתניהו להקדים את הבחירות מבלי להסתכן בהקמת ממשלה חלופית בלעדיו, היא רק סביב חוק טל. פרשת הדרכים תהיה בסוף חודש יולי, אז יגיע החוק להצבעה בכנסת.

להערכתו, אם יבקש נתניהו להקדים את הבחירות, זה יהיה הקיו שלו למהלך. לפני כמה חודשים, כשהאופציה לקיים בחירות מוקדמות עמדה על הפרק, העריך נתניהו שמדובר במהלך מסוכן: הוא ייזום בחירות, ינעץ לחרדים סכין בגב, והם ילכו עם לבני, יקימו קואליציה אלטרנטיבית וישאירו אותו מחוץ למשחק. היום המצב שונה לחלוטין. הערכת מצב עדכנית יותר בסביבת ראש הממשלה גורסת שאם יחליט נתניהו להפיל את הממשלה סביב חוק טל, הסיכוי שקדימה - אם בראשות לבני ואם בראשות מופז - תחבור לחרדים קלוש עד לא קיים בכלל.

כמו נייר לקמוס

חוק טל, אומר הבכיר בקואליציה, הוא כמו נייר לקמוס. אם הוא יעבור, הבחירות יתקיימו במועדן. אותו בכיר בקואליציה, שכבר חזה שקדימה לא תתפרק, צפה את המשבר עם החרדים סביב סוגיות הגיור והזהיר מפני האולטימטומים של ליברמן, מתקשה הפעם לקבוע בוודאות את מועד הבחירות הבאות. בניגוד להערכות - או לתקוות - שבאוקטובר 2012 תלך ישראל לשים פתקים בקלפיות, סבור הבכיר כי בחצי השנה הקרובה יינתנו שני רמזים לפתרון החידה.

את הרמז הראשון יספקו תוצאות הפריימריז בקדימה, כשהשאלה העיקרית היא לא מה יעשה המנצח או המנצחת אלא מה יעשה המפסיד או המפסידה. הנקודה השנייה, ולא פחות חשובה, היא מה יחליט היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בתיק ליברמן. הבכיר הדגיש שדבריו נאמרים על דעתו בלבד, אבל אפשר לשער שהוא שואב השראה גם מסביבת ראש הממשלה.

לא מעט בכירים בליכוד מצטרפים להערכות שעל חוק טל עוד תיפול הממשלה. דווקא סביב הנושא הזה שנתניהו חשב שיעבור לו חלק בלי שאף אחד ישים לב. אחרי ש"מחנה הפראיירים", מכתב האלופים ושביתת השמיניסטים שהגה הקמפיינר איתי בן חורין הבהילו בשבוע שעבר את ראש הממשלה, השבוע התבררו הממדים הפוליטיים של הסוגיה.

מי שהיה הראשון לזהות את חומר הנפץ הזה, הוא שר הביטחון, אהוד ברק, זה שניצח ב-1999 עם הסיסמה "עם אחד גיוס אחד". ברק קלט את הפוטנציאל הטמון בהקמת מחנה הפראיירים והבין שהמחאה של הקיץ האחרון עוד תיזכר כטיול בפארק לעומת מה שעלול להתפתח בסיפור הזה.

אתמול נפגש ברק עם מובילי המאבק, בועז נול ועידן מילר מ"המחנה המשותף", יחד עם אנשי הפורום לשוויון בנטל. שם, בלשכה של שר הביטחון, על תה עם נענע וקפה שחור, הזכיר לו נול איך ישן בצמתים בשבילו כשהבטיח ב-1999 גיוס לכוווולם והציע לו לסגור מעגל, וללכת על הסיפור הזה עד הסוף הפעם. "דקה לפני שאתה חותם על צווי 8 בנושא האיראני, כדאי שתראה לציבור שאתה גם מוסרי, ערכי ואמיתי", אמרו לו אמהות הפורום לשוויון בנטל.

