מדוע לא קיבלו אותי ל'גבעת שמוקים'

א.

אופיר ודנה-לי כלפה לעולם לא ידעו למה בדיוק לא קיבלו אותם להרחבה של קיבוץ גבים בנגב המערבי; האם זה משום שהם מזרחיים, בגלל הפרעת קשב וריכוז שיש לו, מפני שהם משדרות, בשל העובדה שהוא פעיל חברתי, בגלל צבע המכנסיים שלבשו באותו היום או מפני שלחברת ועדת הקבלה יצאו באותו בוקר טחורים.

כל מה שהם יודעים זה שוועדת הקבלה קבעה כי השניים לא התקבלו בגלל "חוסר התאמה לחיי חברה בקהילה". מה זה בדיוק "חוסר התאמה לחיי חברה בקהילה"? אף אחד לא אמר להם.

מה שכן נאמר להם זה שההחלטה מבוססת על חוות דעת מקצועית של מכון המתמחה ב"אבחון התאמה לחיי חברה בקהילה", אבל את חוות הדעת לא אפשרו להם לראות, וזאת אף ששילמו עליה מכיסם.

מחברים שלי, שניסו להתקבל ליישובים דומים ולא התקבלו - אחד מהם היה, לא עלינו, רוסי; השני התחתן שלא דרך הרבנות, שלא תדעו מצרות; השלישי, וזה הכי חמור, היה "אינדיבידואליסט", ואותו לא רק שלא היו צריכים לקבל, היה עדיף לכולם אילו היו יורים לו בראש בו במקום - למדתי שמדובר בהוצאה של כ-1,000 שקלים לאבחון לזוג.

כן, 1,000 שקלים. אגב, מכוני האבחון האלה מציעים לך גם פגישת ייעוץ והכוונה בנוגע לדרך הכי טובה לעבור את האבחון שהם עצמם מעבירים, שזה עניין של עוד 500 שקלים. אחלה תעשייה, לא? להשלמת החבילה חסר רק שיציעו פגישת "התאוששות אחרי דחייה" תמורת עוד 700 שקלים. ללמדך, שוב, שבצד השני של כל עוול יושב מישהו שגוזר קופון.

נכנסתי לאתרים של מכוני האבחון. כתוב שם שהם כוללים "מבחני נייר ועיפרון" ומשימות כמו השלמת המשפט הבא: "עבר רכב והתיז מים על הבגד שלך...". התקשרתי לאחד ממכוני האבחון הנ"ל ושאלתי למה אי-אפשר לראות את הדוח המקצועי אחרי שהאדם שילם עליו מכיסו.

תראה, אמרה לי גברת נחמדה, אנשים מכירים את עצמם, את מה שכתוב שם הם יודעים, ו"לראות את מה שכתבנו עליהם לא יוסיף להם שום דבר". תשובה קצת מוזרה, אמרתי, אם שילמתי, מגיע לי.

תראה, אמרה, הבן אדם חותם מראש שהוא לא יכול לראות את הדוח. למה? אני צריכה לחשוב גם על הביטחון האישי שלי, אמרה, אם בא אדם מסוכן, אחד עם תיק פלילי, אני לא רוצה להסתבך איתו. ומה לגבי אנשים שאין להם תיק פלילי? תראה, אמרה, אי-אפשר שאחד יקבל את הדוח ואחד לא. תמיד אהבתי לראות איך השוויון הופך להיות ערך מתי שנוח.

וזה לא נגמר בזה. אם שילמת 1,000 שקלים ולא התקבלת ל"גבעת שמוקים מתנשאים א'", ואתה רוצה לנסות את מזלך - אלוהים יודע למה - ב"תל חבורת עלובים ב'", יגבו ממך עוד משהו כמו 200 שקלים על "התאמת הדוח", שזה כולל את העבודה המסובכת מאין כמוה של להחליף בראש הטופס את שם היישוב.

כל מי שעבר את ועדות הקבלה האלה יוכל לספר לכם שמדובר בחוויה לא נעימה במקרה הטוב. אנשים שהכשרתם היחידה לאבחון בני אדם היא העובדה שהם הגיעו ליישוב לפני שעבר חוק ועדת הקבלה - חוק מפלה ולא שוויוני - יושבים מולך וחוקרים אותך במשך שעות (וזה בנוסף לכחמש שעות שבילית במכון האבחון) על טיב יחסי האישות שלך ועל מצב חשבון הבנק שלך, תוך כדי שהם מחטטים באף. ובסוף הם גם פטורים ממתן תשובה אמיתית.

אז אופיר ודנה-לי כלפה לא יגורו בגבים. אני לא מכיר אותם, אבל ממה שקראתי בעיתונים אני יכול לומר בוודאות מוחלטת שההפסד הוא של גבים, ושלו בלבד. אבל זה לא רק העניין של משפחת כלפה, זה העניין של כולנו.

ב.

