האבולוציה מציעה תשובה לכל שאלה. בכל פעם שבה אנחנו מביטים בחיה, צמח או בן אנוש ותוהים מדוע הוא כפי שהוא, האבולוציה מספקת פתרון: זו הדרך שלו לשרוד.
אז מדוע ולמה הזברה לובשת פיג'מה? לא רק המשורר ע. הלל ניסה להשיב על השאלה הזו. הפסים בצבעי שחור ולבן הרי לא מספקים הסוואה מוצלחת במיוחד בסוואנות החומות-צהובות שבהן הזברה מתרוצצת. אז איך הפיג'מה הלא אופנתית מהווה כלי הישרדותי?
מחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Experimental Biology, בהובלת החוקר גאבור הורבת' טוען שהפסים נועדו להרחיק את זבוב הסוסים, זבוב שמעביר מחלות קטלניות ועוקץ את הסוסים כאשר הם מנסים לאכול.
החוקרים גילו שפסים אנכיים הם הדוגמה הכי פחות מושכת מבחינת הזבוב. כיצד פיתח הזבוב את ההעדפה הזו לאורך השנים? כנראה משום שחרקים מסוג זה נמשכים לקווים האופקיים שמאפיינים השתקפות של מים. הזבובים מחפשים את המים משום ששם הם יכולים להזדווג ולהטיל ביצים.
החוקרים מצאו כי עוברי הזברות הם בדרך כלל בעלי פרווה כהה, ורק מעט לפני הלידה הם מתחילים להתפספס בלבן. זהו רמז לכך שהפסים התפתחו מאוחר יחסית בתהליך האבולוציה.
החוקרים ניסו לבחון את המשיכה של הזבובים למגוון דוגמאות. מאחר שהם ידעו שהזבובים נמשכים לסוסים כהים פחות מאשר ללבנים, הם חשבו כי הזברה המפוספסת תהיה איפה שהוא באמצע, אך בהדרגה גילו כי הפסים הם הכי פחות מושכים. ככל שהפסים צרים יותר ואנכיים יותר, הם מושכים פחות. הדוגמה הכי פחות מושכת עבור הזבוב, מכל האפשריות, הייתה בדיוק הדוגמה שיש לזברה. "חיות אפריקניות נוספות הן מפוספסות והצורך להבריח זבובים כנראה קשור בכך", אמרו החוקרים.
משהו ללבוש
דוגמאות שמופיעות על פרוות של חיות מעניינות מאוד את הגנטיקאים משום שהן מאפשרות להבין כיצד הסביבה מעצבת את הפרווה. המראה צריך להיות אטרקטיבי לבני זוג פוטנציאלים, אך מנגד לא לעורר את תשומת ליבם של טורפים ומזיקים. לכן חיות רבות פיתחו צבעי הסוואה.
שני מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות הצליחו למקם שלושה גנים הקשורים להופעת נקודות, פסים ודוגמאות חלקות על פרוות של חתולים.
מחקר נוסף, שבוצע בעכברים, גילה גן יחיד שמעורב בכל דפוסי הצבע בפרוות העכבר. נמצא כי אצל עכברים בעלי גב כהה ובטן בהירה, היו הבדלים בביטוי של גן בשם Agouti בשני אזורים, שהיו במתאם חזק עם הצבע שהתקבל בסוף באותו אזור.
כבר בעת העוברות של העכבר, אופיין העור שלו בפיזור לא אחיד של פעילות הגן, פיזור שכנראה השפיע בסופו של דבר על הפיגמנטציה של האזור. במקומות בהם היה הגן פעיל בעת העוברות, הוא גרם להבשלה מאוחרת יותר של התאים שיוצרים פיגמנט, ולכן האזורים הללו היו בהירים יותר.
כיוון שמדובר בשינוי בביטוי של הגן ולא בשינוי של הגן עצמו, העכבר יכול להתאים את עצמו במהירות יחסית לסביבה משתנה. בנברסקה, למשל, צמיחתן של דיונות חול במקום בו הייתה בעבר אדמה כהה יותר, הובילה תוך דורות מעטים לכך שהעכברים נולדו בהירים יותר.
עוד סביבה משתנה שגורמת לעיצוב של פרוות חיות היא כמובן סביבת בני האדם. מסתבר שחיות בית הן דווקא יותר מגוונות בצבעים שלהן מאשר חיות בר. מדוע זה קרה? ככל הנראה משום שחיות בית לא היו צריכות הסוואה ולכן לא הייתה ברירה טבעית לטובת ההתאמה שלהן לסביבתן. אפשרות אחרת היא שבני האדם בררו באופן מיוחד חיות עם צבעים מעניינים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.