להיות וורן באפט: האם כדאי להשקיע במניות בכורה?

חברות אמריקניות רבות מגייסות כסף באמצעות הנפקת מניות בכורה (Preferred), שהן למעשה מעין יצור היברידי בעל מאפיינים של מניה ואג"ח יחדיו.

מניות הבכורה לרוב אינן נושאות זכות הצבעה, אך מבטיחות דיבידנד בשיעור מסוים מהערך הנקוב, שלו עדיפות על הדיבידנד המחולק למחזיקי המניות הרגילות בחברה (Common Stock). עם זאת, שיעור הדיבידנד המובטח הוא בדרך-כלל השיעור המרבי שישולם למניית הבכורה, גם אם שיעור הדיבידנד שיחולק בעתיד לבעלי המניות הרגילות, יהיה גבוה יותר.

מניות הבכורה מהוות את השכבה האמצעית מבחינת הבכירות במבנה ההון בחברה, כך שבמקרה של פירוק וחלוקת נכסים, אג"ח תהיינה עדיפות עליהן, אך המניות הרגילות תהיינה נחותות מהן.

יתרונות מניות הבכורה העיקריים על האג"ח הם כאמור הריבית גבוהה; אך הן בעלות סיכון גבוה יותר מאג"ח, הן זמינות למסחר עבור המשקיע הקמעונאי, וכך גם המידע לגביהן. גם הערך הנקוב שלהן לרוב נמוך יותר - דבר המאפשר לרכוש אותן בסכומים נמוכים יותר. למרות היותן רגישות פחות לשינויים בריבית מאג"ח, הרי מניות הבכורה רגישות יותר לשינויים שונים בשוק הרלוונטי לתחום עיסוקה של החברה המנפיקה.

בין סדרות שונות של מניות בכורה יכולים להיות הבדלים משמעותיים בתנאים, גם אם המנפיקה היא אותה חברה. אחד ההבדלים החשובים ביותר הוא בין סדרות בכורה הנושאות עמן זכות צבירה (Cumulative) לבין אלו שאינן נושאות זכות צבירה (Non-Cumulative). בקבוצה הראשונה דיבידנדים תקופתיים שלא שולמו מצטברים, ואין באפשרות החברה לבצע חלוקה לבעלי המניות הרגילות, לפני שהדיבידנדים הצבורים שלא שולמו לבעלי הבכורה בעבר, יחולקו במלואם. בקבוצה האחרת, דיבידנדים שלא חולקו בעבר לא ייצברו לזכות בעלי מניות הבכורה, ולא יעכבו חלוקה לבעלי המניות הרגילות.

סוג שכיח נוסף הוא בכורה המירות (Convertible Preferred), המכיל מרכיב של המרה למניה רגילה בפרמיה כלשהי על מחיר השוק. מרכיב זה מקנה למחזיקים אפסייד פוטנציאלי במקרה של עליית ערכן של המניות הרגילות.

לרוב סדרות הבכורה, בניגוד לאג"ח, אין תאריך פירעון בעתיד, אך סדרות בכורה רבות הן בנות-פדיון (Redeemable/Callable) - לחברה המנפיקה יש הזכות לפדות את המניות מהמחזיקים במחיר קבוע, החל מתאריך כלשהו לאחר הנפקתן.

נזילות נמוכה? לא תמיד

סדרות בכורה מונפקות בדרך-כלל בערך נקוב של 25 דולר, 50 דולר או 100 דולר. תשלומי הדיבידנד הקבועים, אשר משולמים במרבית המקרים אחת לרבעון, דומים מאוד לתשלומי ריבית תקופתיים על אג"ח. התשואה השנתית שלהן מחושבת על-ידי הכפלת הדיבידנד הרבעוני ב-4, וחלוקת הסכום המתקבל בערך הנקוב.

מרבית סדרות הבכורה של חברות בורסאיות רשומות למסחר, אך מעת לעת מונפקות סדרות לא סחירות, כמו זו שבאמצעותה השקיע וורן באפט 5 מיליארד דולר בבנק אוף אמריקה בסוף אוגוסט אשתקד.

נציין כי נזילותן של מניות הבכורה הנסחרות בדרך-כלל נמוכה משמעותית מהמניות הרגילות של אותן חברות. עם זאת, יש מספר לא מבוטל של סדרות כאלו שנסחרות, שהן בעלות מחזור יומי ממוצע של מיליון דולר ואף למעלה מכך. לדוגמה: סדרה J של JP Morgan (סימול: JPM-PI), אשר מחזור המסחר היומי הממוצע בה קרוב ל-3 מיליון דולר; או סדרה A של HSBC (סימול: HBC-PA), שמחזור המסחר היומי הממוצע בה עומד על למעלה משני מיליון דולר.

מניות הבכורה זינקו בחדות מתחילת השנה (ראו גרף) - מה שמעיד על ביטחון הולך וגובר בכלכלה האמריקנית, וביכולת החברות לשלם את הדיבידנדים התקופתיים לבעלי הבכורה. המדד העיקרי העוקב אחר ביצועי מניות אלו, הוא S&P U.S. Preferred Stock Index. קרן הסל הסחירה ביותר העוקבת אחריו היא PFF, המנוהלת על-ידי iShares. המחזור היומי הממוצע בה גבוה מ-50 מיליון דולר, והיקף הנכסים המנוהלים בה הוא כ-8 מיליארד דולר עם דמי ניהול של 0.48%.

 מניות הבכורה מול מדד S&P מתחילת השנה

*** הכותב הוא בנקאי השקעות, חבר בלשכת עו"ד בניו יורק. הגורמים בכתבה עשויים להשקיע בני"ע או מכשירים, לרבות אלו שהוזכרו בה. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצורכי כל אדם