חוק ועדות הקבלה ליישובים, או בשמו המלא "חוק האגודות השיתופיות", יוזמה של הח"כים דוד רותם (ישראל ביתנו), ישראל חסון ושי חרמש (קדימה), עבר לפני כשנה. מטרתו המוצהרת (והמוכחשת, כמובן) הייתה למנוע כניסה של ערבים ליישובים קהילתיים קטנים (פחות מ-400 בתי אב) בגליל ובנגב - שכמה מפתיע, יש שם ערבים. אחד הקריטריונים העיקריים שלו היה "נאמנות למפעל הציוני". אבל אנחנו הרי יודעים טוב מאוד שמה שאתמול היה ערבי היום הוא נכה, חד-הורי, מוגבל, מזרחי, זקן, דתי, אתיופי, או סתם אחד שלא בא טוב בעין של חברת הוועדה.

ההוכחה המובהקת לכך היא דווקא באיסור הברור שמכיל החוק למנוע את אי-קבלתו של אדם על רקע דת, גזע או לאום, ומתן רשות למנוע את הקבלה דרך הקריטריון האמורפי במיוחד של "חוסר התאמה לחיי חברה בקהילה", קריטריון שכולו קריצה שובבה, שלא לומר אצבע משולשת. גרסה אחרת של אותו דבר אפשר לראות במאבקים של מקומות עבודה נגד עובדים שמתארגנים. החוק אוסר לפטר עובד שמארגן עובדים? סבבה, נפטר אותו כי הוא יקר. הוא לא יקר? נפטר אותו כי הוא עצלן. הוא לא עצלן ולא יקר? תמיד אפשר למצוא סיבה. כמו בבדיחה על השפן והכובע. ואם אי-אפשר למצוא סיבה? אה, גם אין בעיה. מפטרים בלי סיבה. הרי אפשר.

שלוש עתירות לבג"ץ (אחת מהן של הזוג כלפה) עומדות בימים אלה נגד החוק המגעיל הזה, שמהווה עוד לבנה בחומת ההתאכזרות למיעוטים. כמה מפתיע לגלות (בציניות אם לא הבנתם) שלצדו של החוק הנ"ל עומד היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, הסבור שהחוק הוא מידתי ו"מאזן בין צורכי ההתפתחות של יישובים קטנים לבין החובה לאי-אפליה".

לפני פחות משנה כתבתי כאן על וינשטיין, שעמד גם מאחורי "התיקון לחוק סמכויות הביטחון", או בשמו המוכר יותר "חוק המישוש", שאמור לאפשר לשוטרים לערוך חיפוש גופני על אזרחים גם בהיעדר חשד סביר. גם אז אמר וינשטיין שהחוק משקלל "בצורה ראויה את כל האיזונים הנכונים, מקדם מגמות טובות ומאזן כראוי בין האינטרסים השונים".

כן, הא? כמה הכול מידתי ומאוזן ומקדם מגמות טובות כשאתה גבר אשכנזי עמיד שמעולם לא חווה או יחווה אפליה. תענוג. הרי אותך יקבלו לכל יישוב, ושום שוטר לעולם לא יערוך עליך חיפוש - הצ'ופרים האלה שמורים לכל מי שהוא לא אתה.

ג.

אני לא אומר שאין שום היגיון בוועדות קבלה באשר הן. יישוב חקלאי יכול לרצות בעיקר חקלאים, וישוב לצעירים דתיים יכול להעדיף צעירים דתיים; אבל גם את ההיגיון המסוים הזה צריך להביא להבנות. ובכל מקרה, יש דברים שעומדים מעל ההיגיון, כמו החוק והשוויון.

אשר לי, לעולם לא ארצה לגור במקום שיש לו קריטריונים. אשר לי, בעיניי היופי הוא לא להסתובב עם אנשים כמוך (ואני לא מדבר על החוג החברתי, אני מדבר על הנוף האנושי), אלא להפך - לחיות בחברה מגוונת. כל המקומות האלה שכל האנשים שבהם אותו דבר מצליחים לדכא אותי עד עפר בכל פעם מחדש.

ועדיין, יש סוג של היגיון. אז בבקשה - את ההיגיון הזה של ועדות הקבלה והקריטריונים שלהם צריך לפרסם בצורה ברורה. זה יעזור לאנשים שם לדעת בדיוק איפה הם חיים. אני רוצה לראות שכתוב בדיו: אנחנו לא רוצים רוסים. אתיופים? לא בבית ספרנו. אני רוצה שמקום שלא מוכן לקבל ערבים יצהיר על עצמו ככזה, ואז שיוכלו לתבוע לו את הצורה. אני רוצה לראות את היישוב שיתדרך את ועדת הקבלה שלו לא לקבל נכים. אדרבה, אני ממש מחכה לזה.

אתם אנשים פסולים מבחינה מוסרית? בבקשה, תכירו בזה. בואו נראה אתכם. מסתתרים כמו אחרוני הפחדנים העלובים מאחורי קריטריונים עלומים כמו "אי-התאמה לחיי חברה בקהילה" וקורצים כמו אחרוני הגנבים מאחורי גבם של האנשים שהם לא "משלנו".

ואם אתם זה "משלנו", מי בכלל רוצה להיות חלק מכם?

הרהור

אני רוצה לראות את היישוב הקהילתי שיתדרך את ועדת הקבלה שלו לא לקבל נכים. אדרבה, אני ממש מחכה לזה