הדיפלומט מינג יצא לפנסיה (דרוש שגריר סיני חדש)

הסנסציה החדשה ב-NBA, ג'רמי לין, הוא סיפור הרבה פחות טוב מג'ון סטרקס. סטרקס היה ג'רמי לין של שנות ה-90: גארד ששיחק כדורסל מכללות שולי, לא נבחר בדראפט, קיבל חוזה בגולדן סטייט ונחתך, איכשהו התגלגל לניו יורק ניקס ושם, על הבמה הכי גדולה, נהיה קאלט בין-לילה.

בניגוד ללין, שלמד בהארוורד והיו לו אופציות אחרות בחיים חוץ מכדורסל, סטרקס היה עבריין קטן (הורשע בשוד), שלמד ב-4 אוניברסיטאות ב-4 שנים ועבד בסופרמרקט כדי לשלם שכר דירה בטולסה, אוקלהומה. סטרקס גם היה (נכון להיום) כדורסלן יותר טוב מלין; אין אוהד NBA שלא זוכר אותו לוקח את מייקל ג'ורדן לקצה בסדרות הפלייאוף הגדולות בין הבולס לניקס בשנות ה-90.

אבל סטרקס, למרות סיפור-הבא-משום-מקום הנהדר שלו, לא קיבל חצי מהווליום התקשורתי שלין מקבל. משתי סיבות: 1. 20 שנה זה נצח בעידן מהפכת המידע; 2. סטרקס הוא לא אמריקני ממוצא טייוואני-סיני כמו לין, ואחרי הפרישה של יאו מינג, ל-NBA (ולכל הגורמים הכלכליים שקשורים אליה) יש צורך בשגריר חדש במזרח אסיה.

***

הסיפור של ג'רמי לין, וחשוב להגיד את זה גם אם זה (לכאורה) מובן מאליו, הוא קודם כל סיפור של כסף - בלי קשר לאיך הוא ייגמר מבחינה מקצועית. מחירי הכרטיסים למשחקי הבית של הניקס עלו ב-27% מאז שלין התפוצץ נגד ניו ג'רזי נטס ב-4 בפברואר. הכרטיס הכי זול למשחק של הניקס בטורונטו לפנות בוקר (ד'), עלה 44 דולר - לעומת 12 דולר למשחק הבא של טורונטו, הלילה נגד סן אנטוניו. הגופייה של לין הכניסה יותר כסף מכל גופייה אחרת אי פעם בשבוע ההשקה שלה. אתרים פופולריים ברשת מפרסמים תמונות של הספה שלין ישן עליה עד לא מזמן בדירה של אחיו בלואר איסט סייד במנהטן. הבמאי הנהדר ספייק לי, האוהד שהכי מזוהה עם הניקס, פתח תחרות כינויים חדשים ללין בטוויטר, לבקשת הוול סטריט ג'ורנל.

הכסף שלין מייצר כל כך דומיננטי שהוא מעביר על דעתה תרבות ספורט שלמה. בתקשורת בארצות הברית כותבים מתעסקים בשאלה אם כרמלו אנתוני, שחקן של 24.8 נק' למשחק בתשע שנים בליגה, יכול להתאים את עצמו ללין - שחקן ששיחק בחמישייה הפותחת של קבוצת NBA בדיוק חמישה משחקים. מג'יק ג'ונסון, בדרך כלל איש שקול, משווה את לין לג'ון סטוקטון (חבר בהיכל התהילה) ולסטיב נאש (בקרוב חבר בהיכל התהילה) בפנים רציניות.

***

המסקנה הרצינית היחידה שאפשר להסיק (בינתיים) מהסיפור של ג'רמי לין קשורה באיתור כישרונות בספורט. לין, שגדל בפאלו אלטו, קליפורניה, ובתיכון שיחק באולם מול הקמפוס של סטנפורד, אוניברסיטה ברמה אקדמית גבוהה שבדרך כלל מעמידה קבוצות מצוינות, לא קיבל אף הצעה למלגה ממכללה מהדרג הראשון בכדורסל. גם מכללות Ivy League (שמונה האוניברסיטאות הפרטיות הטובות בארה"ב שלא מציעות מלגות ספורט) היססו להבטיח לו מקום בסגל כי, אומר סטיב דונהיו, לשעבר מאמן קורנל, "כולנו הרגשנו אותו דבר: אנחנו יכולים להשיג יותר טוב. הוא לא נראה כזה אתלטי והוא לא קלע כל כך טוב. אפילו אחרי השנה הראשונה שלו בהארוורד, אף אחד מאיתנו לא חשב שהוא עשה טעות".

השאלה המתבקשת היא איך אף אחד בכדורסל בארצות הברית, מרמת התיכונים ועד המקצוענים, לא עלה על הטעות במקרה של לין. התשובה, אומר צ'אד פורד, מומחה הדראפט הבכיר של ESPN, היא שהדראפט "של ה-NBA הוא אחד ממשחקי המזל הכי גדולים בספורט המקצועני. בין אם אתה מתמקד במדע או באומנות, זה לעיתים קרובות מרגיש כמו לזרוק חיצים עם כיסוי עיניים".

בעשור האחרון צוותי הסקאוטינג של קבוצות NBA גדלו פי ארבע. כל הקבוצות בליגה מעסיקות, בנוסף לסקאוטים הוותיקים שמסתובבים ביבשת ובעולם, כלכלנים/מתמטיקאים צעירים שמתמקדים יותר בניתוחי וידאו ונוסחאות סטטיסטיות מתוחכמות שמנסות לנבא את סיכוי ההצלחה של השחקנים בליגה. קבוצות NBA גם מעסיקות פסיכולוגים וחוקרים פרטיים כדי לצלול לתוך הרקע של המועמדים. ולמרות הכל, אומר פורד, "הקבוצות נהיות יותר גרועות, לא יותר טובות, בלבחור בדראפט".

בין 1990 ל-1999, 37% מהשחקנים שהיו בחירות לוטרי (14 הבחירות הראשונות בדראפט) נהיו אולסטארים. 31% התבררו ככישלון, ובדראפט ממוצע היו 5.6 שחקנים שהאמריקאים מכנים Sleepers (שחקנים שחמקו מתחת לראדאר במכללות, נבחרו נמוך בדראפט ונהיו שחקני NBA לגיטימיים פלוס). בעשר השנים האחרונות, לעומת זאת, רק 21% מהשחקנים שנבחרו בלוטרי נהיו אולסטארים, 42% התבררו ככישלונות, ומספר הסליפרס עלה ל-8.3 בדראפט - וזה בלי ג'רמי לין, שאפילו לא נחשב בין 60 השחקנים הכי טובים במחזור 2010.