תעשיית ההיי-טק מודיעה על מותה של החליפה

"לאן שלא תיסע, תיקח שני בגדים ודוכיפת", מפציר שלמה ארצי באחד משיריו, אבל לאנשי עסקים ברחבי העולם היה ברור, עד לא מזמן, שמה שצריך לקחת זה בעיקר שתי חליפות וזוג אחד של מכנסי טרנינג למלון (באשר לציפור, אין ממש כלל פרוטוקולי בעניין). עשרות ספרים נכתבו על הצורך להתלבש טוב יותר מהמארח שלך כדי לגייס ממנו כסף, על החובה להיראות מהודר כדי להיחשב רציני ועל אנשי העסקים שנוסעים פעם בשנה או שנתיים למזרח, רק כדי שכפר קמבודי קטן יתפור במשך שבוע במיוחד בשבילם שלוש חליפות בהתאמה אישית.

סרט אחד שובר קופות ("הרשת החברתית") ודימוי מנצח של חברה שכבשה את העולם (Google) הצליחו, כנראה, לקבור את היסודות האיתנים ביותר של עולם העסקים האמריקני המעונב ולהפוך את הג'ינס והטי-שירט לחליפה החדשה - בהתחלה בעמק הסיליקון שבפאתי סן פרנסיסקו, ובהמשך בארה"ב כולה. אם פעם הקמת חברה, ויזמות הייתה עסק לאנשים מבוססים, היזם של שנת 2011 נמצא בחדר המעונות שלו בקולג' כשהוא נוטף בירה ונאצ'וס. את החברה הוא מקים בתוך 20 דקות באמצעות טופס וירטואלי. ככל שזה תלוי במשקיעים שלו, אין לו שום סיבה להחליף בגדים כשהוא מגיע לבקש מהם את השטרות.

"לשני הצעירים שהקימו את גוגל היו שני תנאים ברורים מאוד לבחירת המנכ"ל שלהם: הראשון - שיאהב פיצה עם אננס כמוהם, והשני - שהשתתף ב"ברנינג מן" (פסטיבל המתקיים אחת לשנה במדבריות נבדה וכולל עירום, מוזיקת טכנו ושריפת דגמי ענק מעץ - ע"ר)", מסביר דרור אורן, מנהל תחום הטכנולוגיה בחממת היזמות של סטנפורד, שהוציאה למעלה מ-30 חברות טכנולוגיה מצליחות בשווי כולל של יותר מ-40 מיליארד דולר. "ההיכרות עם ההסתכלות הזו של גוגל והגישה המאוד קיצונית שלהם לעודד את העובדים להיות הם עצמם, מאוד תפסו פה. אנשים הבינו שסיפורי ההצלחה הגדולים באמת הם דווקא של הטיפוסים היותר 'שכונתיים'. במידה מסוימת זו גם התפתחות של תת-תרבות שמנסה לבעוט בתרבות השולטת עד לא מזמן, בעיקר בחוף המזרחי, של החליפות".

כך, לדברי אורן, בפיצ'ינג שעורכים לפניו היזמים, הם "מגיעים לפגישות עם טרנינג משופשף של סטנפורד או של MIT כשהם מנסים להיאחז בפרט הזהות הזה שלהם, אפילו אם הם כבר כמה שנים מחוץ ללימודים. מנסים להכניס איתם בדלת את אבק הכוכבים של בית הספר ולשדר שהם עדיין עם הרעל של הסטודנט שחושב כל הלילה בחדרו באוניברסיטה על הרעיון שלו, ממש כמו בסרט 'הרשת החברתית'. זה הגיע למצב שאם אתה מהנדס זה יפגע באמינותך אם תופיע לפגישה לבוש בחליפה או בחולצה מכופתרת. התחושה תהיה שאתה כנראה לא מספיק 'מהנדס' ולא מספיק 'מוזר' כדי להיות יזם מצליח, כי אתה מתלבש חגיגי.