"רק אל תמרחו אותנו"

ברק הבטיח שיניח הצעת חוק חדשה של משרד הביטחון. אם החוק לא יעבור בממשלה, אמר להם שר הביטחון, ח"כ עינת וילף (עצמאות) תגיש הצעת חוק פרטית. נול לא הבין למה וילף קשורה.

"אתה שר הביטחון", הוא אמר לו. "אני רוצה לדעת כמה זה בוער בך ובראש הממשלה". נול נשאר ללא מענה אבל הבטיח לברק שאם יילך למהלך אמיתי, יעניקו לו הצעירים רוח גבית. "רק אל תמרחו אותנו", ביקש נול.

ברור שהנושא הזה נפיץ. ריח הבחירות שנישא באוויר לא יאפשר לאף מפלגה, ובכלל זה הליכוד, לתמוך בהשתמטות. כל פיתרון שאינו חוק טל יהווה בגידה בחרדים ויוביל להפלת הממשלה. מצד שני, הארכה של החוק, אפילו בדקה, תיחשב לבגידה בציבור הכללי, ועלולה להוציא אלפי מפגינים חזרה לרחובות. עם כל הכבוד לחרדים, אמרו השבוע בכירים בליכוד, אנחנו הרבה יותר מפחדים מהצעירים.

הימורים בלשכה: מי יעזוב ראשון?

המתלוננים בפרשת נתן אשל ומושא התלונה עצמו קשרו את גורלם זה בזה. הם תלויים זה בזה וסופם להיתלות זה לצד זה. כמו שהדברים נראים, בחודשים הקרובים יהיו כמה עזיבות בלשכת ראש הממשלה.

השאלה עכשיו היא רק מי יילך קודם. בורסת ההימורים סביב מי יהיה מי הראשון שלזכרו ירימו כוסית מיץ ענבים ויחולקו בורקסים כוללת את כל הארבעה. האם יהיה זה ראש מערך ההסברה, יועז הנדל, מזכיר הממשלה צביקה האוזר, אשל, או שמא המזכיר הצבאי יוחנן לוקר יעקוף את כולם. התחרות צמודה.

עם שתי צלעות מתוך משולש הברמודה הזה שלתוכו נשאב אשל, מלכתחילה לא היה לו סיפור אהבה. מהאוזר והנדל לא היו לו כל ציפיות או אשליות. האוזר היה יריב מזוהה ואויב מר, שאיתו הייתה לו מתיחות מתמדת, והנדל הוא טירון שלא צבר הרבה שעות קרב ובקושי היכה שורשים. הם לפחות יצאו נגדו בגלוי, נעצו לו סכין בפנים, ולא בגב. הצלע השלישית, לוקר, הוא האכזבה הגדולה של אשל. ראש הסגל חשב שיחסיו עם המזכיר הצבאי טובים והופתע לגלות שגם הוא ברוטוס.

אשל ראה בלוקר בן טיפוחיו. הוא העניק לו עזרה, עשה לו מערוף איפה שצריך, ניסה לסחוף אותו למחנה הנכון מבחינתו בלשכה, ובעיקר גיבה אותו בכל מצב, מה שעזר ללוקר לבנות את הקשר הקרוב כל כך עם ראש הממשלה.

הכותרת הראשית שהופיעה בשבוע שעבר ב"ישראל היום" (שבו יש לראש הסגל השפעה מכרעת) כי למפקד חיל האוויר ימונה אמיר אשל, ולא לוקר שחשק מאוד במינוי, ביטאה את החרון והזעם על מה שעשה לוקר לאשל.

בחקירתו אמנם אשל לא אמר מילה, אבל סביר להניח שלו היה מחליט לפתוח את הפה על מי שאיכזבו אותו בלשכה, היה משתמש במילים "נצלנות" ו"כפיות טובה". אם אשל סבור שזו הסכין האחרונה שננעצה בגבו, נראה שהוא טועה. מעניין מה יקרה כשיגלה שגם באנשים הכי קרובים אליו בלשכה מסתתר עוד ברוטוס.