"אנחנו תמיד צוחקים כאן שהמהנדסים האמיתיים, אפילו אם ינעלו נעלי עור חגיגיות, הם עדיין יגרבו גרביים לבנים. אם אתה רואה שמישהו שלבוש כמו שצריך מגיע לפגישה ומבקש כסף עבור מיזם, אתה מיד יודע שיש כאן בעיה. אולי הוא לא באמת המפתח, אלא מנהל מפתחים, אולי הוא מגיע מחברה גדולה. בתור בן אדם שבאים לעשות לו פיצ'ינג, זו ממש אינדיקציה טובה לטיב האנשים".

מגייסים בלי חולצה

מילת המפתח, על-פי אורן ויזמים אחרים, היא בעיקר אותנטיות. אנשי העסקים ששמים את הכסף לא רוצים להשקיע בתוכנית עסקית או בנעליים מצוחצחות, אלא בגאונות טכנולוגית שטמונה בראשו של היזם שאין לו זמן לקום מהמחשב כדי להחליף חולצה. "זה הגיע למצב שיש אנשים שמנסים להוריד את רמת הלבוש שלהם כדי להיות מגניבים. אנשים ששמעו על הכיוון המאוד ברור שנוצר כאן ומגיעים לפגישות עם כפכפים - שזה כבר קצת יותר מדי, על אף שנשאלת השאלה עד כמה זה נראה אותנטי. יש אנשים שמופיעים כאן לפגישות עם טרנינג של 'אפל' למרות שבחיים לא עבדו שם, אבל השיגו אותו במיוחד מחבר של חבר שפעם עבד בחברה, כי הם שמעו שזה משהו שיכול לעזור. זה כבר צעד שיכול להתפרש כפתטי ולגרום נזק".

- מה לגבי אנשים מחו"ל?

"קוד הלבוש החדש הזה התפשט, והאמת היא שעם החבר'ה מחו"ל זה תמיד הכי מצחיק. זו ממש הפכה להזדמנות עבור אנשים שרגילים להתלבש רשמית לפרוק כל עול. אנשים מאירופה מגיעים הנה עם חולצות הוואי, שנראות מאוד מוזר עליהם, כי הם שמעו שככה צריך להתלבש בקליפורניה".

ויש מי שלוקחים את העניין אפילו רחוק יותר. אחד מאירועי הנטוורקינג הנחשבים ביותר בשנים האחרונות בארה"ב, המתרחש דווקא בחוף המזרחי ה"מעונב" יותר, הוא ה"וועידה בלב ים", Summit at Sea. במסגרת האירוע, שהכניסה אליו בהזמנה בלבד וכרוכה בהרבה מאוד כסף, יוצאת ממיאמי שבפלורידה יאכטה גדולה ועליה כמה מהיזמים המבטיחים ביותר בארה"ב. המטרה היא לחזק את הנטוורקינג, למצוא משקיעים ולסגור עסקאות.

בין הישראלים שנדחקו השנה על הסיפון בלטו שי אגסי, בטר פלייס, שהיה אחד האורחים המחוזרים ביותר, וגם בר רפאלי, שהייתה מחוזרת אף היא מסיבות אחרות לגמרי. עמית אבנר, יזם בן 26 מרמת-השרון, היה גם הוא על היאכטה. אבנר, שעומד מאחורי הסטארט-אפ Taykey לזיהוי טרנדים ברשתות חברתיות, השלים בקיץ גיוס של תשעה מיליון דולר מקרנות הון סיכון מובילות בארה"ב, יפן וסינגפור, ובהן גם קרן סקויה הנחשבת באמריקה.

"קצת מצחיק לדבר עם אנשים על כסף ועל יזמות כשהם מולך בלי חולצה. זה גורם לך להרגיש לא רציני, אני אפילו לא יודע להסביר למה. התחושה היא שאתה עושה עסקים כשאתה לגמרי עירום, וזה מוזר", הוא מספר במבוכה. "למרות זאת, אין ספק שזה עובד. כמות האנשים החשובים שמגיעים לאירוע הזה ונמצאים אחד עם השני כל הזמן בלב ים היא מדהימה, וזה פותח המון דלתות".

אף על-פי שאת רוב פגישותיו הוא מנהל בניו-יורק המעונבת, אבנר שומר באדיקות על הג'ינס. "אני תמיד מגיע לפגישות של גיוס כספים עם ג'ינס וחולצה מכופתרת. ככה התלבשתי בארץ ולא ראיתי סיבה לשנות את זה. גם לא את העובדה שאני נועל סניקרס. אילו הייתי מתלבש אחרת זה היה נראה מוזר למשקיעים".

הטרנד הכי עדכני בניו-יורק בפגישות עסקים על-פי אבנר, הוא ה"פליפ פלופס", הכפכפים. "כולם מצפים מסטארט-אפיסטים להיות מארק צוקרברג ולהגיע עם כפכפים. המצחיק הוא שמרוב רצון להתבלט ולהיראות כמותו, זה נהיה הסטנדרט. מאחר שלא נשאר לי יותר לאן לשאוף מבחינת 'להתלבש פחות', החלטתי שהדרך שלי להתבלט תהיה 'להתלבש יותר' וללבוש חולצה מכופתרת. לפגישות עם לקוחות אני לובש מכנסי חליפה וחולצה בתוך המכנסיים ואנשים זוכרים אותי - מה שאומר שזה עובד".

בכלל, אומר אבנר, "העניין של קוד הלבוש מאוד נזיל. אנשים מתעשיות אחרות עדיין לא לגמרי מבינים את זה. נפגשתי עם מנכ"ל קוקה-קולה העולמית והגעתי בחולצה מכופתרת ומכנסיים מחויטים, אבל קיפלתי את השרוולים והגעתי עם תיק גב. כל האמריקנים בחברה צחקו והיו בשוק שהגעתי לפגוש כך את המנכ"ל. מצד שני, כשנפגשתי עם מנהל בכיר בג'נרל אלקטריק לבשתי ג'ינס וזה התקבל בסדר גמור. גם בכנסים של תחום הטכנולוגיה אני לובש ג'ינס וזה מרגיש הכי נכון".

אנשים מחפשים אנשים

"המשקיעים לא רוצים למצוא את האייפון הבא, הם רוצים למצוא את סטיב ג'ובס החדש", אומר דרור אורן. לדבריו, עניין הלבוש חשוב, מפני שלא משקיעים רק בפרויקט או ברעיון. "מחפשים אנשים להשקיע בהם. כדי למצוא את הג'ובס או הצוקרברג הבא צריך למצוא הזדמנויות להכיר את האדם באמת", הוא מסביר, "להרגיש שכמשקיע אתה יודע מי הוא ומה מוביל אותו ושהוא לא עושה הצגה רק כדי לגרום לך לשלוף את פנקס הצ'קים".

- אז אחרי שירדנו עד לרמת בגד-ים, מה עוד נשאר, מועדוני חשפנות?

"גם את זה כבר יצא ראיתי. במזרח הרחוק, למשל, זה מאוד מקובל לעשות עסקים במועדונים חשוכים. בארץ קשה להאמין שזה יקרה. אבל לא מזמן, כשהייתי בטייוואן, המארח המאוד מכובד שלי חשב שזה ממש מחובתו לקחת אותי למועדונים מפוקפקים".

אבל גם בממלכת הפוליטיקלי קורקט של קליפורניה מצאו אלטרנטיבה להיכלי התענוגות של מזרח אסיה. "הגרסה המקומית היא משחקי הספורט, מתוך אמונה שהאהבה והנאמנות לקבוצה ולספורט מוציאות מהאדם משהו מאוד אותנטי ומעבירות את השיח ממקום עסקי למקום אישי יותר", מספר אורן, "בגלל זה הרבה מהעסקאות וההשקעות נעשות לאחר שאנשים יוצאים ביחד לחופשת סקי או משחקים יחד גולף".